ביום 10.01.2024 הוגשה בקשה זו, לחייב את המדינה בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.
לבקשה צורפו מסמכים רבים המגוללים את התמונה הבאה שהתרחשה עובר למועד הדיון שהתקיים בפניי:
המבקשת גילתה לראשונה אודות הדו"ח, לטענתה, במהלך חודש מרץ 2022 עת נכנסה לאיזור הממשלתי האישי והופתעה לגלות כי עומד לחובתה דו"ח מישטרה בסך של 1,903 ₪ אשר בגינו הוטלו על חשבונותיה עיקולים.
בע"פ 1382/00 עמית בן ארויה נ' מדינת ישראל, נו(4) 714 (2002) בית המשפט העליון היתייחס לשאלת פסיקת ההוצאות בעבירות תעבורה וקבע כי ככלל ובהעדר נסיבות חריגות, כגון התרשלות של ממש מצד התביעה, לא ישופה הנאשם בגין הוצאותיו.
...
תובע היה צריך, בעת ניסוח כתב אישום, לבחון את רצף הנתונים בצירוף האסמכתאות הרבות שנשלחו למאשימה במקרה זה, לרבות אלו אשר צורפו לבקשה להארכת המועד להישפט וסרוקות במערכת, ולהגיע למסקנה כי אין להגיש כתב אישום בהליך זה. סוג הרכב השונה (רנו / טויוטה) מבסס א - פריורי חשש לסתירת חזקת הבעלות.
נשאלת השאלה מה בין שירותיות ירודה ובין "נסיבות אחרות", כלשון החוק, המצדיקות מתן פיצוי? והאם מקרה זה עומד בקריטריון לפיו עקב השירותיות הירודה, בעטיה נגרמה בירוקרטיה סבוכה ומיותרת אשר הובילה את המבקשת להוצאות לא מבוטלות, יש לפצותה?
סבורני כי התשובה לכך, במקרה הנדון, הינה חיובית.
לאחר בחינת מכלול נסיבות המקרה, אני נעתרת לבקשה באופן חלקי, בהעדר אסמכתאות לביסוס מלוא הסכום המבוקש ומחייבת את המאשימה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪.