ביום 8.3.2024 הגישו העותרים עתירה לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה במחוז דרום (להלן: "משיבה 1") מיום 06.02.2024 במסגרתה נדחה ערר העותרים על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה אבו בסמה (להלן: "משיבה 2") מיום 23.01.2018 לדחות את התביעה לפיצויים שהגישו העותרים בהתאם לסעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה").
בנוסף נטען, כי קבלת הבקשה תהווה צעד דראסטי אשר נהוג לנקוט בו במשורה ועל-פי אמות מידה מחמירות שאינן מתקיימות במקרה זה.
בסופו של דבר, העותרים ביקשו לדחות את הבקשות ולחייב את משיבה 1 בהוצאות.
בעע"מ 4597/01 הועדה המקומית לתיכנון ובניה שורקות נ' גרמנוב (פורסם בנבו, 4.12.2002), פסקה 3 (להלן: "עניין שורקות") אליו הפניתה גם משיבה 1, קבע בית המשפט העליון בעיניין זה כי:
"במחלוקת זו דעתנו היא כי הדרך לתקיפת החלטתה של ועדת הערר שניתנה לפי סעיף 198 לחוק היא הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) (סעיף 198(ז) דהיום, י' ל'), דהיינו על-ידי הגשת ערעור לבית-המשפט לעניינים מנהליים. איננו מקבלים את הגישה שלפיה ניתן לתקוף החלטה כאמור של ועדת ערר גם באמצעות עתירה מינהלית. הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) היא דרך ייחודית שהיא בבחינת הסדר מיוחד הגובר על ההסדר הכללי שלפיו ניתן לתקוף החלטות של מוסדות התיכנון על דרך של הגשת עתירה מינהלית כנגדן. פרשנות אחרת, שלפיה ניתן להשיג על החלטת ועדת הערר שניתנה על-פי סמכותה לפי סעיף 198 לחוק גם בדרך של עתירה מינהלית, מרוקנת מתוכן את סעיף 198(ח) ואת תכליתו"
בהמשך ציין בית המשפט העליון כי:
"המסקנה היא כי משנקבע על-ידי המחוקק מסלול מוגדר ומצומצם לתקיפת החלטת ועדת הערר, שהיא ועדה מעין-שיפוטית, אין לעקוף מסלול זה על דרך של הגשת עתירה מינהלית. הכרה בשני ערוצים מקבילים לתקיפת החלטת ועדת הערר עלולה להביא לסירבול ההליכים ולריבוים. היא עלולה ליצור מצב של פגיעה בשויון היזדמנות הגישה לבית-המשפט ולהביא לתוצאות סותרות בעניינים דומים בשל השוני בהליכים. יודגש כי מסקנה זו נתמכת בגישתו של המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק בתי משפט לענינים מנהליים. סעיף 5 לחוק האמור הבחין בין המסלולים השונים שבין עתירה לערעור, והפירוט בתוספת השניה לחוק, שנקבעה בהתאם להוראת סעיף 5(2), מלמד על הבחנה ברורה בין ערעורים לאחר דיון בפורום מעין-שפוטי לבין עתירות שמתקיימת בהן ביקורת שיפוטית. הבחנה זו נועדה, בין היתר, להגביל את מספר הערכאות השיפוטיות אשר יבחנו החלטות מן הסוג האמור".
כן ראו עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שרונים" (פורסם בנבו, 4.9.2005) פסקה 32:
"בשולי הדברים ראינו להעיר בעיניין סוג ההליך שהיה על הצדדים לנקוט לשם תקיפת החלטותיהן של ועדות הערר בעיניינם. חלק מן התיקים שלפנינו התבררו בפני בתי משפט קמא כערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו לפנינו כבקשות רשות ערעור, ואילו חלקם התבררו בפני בתי משפט קמא כעתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו בפנינו כערעורים.
