בקשה לחידוש היתר לשימוש חורג מדירת מגורים לעסק של מסעדה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 30310-01-14 רומנו ואח' נ' עריית תל אביב, אגף רשוי עסקים ואח' לפני ד"ר עודד מודריק-שופט, סגן נשיא עותרים 1.אריאל רומנו 2.בת שבע רומנו 3.יוסי ורדי 4.גלי ורדי 5.שלמה אלקובי 6.אהובה אלקובי 7.גיא צרפתי 8.דנה צרפתי 9.עופר ראובן אהרן 10.אירית אהרן 11.סיגלית סרור ע"י עו"ד אילן בומבך ועו"ד הילה אקרמן משיבים 1.עריית תל אביב, אגף רשוי עסקים 2.ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב ע"י עו"ד יודפת כהן; השרות המשפטי של עת"א 3.המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, פרקליטות המדינה - נמחקה 4. פקין מסעדות ומזון 5.מסעדה ובית בירה 206 תפעול (1995) בע"מ 6.מסעדה ובית דירה 206 צהלה (1987) בע"מ 7.בן בסט בלהה 8.צפורה קפלן ע"י עו"ד אליעד שרגא, עו"ד מורן גור ועו"ד שרון אבניאלי פסק דין

מפגעים ומטרדים היתר הבנייה שאינו תואם את התוכנית החלה ובעיקר הבנייה בנגוד להיתר ועשיית שימוש חורג מן ההיתר גרמו וגורמים למפגעים ומטרדים שאינם פוסקים ופוגעים באורח קשה בעותרים ובשכניהם.

הטיפול ותוצאותיו הוליכו להחלטה לחדש את ההיתר הזמני למסעדה "עד לשליחת חוות דעת אקוסטית חדשה המציינת כי מיטרד הרעש חוסל". לתיק בית המשפט הוגש (כנראה בדיון שנערך ביום 6.4.15) מכתב סיכום מדידה אקוסטית מיום 3.4.14 שערך המומחה אבי ויקס לבקשת מסעדת פקין.

מתן היתרי הבנייה שלא כדין, סרוב הערייה לאכוף את דיני התיכנון וסרוב הערייה לבטל את רישיונות העסק של המסעדות, הן בגדר "החלטות" מובהקות שניתן להשיג עליהן לפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

התחושה היא כי כל בתי המגורים הפכו לחצר האחורית של המסעדות ודייריהם סופגים את כל המטרדים שאינם מורגשים בחלק הקידמי של הבניין הפונה לרחוב משה סנה.

...

אלה הפעולות שאני מורה לעשותן: (1) העירייה תוודא שהסתיים הטיפול בעניין הרעש ממסעדת פקין ואם יש כזה גם משתי המסעדות הנוספות, האם הסתיים הטיפול גם בהן.

התוצאה אף על פי שהעתירה לא השיגה את מלוא הסעדים שלהם עתרו העותרים נראה לי שתוצאת העתירה נוטה במידה רבה מאד לכיוון העותרים.

לפיכך אני מורה למשיבות לשלם לעותרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעורים הבאים: עיריית תל אביב והוועדה המקומית, ביחד ולחוד – 10,000 ש"ח המשיבות 5-8, ביחד ולחוד – 40,000 ש"ח משיבה 4 – 10,000 ש"ח ניתן היום, ‏י"ז תשרי, תשע"ו ,‏30 ספטמבר, 2015, בהעדר הצדדים.

בנוסף נטענות טענות לפיהן הנתבע מוסר לשוכרים הפוטנציאליים כי שכר הדירה המבוקש מופרז, שיש בעיות חניה, שהמקום מסוכן מבחינה בטיחותית וכיו"ב עובדות כוזבות שהנתבע יודע שאינן נכונות.

בדיון שהתקיים ביום 30.7.15 (נכתב בו משום מה שהבקשה הוגשה ב 4.6.15 ) אשר במסגרתו נדונו ההתנגדויות לבקשה לחידוש שימוש חורג ובו נכח גם הנתבע בתור בא כוחם של השכנים המתנגדים, הוחלט על מתן אישור לשימוש חורג של שלוש שנים וכך נכתב בהחלטה: "בשל הנסיבות המיוחדות העומדות בפני הוועדה לגבי גיל המבקשים ומצבם הכלכלי, הפעלת העסק במשך שנים עפ"י היתרים ולאחר קבלת אישורים מכל הגורמים הנדרשים באופן מוסדר, ולאחר שנימסר דיווח של מהנדס הוועדה לגבי סטאטוס התכנית המפורטת הנמצאת בהכנה, מחליטה הוועדה פה אחד:

לאשר שימוש חורג למשך 3 שנים למסעדה/בית קפה בכפוף להערות ולאחר מלוי התנאים הרשומים מטה, הוועדה מודיעה למבקשים כי לא תנתן הארכה נוספת לשימוש החורג ללא תכנית מאושרת וכי עליהם להערך לכך בהתאם.

לשון הרע מוגדרת בחוק: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –לשון הרע מהי (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;(תיקון מס' 5) תשנ"ז-1997 (תיקון מס' 8) תשס"ח-2007 (תיקון מס' 9) תש"ע-2009 בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד; "מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

כבר עתה יש להדגיש כי כתב התביעה עצמו איננו מיפרט או מצטט אמרה ספציפית שהיא זו המהוה את לשון הרע אלא מסתפק בטענות כלליות לפיהן הנתבע מספר ומפיץ לכל המעוניין סיפורי כזב בדבר המעמד התיכנוני של המסעדה, סכוייה ומאיים כי ינקוט בהליכים משפטיים כנגד כל עסק שיחל לפעול במקום, לשון הרע? לא בטוח.

