בקשה לחיוב בהפקדת ערובה בהליך כנגד תובע שאינו בארץ

לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכסוי הוצאות הנתבעת 3 בהליך, במיוחד נוכח העובדה כי התובע אינו נמצא בארץ וככל שיפסקו הוצאות לחובתו, לא תהיה אפשרות לגבות ממנו.

הרקע לבקשה - התובע הגיש כתב תביעתו כנגד הנתבעים בסך של 128,008 ₪, בו עתר לתשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו וסיומה עת הועסק כמנקה אצל הנתבעת 3 החל מיום 1/9/2018 ועד ליום 31/8/2022.

אין חולק כי התובע הנו מבקש מקלט מאריתריאה, בעל דרכון זר. לכן המקור המשפטי הרלוואנטי לעניינו הנו תקנה 116 א (ב) הקובעת: "היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו." הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה, תובע שאינו תושב ישראל או אינו אזרח אחת המדינות בעלת אמנת האג, אלא אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פרעון עתידית, או אם מתקיימים בעיניינו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.

...

במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת 3 כי לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובע, התובע היה עובד של הנתבעת 2 אשר בינה לבין הנתבעת 3 נחתם הסכם התקשרות לביצוע שירותי תחזוקה וניקיון לפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

דיון והכרעה- לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בעניין זה אפנה לנפסק בע"ר (ת"א) 14275-09-21 Gibru Viorel נ' יובלים כח אדם בע"מ (22.10.21): "נוסיף כי לא מצאנו ליתן משקל מכריע להתנהלות המערער במסגרת ההליך, ובכלל זאת למועד הגשת כתב התביעה, ייפוי הכוח והימצאותו של התובע בחו"ל. שיקולים אלו אינם נמנים לדידנו עם השיקולים המרכזיים אותם יש לבחון בשלב זה של ההליך ובמסגרת בקשה להפקדת ערובה." בנסיבות התיק דנן, המותב שיושב בדין נתן החלטתו ביום 20/9/2023 בעניין המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והוא זה אשר יכריע בבקשת התובע, ככל שתוגש, להעיד בהיוועדות חזותית, ומכל מקום אין הדבר מצדיק הפקדת ערובה בשלב זה. החריגים להוכחת פטור מהפקדת ערובה הם חלופיים ולא מצטברים, לכן, לא מצאתי לדון ביכולת הפירעון של התובע.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

לפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק, בסכום ריאלי כתנאי להמשך הדיון בהליך, זאת להבטחת הוצאותיה בתביעה שהוגשה כנגדה (להלן: "הבקשה").

בהודעת עידכון מיום 21.8.22 ציין התובע, כי הוא ומשפחתו שבו לארץ ישראל ביום 25.7.22 "לאור מאורע משפחתי משמח ובכוונתם להשאר בישראל לפחות בתקופה הקרובה (למשך 6 חודשים) ולפיכך אין עוד עניין בבקשה להפקדת עירבון". עוד נטען, כי אין לשלול מהתובע, אזרח ישראלי, את זכותו לצאת עם משפחתו מחוץ לגבולות המדינה ולמצות את חופש התנועה – זכות בסיסית העומדת בהתחייבות התובע, כי במידה ויידרש להופיע בפני בית הדין בהתראה מספקת מראש – הוא יעשה כן. בתשובתה להודעת העידכון מטעם התובע ציינה הנתבעת, כי אין בהודעה כדי ללמד על שינוי כלשהוא בנסיבות, שכן שוב טענותיו העובדתיות של התובע אינן נתמכות בתצהיר והתובע ממשיך "להתל" בנתבעת ובבית הדין והתנהלותו "שערורייתית". ביום 3.10.22 עידכן התובע, כי בתשובה לתלונתו לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין בעיניין עוה"ד לאה מלך הוחלט להעמידה לדין משמעתי.

...

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה – נדחית.

עניינו של ההליך שמתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום הוא תביעה כספית שהמבקש הגיש נגד המשיבים.

המבקש טען בתגובה, כי הטענה שלפיה מרכז חייו אינו בארץ אינה מבוססת.

בנסיבות אלה טען המשיב כי לא ידוע מה כושר הפרעון של המבקש ואילו הליכים נוספים מתנהלים כנגדו, ולכן מבוקש להורות על הפקדת הערובה להבטחת הוצאות המשיב.

בית המשפט עמד על כך שבמסגרת ניהול ההליך נמצא שהמבקש מלמד באוניברסיטת קולומביה, ונראה כי מרכז חייו שם. בית המשפט גם היתייחס לכך, שבמהלך ניהול ההליך המבקש התקשה להגיע לדיון בשל עבודתו, וכי הוגשו בקשות דחייה בשל כך. מכך, בית המשפט למד כי מרכז חייו בפועל של המבקש הוא בארצות הברית.

בנסיבות אלה, הוא מצא להשית על המבקש חיוב בהפקדת ערובה לטובת שלושת הנתבעים בהליך בסכום כולל של 100,000 ₪, החלטה שתוקנה אח"כ לסכום כולל של 60,000 ₪ לטובת שני נתבעים.

...

בנסיבות אלה, לא מתקיימת הצדקה להתערבות בקביעות בית משפט קמא ולהיעתרות לבקשה.

למותר לציין, שאם תביעתו של התובע תתקבל, ו/או הוא לא יחויב לשאת בהוצאות המשיבים, כספו יושב לו. סוף דבר.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכסוי הוצאותיה בהליך.

הרקע לבקשה - התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת בה עתר לתשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתה אצלה וסיומה, לרבות פצויי פיטורים, דמי חגים, תשלום ימי חופשה, דמי הבראה, חסכון פנסיוני, גמול עבודה בשעות נוספות וכן תשלום על מיטלטלין שלקחו ממנו שלא כחוק.

בנוסף, משהתובע גורש מהארץ לא יהיה לנתבעת ממי להפרע ככל שהתביעה תדחה.

לעניין ראשית ראיה, נקבע באבו מוחסן כי "השמוש בביטוי "ראשית ראייה", מצביע על כך שהתובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נידרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו".

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש לראות בהודאת הנתבעת לפיה יש לה חוב כלפי התובע כראשית ראיה הפוטרת את התובע מהפקדת ערובה.

שוכנעתי כאמור בהתאם לכללים שהתוו בתקנות ובפסיקה, כי דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע בהליך) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהן של המבקשות (הנתבעות 1-4 בהליך).

תמצית העובדות וטענות הצדדים ברקע הבקשה תובענה שהוגדרה כתובענה כספית, חוזית, נזיקית עשיית עושר ולא במשפט שהגיש המשיב (להלן: "התובע"), שהוגדרה בשווי של כ- 110,000,000 ש"ח, נגד המבקשות (להלן: "הנתבעות") ונגד נתבע-5 (להלן: "הנתבע"), מנהל בכיר בנתבעות.

בד בבד עם כתב ההגנה, הגישו הנתבעות בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 3,000,000 ₪ וזאת לצורך הבטחת תשלום הוצאותיהן כתנאי להמשך ניהול התובענה.

נקבע, שכאשר מדובר בתובע המתגורר בחוץ לארץ ואין בידו נכסים מהם ניתן להפרע, נהוג לחייב בהפקדת ערובה גם בלא לבחון את סכויי התביעה (השוו: רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (23.03.2011)) בעיניינו עלה מטענותיו של התובע שלא נסתרו, שהוא אזרח ישראלי, בעל תעודת זהות ישראלית ובעל מען במדינת ישראל.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים והדין בסוגיה באתי לידי מסקנה שבחינת נסיבות מקרה זה בשים לב לדין בסוגיה ומכלול נסיבות העניין מביא לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות ושאין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה אלא יש לחייבו להודיע לבית המשפט ככל שישתנה מערך הנכסים שלו במדינת ישראל, הכל כפי שיפורט להלן.

הלכה למעשה, די באותה דירה בירושלים, שהינה במחציתה בבעלותו של התובע, שכפי שעולה מנסח המקרקעין, הינה ללא כל התחייבות מגבלה או משכנתה כדי להביא למסקנה שככל שחלילה יעלה הצורך קיים נכס שיבטיח את גביית ההוצאות.

אחר כל האמור לעיל, בשים לב לזיקתו של התובע למדינת ישראל, נכסיו בה, ומכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה שאין להורות על הטלת ערובה, אלא די בכך שאורה לתובע שככל שמצבו של הנכס בירושלים ישתנה במובן זה, שהנכס יימכר, או תוטל עליו מגבלה כלשהי לרבות שעבוד, משכנתה או הערת אזהרה, יהא עליו לעדכן את בית המשפט והנתבעות תוכלנה לחדש טענותיהן בעניין הפקדת הערובה.