אכן, כאשר הביאו מרבית הצדדים שלפנינו את עניינם בפני בתי משפט קמא, שררה אי-בהירות בשאלת ההליך הנאות לתקיפת החלטה שקבלה ועדת ערר מכוח סעיף 198 לחוק התיכנון והבניה, ובתי המשפט לעניינים מנהליים נחלקו בשאלה זו. אולם בנתיים הכרענו בשאלה וקבענו כי הדרך לתקיפת החלטתה של ועדת הערר שניתנה לפי סעיף 198 הנ"ל היא הדרך הקבועה בסעיף 198(ח), דהיינו על ידי הגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכי אין ניתן לתקוף החלטה כאמור של ועדת ערר גם באמצעות עתירה מינהלית (עע"מ 4597/01 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, "שורקות" נ' גרמנוב [41], בעמ' 335).
עם זאת נוכח אי-הבהירות ששררה בשאלה זו בשעה שפנו הצדדים לבתי משפט קמא, ובהיתחשב בשלב שבו אנו מצויים, אין לידרוש מן הצדדים שלפנינו לתקן את ההליכים שנקטו.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הפנו, מצאתי לקבל את בקשת המשיבות ולהורות על מחיקת העתירה על הסף.
בעע"מ 4597/01 הוועדה המקומית לתכנון ובניה שורקות נ' גרמנוב (פורסם בנבו, 4.12.2002), פסקה 3 (להלן: "עניין שורקות") אליו הפנתה גם משיבה 1, קבע בית המשפט העליון בעניין זה כי:
"במחלוקת זו דעתנו היא כי הדרך לתקיפת החלטתה של ועדת הערר שניתנה לפי סעיף 198 לחוק היא הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) (סעיף 198(ז) דהיום, י' ל'), דהיינו על-ידי הגשת ערעור לבית-המשפט לעניינים מינהליים. איננו מקבלים את הגישה שלפיה ניתן לתקוף החלטה כאמור של ועדת ערר גם באמצעות עתירה מינהלית. הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) היא דרך ייחודית שהיא בבחינת הסדר מיוחד הגובר על ההסדר הכללי שלפיו ניתן לתקוף החלטות של מוסדות התכנון על דרך של הגשת עתירה מינהלית כנגדן. פרשנות אחרת, שלפיה ניתן להשיג על החלטת ועדת הערר שניתנה על-פי סמכותה לפי סעיף 198 לחוק גם בדרך של עתירה מינהלית, מרוקנת מתוכן את סעיף 198(ח) ואת תכליתו"
בהמשך ציין בית המשפט העליון כי:
"המסקנה היא כי משנקבע על-ידי המחוקק מסלול מוגדר ומצומצם לתקיפת החלטת ועדת הערר, שהיא ועדה מעין-שיפוטית, אין לעקוף מסלול זה על דרך של הגשת עתירה מינהלית. הכרה בשני ערוצים מקבילים לתקיפת החלטת ועדת הערר עלולה להביא לסרבול ההליכים ולריבוים. היא עלולה ליצור מצב של פגיעה בשוויון הזדמנות הגישה לבית-המשפט ולהביא לתוצאות סותרות בעניינים דומים בשל השוני בהליכים. יודגש כי מסקנה זו נתמכת בגישתו של המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק בתי משפט לענינים מינהליים. סעיף 5 לחוק האמור הבחין בין המסלולים השונים שבין עתירה לערעור, והפירוט בתוספת השניה לחוק, שנקבעה בהתאם להוראת סעיף 5(2), מלמד על הבחנה ברורה בין ערעורים לאחר דיון בפורום מעין-שיפוטי לבין עתירות שמתקיימת בהן ביקורת שיפוטית. הבחנה זו נועדה, בין היתר, להגביל את מספר הערכאות השיפוטיות אשר יבחנו החלטות מן הסוג האמור".
כן ראו עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שרונים" (פורסם בנבו, 4.9.2005) פסקה 32:
"בשולי הדברים ראינו להעיר בעניין סוג ההליך שהיה על הצדדים לנקוט לשם תקיפת החלטותיהן של ועדות הערר בעניינם. חלק מן התיקים שלפנינו התבררו בפני בתי משפט קמא כערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו לפנינו כבקשות רשות ערעור, ואילו חלקם התבררו בפני בתי משפט קמא כעתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו בפנינו כערעורים.
מכל מקום, בשים לב להכרעות של בית המשפט העליון בסוגיה שבמחלוקת, יש לבכר את עמדת המשיבות, ולפיכך אני מורה על מחיקת העתירה על הסף.
