בקשה לחידוש הליכים לאחר עיכוב בהסכמה

לא זה המקום להדרש לכל ההליכים בהם התובע נקט (או לא נקט), רק אומר שבתאריך 31.3.19 ההליכים בתיק עוכבו לאחר שהתברר כי הנתבעת נימצאת בהליכי פירוק, והתובע – הגם שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן - לא הגיש לבית משפט של פירוק בקשה להמשיך בהליכים נגדה.

לפניי עתה בקשתו של התובע לחדש את ההליך נגד הנתבעת, ולתקן (בפעם השלישית) את כתב התביעה על דרך הוספתן של שתי נתבעות: כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") המבטחת את הנתבעת בביטוח חבות מעבידים, וכן המבטחת אותה בביטוח עבודות קבלניות את העבודות שבהן התובע לכאורה נפגע.

לא ברור האם מגדל מעורבת "מאחורי הקלעים" בהליך, והאם יש הסכמות כלשהן בינה לבין הנתבעת אשר בעטיין הנתבעת לא יזמה את התייצבותה האקטיבית של מגדל.

...

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, דין הבקשה להתקבל, ביחס לכלל, ואילו באשר למגדל על התובעת להשלים את בקשתו.

סוף דבר; א. כלל תצורף להליך כנתבעת נוספת; התובע יצרף תוך 7 ימים אסמכתא לזיקתה של מגדל להליך.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לאחר עיכוב ההליך פנו אייזנטל לבית המשפט בבקשות שונות בהן נטען כי חרף הסכמת הצדדים לא הובאה תביעת האגודה לדיון לפני בית הדין הרבני.

בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתנו טעמים המצדיקים חידוש ההליכים לפני בית המשפט ולפיכך מוטל על הצדדים לשוב לבית הדין להמשך הליכי הבוררות בהתאם להסכמתם.

...

מכאן, כי אין בהחלטת בית הדין או בעמדת המבקש כמתואר לעיל כדי לסתור את המסקנה כי המשיבה היתה צד להליך הבוררות שהתנהל בכל המתייחס לתביעת האגודה.

הערעור מתקבל אפוא, ופסק הבורר (החלטה ו"אישור") יאושר גם בעניינה של המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות ההליך בשתי הערכאות בסך 10,000 ₪.

בהנתן האמור בתגובה זו, בהחלטתי מיום 30.10.2022 נקבע כי: "בהנתן העובדה שחלפו 5 שנים ממועד עיכוב ההליכים; בהנתן הבקשה לתיקון כתב התביעה ותוכנה; בהנתן תגובת המשיבה והסכמתה לחידוש ההליכים וסרובה לתיקון כתב התביעה ובהנתן הראציונאל העומד בבסיס התקנות החדשות, דומה כי הדרך הראויה הנה הגשת תובענה חדשה". משכך, נתבקשו הצדדים להודיע עמדתם לעניין זה. ביום 10.11.2022 הגישה המבקשת התייחסותה להחלטה האמורה ובמסגרתה נטען על ידה, בין היתר, כי לא חל שינוי משמעותי בגישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות בעקבות התקנת התקנות החדשות וכי בתי המשפט המשיכו לפרש באורח ליבראלי את סמכותם לתקן כתבי טענות.

כך, המבקשת סבורה כי אין בחלוף הזמן ממועד עיכוב ההליכים ועד למועד ביטול הפטנט השני (בחודש יוני 2022), בכדי לסכל את בירור ההליך בתובענה שבכותרת.

...

לטענת המשיבה, המבקשת ביקשה לערוך שינויים מהותיים בכתב התביעה, בין היתר, שינויים הנוגעים לתוכן כתב התביעה, זהות הנתבעים, העילות והסעדים הנתבעים בה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ח-2018 (להלן: "התקנות החדשות") יש לבחון בקשות לתיקון כתבי טענות (גם ביחס להליכים שנפתחו טרם התקנתן) באופן קפדני יותר ופחות ליבראלי מבעבר, ומשכך, בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

גם לגופה של הבקשה לתיקון כתב התביעה, דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, בהינתן חלוף הזמן ממועד הגשת כתב התביעה המקורי ועד היום; בהינתן חלוף הזמן ממתן החלטת כב' רשמת הפטנטים ועד למועד הגשת בקשה זו כמו גם חלוף המועד ממועד מתן החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור וכן ובעיקר, בהינתן השינויים המקיפים המתבקשים במסגרת בקשת התיקון, זאת לצד שיקולים של האינטרס הציבורי לרבות יעילות הדיון והאינטרס הציבורי העומדים בבסיסן של התקנות החדשות - אין בידיי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

המזכירות תואיל לדוור החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ביום 18.1.2017, במסגרת התביעה לסילוק יד שהוגשה בבית משפט השלום, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה, בין היתר, יינתן פסק דין מוסכם לפינוי, אך פסק הדין יעוכב עד לאחר 60 ימים מיום שפסק הדין בתביעה דנא, יהפוך חלוט.

לאחר שנדחתה התביעה לביטול פסק הדין לפינוי, הגישה הנתבעת בקשה לחידוש ההליכים בתיק זה. ביום 9.3.2022 הגיש בא כוחו דאז של המנוח, עוה"ד ארז אסרף, הודעה לפיה לדאבון הלב מר יוסף חג'ג' נפטר, וכי בני משפחתו שוקדים על הוצאת צו ירושה.

קשה להיתנער מהרושם כי המבקשים חפצים לעשות שימוש לרעה בהליך המשפטי, כאשר בתחילה עתרו לצרוף התובעת כחליפתו של המנוח לצורך המשך ניהול ההליך המשפטי תוך שצרפו תצהירי הסתלקות, ולאחר שניתן פסק הדין המוסכם, הם חפצים לטעון כיום, באופן אמורפי וחסר תימוכין, כי יש לבטל פסק הדין משום שניתן עת אימם התובעת לא הייתה מוסמכת לבדה לצרף הסכמתה לפסק הדין שניתן בהסכמה.

...

שוכנעתי כי הסכמת התובעת ניתנה מדעת, לאחר שניתן בידה ובידי בא כוחה ובנה שהות מספקת לשקול עניינם מחוץ לאולם בית המשפט, כמו גם בשיח נמשך בתוך אולם בית המשפט.

סבורני כי הטענות שהעלו המבקשים לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה, כאשר אין זו הפעם הראשונה בה מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה ביחס למקרקעין מושא התביעה, הן בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט.

מטעם זה, התביעה לביטול פסק הדין נדחית.

בחלוף שנה ממועד ההסדר הדיוני התובעים ביקשו לחדש את ההליך אולם בקשתם נדחתה.

משלא הייתה מעולם הודעה של רמ"י הדוחה את פניית התובעים לגופה, הרי שלא היתבטלה תקופת העיכוב שיצרה רמ"י. בהודעת רמ"י לא הוגדרה או הוגבלה מסגרת הזמן בה יכול תובע להגיש את תביעתו במקרה שפנייתו תדחה לגופו של עניין.

במסגרת ההסדר הדיוני הוסכם, כי אין באמור בו כדי לפגוע או לגרוע מכל טענה דיונית או משפטית העומדת למי הצדדים במסגרת חידוש ההליך בבית המשפט וכי ככל שהתובענה תוחזר לדיון לא תועלה על ידי הנתבעת טענת היתיישנות בקשר לתקופה שממועד ההסדר ועד חידוש/החזרת התובענה לדיון.

...

אוסיף ואומר, כי אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה אין מדובר בשיהוי כבד בהגשת התביעה.

סבורני, כי יש באמור כדי ללמד, כי התובעים מחלו על זכותם.

לאור כל המפורט לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה.