בקשה לחיוב בהפקדת ערובה בתביעת גזילת סודות מסחריים

הרקע לבקשה הוא תביעה שהגישה המשיבה ביום 4.10.18 כנגד המבקשת בסך 100,000 ₪ בטענה לגזל סודות מסחריים של המשיבה בידי המבקשת ושתיים מעובדות המשיבה לשעבר אשר נטלו עמן מחברת ובה נתונים סודיים אודות ספקי המשיבה בצרפת.

להלן אפרט את הנימוקים להחלטתי: בע"ע (ארצי) 61067 בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ נ' ארטה הבטם (31.8.17) נפסק כי על אף שבבית דין זה חלות הוראות תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, בעת שמדובר בבקשה לחיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה יחול ההסדר המיוחד החל בסעיף 353 א' לחוק החברות הקובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרה שבו היא לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל, בעוד שהפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה הוא החריג לכלל, כאשר הראציונאל לחזקה זו הוא למנוע היסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להמנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים (ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני נ' קנטרי פלורס בע"מ (28.1.2013).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, בשים לב לטענות המבקשת אשר לא נסתרו כי מדובר בחברה אשר פעילותה היא בצרפת ואשר אין לה נכסים בישראל, לא שוכנעתי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי יהיה ביכולתה לפרוע את ההוצאות המשפטיות היה ותדחה התביעה, ולפיכך הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ובכלל זה את מהות ההליך ומורכבותו וכן את זכות הגישה לערכאות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית מסכום העבודה שביקשה המבקשת.

נטען כי הנתבעת גזלה בכך סוד מסחרי של התובעת כשהיא משתמשת במידע פנים.

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי לפני, מצאתי כי דין הבקשה להיתקבל וכי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בתביעה, כפי שיפורט להלן.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי לפני, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בתביעה, כפי שיפורט להלן.

אשר לטענתה העיקרית של התובעת, כי מתקיימת בעניינה החלופה השנייה, הרי שלא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לחרוג מן הכלל ולא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה; לא התרשמתי כי ניתן לקבוע כבר בשלב זה ולכאורה, כי סיכויי ההליך גבוהים במיוחד.

לפיכך ומשלא נמצא בסיס לבקשת התובעת לחייב את הנתבעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה – הבקשה נדחית.

עניינה של החלטה זו בשתי בקשות שהוגשו מטעם הנתבעים: · בקשת הנתבע מס' 2 (אשר ייקרא למען הנוחות – "תנורי"), לסילוק התביעה נגדו על הסף (בקשה מס' 4); · בקשת הנתבעים 1 ו- 3 עד 5 (אשר ייקראו להלן – "הנתבעים"), לסילוק התביעה נגדם על הסף, ולחלופין לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם (בקשה מס' 8).

כאמור, לצורך הכרעה בבקשה (ורק לצורך זה), ההנחה היא שהנטען בכתב התביעה נכון הוא, לרבות הטענה שתנורי הגיע למשרדי התובעת במטרה לבצע ריגול תעשייתית ולדלות מידע שהוא לא רשאי לדלות; שהוא היתגנב למקום ללא רשות; ושהוא שוטט במשרדי התובעת תוך שהוא מצלם קלסרים, שהכילו פרטי כוח אדם וספקים, אשר מהוויים סודות מסחריים של התובעת.

לא מצאתי לקבוע מסמרות בטענת התובעת בעיניין קיומה של עילה מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו בהקשר של פגיעה בפרטיות (וזאת מבלי להדרש לשאלות כבדות משקל בעיניין עצם קיומן של "עוולות חוקתיות" ברות פיצוי כספי, או עצם תחולתו של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו על תאגיד), שכן הסעד הכספי המבוקש על ידי התובעת בגין פגיעה בפרטיות מושתת אך ורק על פיצוי סטאטוטורי הקבוע בחוק הגנת הפרטיות, ומשכך על התובעת לעבור בטרקלין חוק זה כדי לזכות זו. סיכומם דברים, אין לקבל את הטענה שכתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי תנורי בכל הנוגע לעילות של הסגת גבול, פגיעה בפרטיות וגזל סוד מסחרי.

...

סוף דבר בקשת תנורי (בקשה מס' 4) נדחית בזאת.

בקשת הנתבעים 1 ו- 3-5 לסילוק על הסף נדחית בזאת.

לעומת זאת, בקשתם בעניין הפקדת ערובה מתקבלת, ומשכך אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 12,000 ₪, עד ליום 19.7.18, אחרת אורה על מחיקת התביעה שהוגשה נגד נתבעים אלה.

עניינה של התביעה בתביעה על סך 3,115,204 ₪ בגין נזקים נטענים של המשיבות כתוצאה מגזל סודותיהן המסחריים, על ידי המבקשים.

זאת, מאחר שהוגשה בשלב בו, בהתאם לתקנה 49(א) לתקנות, מוכרז "עוצר בקשות". נטען כי הבקשה אינה נמנית עם החריגים המנויים לעניין זה. אכן, עמדתי היא כי בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, ככל שאינה מוגשת בגדרי המועדים שנקבעו בתקנה 49(א) לתקנות ובהיעדר נסיבות אשר יצדיקו דיון בה במועד בו הוגשה (ראו תקנה 176(א) לתקנות) יחול עליה "עוצר הבקשות". בעניינינו, כתב התביעה הוגש ביום 10.1.22, כתב הגנה מטעם המבקשים הוגש לתיק ביהמ"ש ביום 13.3.22.

...

לפיכך, הטענה כי דין הבקשה להידחות על הסף נדחית על ידי.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את המשיבות מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל וזאת בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק.

בהליך דנן טוענות המשיבות, שבמסגרת גילוי המסמכים שהתנהל בהליך במחוזי גילו להפתעתן שהמבקשת ממשיכה לקבל ולעשות שימוש במידע בנקאי סודי של המשיבות, באופן העולה בגדר גזל סוד מסחרי בנגוד לסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות) ומשכך מבקשות המשיבות לחייב את המבקשת בפצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ לטובת כל אחת מהן.

עוד נפסק, כי אין צורך להדרש בכל דיון בבקשה להפקדת ערובה כנגד חברה לניתוח מקיף של סכויי התביעה, אך כאשר סכויי ההליך גבוהים מאד יתכן שסכויי ההליך לכשעצמם יהוו נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)).

...

מנגד, טוענות המשיבות כי דין הבקשה להידחות, שכן בקשה זו, כמו גם הבקשה לעיכוב הליכים שהגישה המבקשת ושנדחתה, נועדו אך למנוע את חקר האמת בהליך דנן אגב שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה, נחה דעתי שדין הבקשה להתקבל.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.