עניינה של החלטה זו בשתי בקשות שהוגשו מטעם הנתבעים:
· בקשת הנתבע מס' 2 (אשר ייקרא למען הנוחות – "תנורי"), לסילוק התביעה נגדו על הסף (בקשה מס' 4);
· בקשת הנתבעים 1 ו- 3 עד 5 (אשר ייקראו להלן – "הנתבעים"), לסילוק התביעה נגדם על הסף, ולחלופין לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם (בקשה מס' 8).
כאמור, לצורך הכרעה בבקשה (ורק לצורך זה), ההנחה היא שהנטען בכתב התביעה נכון הוא, לרבות הטענה שתנורי הגיע למשרדי התובעת במטרה לבצע ריגול תעשייתית ולדלות מידע שהוא לא רשאי לדלות; שהוא היתגנב למקום ללא רשות; ושהוא שוטט במשרדי התובעת תוך שהוא מצלם קלסרים, שהכילו פרטי כוח אדם וספקים, אשר מהוויים סודות מסחריים של התובעת.
לא מצאתי לקבוע מסמרות בטענת התובעת בעיניין קיומה של עילה מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו בהקשר של פגיעה בפרטיות (וזאת מבלי להדרש לשאלות כבדות משקל בעיניין עצם קיומן של "עוולות חוקתיות" ברות פיצוי כספי, או עצם תחולתו של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו על תאגיד), שכן הסעד הכספי המבוקש על ידי התובעת בגין פגיעה בפרטיות מושתת אך ורק על פיצוי סטאטוטורי הקבוע בחוק הגנת הפרטיות, ומשכך על התובעת לעבור בטרקלין חוק זה כדי לזכות זו.
סיכומם דברים, אין לקבל את הטענה שכתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי תנורי בכל הנוגע לעילות של הסגת גבול, פגיעה בפרטיות וגזל סוד מסחרי.
...
סוף דבר
בקשת תנורי (בקשה מס' 4) נדחית בזאת.
בקשת הנתבעים 1 ו- 3-5 לסילוק על הסף נדחית בזאת.
לעומת זאת, בקשתם בעניין הפקדת ערובה מתקבלת, ומשכך אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 12,000 ₪, עד ליום 19.7.18, אחרת אורה על מחיקת התביעה שהוגשה נגד נתבעים אלה.