...

סיכום לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

ואם הקורא הנלהב יתקשה להגיע למסקנה, יוכל הוא גם לקרוא את 101 עמודי הסיכומים "הראשונים" של הנתבע שבהחלטתי מיום 6.3.19 הוריתי לו להגישם שוב ללא התייחסות אישית לב"כ התובעים, החלטה לא פשוטה בלשונה ובמהותה המופנית לנתבע ולבא כוחו.

הנתבע הוא זה שלכאורה זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו וטוען להוצאות גבוהות ביותר שנגרמו לו, אלא שהנתבע ובא כוחו הם אלו ש"הפריעו" יותר למהלך הדיון, דאגו "להכניס" לב"כ התובעים, מתחת לחגורה, מעל לחגורה ובכל הזדמנות, הם אלו שהכבידו יותר על ההליך ולא בכדי המחוקק נתן לבית המשפט את שיקול הדעת האם לפסוק הוצאות גם בשים לב לעניינים אלו של התנהלות והכבדה לפי תקנות 511 ו-512(ב) ולכן, נוכח התנהלות הנתבע ובא כוחו, הנני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המבקש צרף לכתב התביעה המתוקן מיום 1.4.19 חוות דעת  של השמאי יאיר תודה כנספח ל"ד. מחוות דעת זו עולה תאורה של חלקה 119 בגוש 6039 כדלקמן: "חלקה בשטח רשום של 4,668 מ"ר... מכילה בתי מגורים דו משפחתיים וכן שטח פתוח... על המיתחם שבנידון בנויים מספר מבנים המשמשים את מגורי ועסקי מישפחת חנה עזרא ובניו כפי שיפורט לקמן: מבנה א' מכולה המצויה בחלק הדרומי-מערבי של המיתחם בשטח 12 מ"ר המשמשת כמחסן. מבנה ב' המבנה המרכזי של המסעדה בשטח של 834.31 מ"ר...  מבנה ג'... שטח של 72.62 מ"ר המשמש כמחסנים וקירור של המסעדה. מבנה ד'... שטח כולל של 86.25 מ"ר אשר שימש במקור למחסן ירקות ומחסנים של המסעדה בפועל החלק המזרחי של המבנה הוסב לדירות מגורים... מבנה ה'... מחסן משקאות... המבנים דלעיל המשמשים את המסעדה בנויים בחלקה מבלוקים ובחלקה מבנייה קלה גג המבנים מפח גלי. מבנה ו' – מבנה מגורים בשטח מגורים של 229.6 מ"ר המשמש למגורי 5 מישפחות חנה עזרא וילדיו הכולל 11 חדרי שינה... הבניה קונבנציונלית". עולה מכך שישנם במבנה חלקים שנתווספו ונבנו ללא היתר בנייה, וגם על כך מלינות המשיבות.

בשנת 1988 ניתן פסק דין כנגד המבקש ורעייתו לסילוק יד בגין הנכסים בחלקות 1, 3, ,28 בתביעה שהגישה נגדם רשות הפיתוח באמצעות עמידר, לאחר שהמבקש חרג מגבולות המושכר, תפס שטחים נוספים והקים מסעדות וסככות ללא היתר וללא הסכמת רשות הפיתוח.

אמנם, בסעיף 3 לתצהירו, שהוגש בתגובה לתשובה, ציין ראש מועצת איזור לשעבר, מר אמנון זך, שהעיד מטעמו של המבקש, כי "מר עזרא לא פלש למקרקעין ללא אישור ואת עסקיו הוא מנהל וניהל באישור המועצה..." ובהמשך, סעיפים 4 – 5 לתצהיר, העיד כי המסעדה נוהלה ברישיון לרבות רישיון עסק שחודש מדי שנה.

...

נושא הסמכות העיקרית ייבדק בהליך העיקרי, אך לצורך הסעד הזמני די בספק שעוררו המשיבות כדי לעמעם את נחיצות הסעד הזמני במסגרת זו. בהקשר זה, אומר אגב אורחא, כי לא שוכנעתי שפעולותיהן של רשויות האכיפה היו תוקפניות באופן בלתי לגיטימי.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי הצו הארעי שיצא תחת ידי ביום 1.4.19 דינו להתבטל.

אולם, מכל המקובץ לעיל, אין מקום להוצאת צו מניעה זמני גם בגין התפיסה המורחבת שביצע המבקש בחלקה זו. לא למותר לציין כי כל האמור אינו חל על המושכר לחייב ולרעייתו המנוחה לפי ההסכם עם עמידר משנת 1978.

בקצירת האומר מייחס כתב האישום לנאשמים שימוש חורג בסטייה מהיתר ומהוראות תכנית בהפעלת מסעדה הפתוחה לציבור הרחב ומספקת שירותי קייטרינג בקומת מרתף במבנה בישוב גבעת שמואל.

לאחר שנדחתה בקשת הנאשמים לחידוש רישיון העסק הוגשה מטעמם העתירה המנהלית ובישיבת יום 11.4.18 הגיעו הצדדים להסכמת בהמלצת בית המשפט המחוזי על מתוה לסיום המחלוקת, ועל יסודה ניתן תוקף של פסק דין כי בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים יינתן רישיון עסק לתקופה של 12 חודשים בכל פעם ובסך הכל לשלוש שנים.

כך גם הודגש בסעיף 1(ו) של ההודעה כי "אין בהסכמות אלה כדי להוות היתר לשימוש חורג בעסק ו/או בבניין ו/או המקרקעין בו הוא מצוי ו/או להוות אישור כלשהוא לפי חוק התיכנון והבניה תשכ"ח-1965". בנסיבות אלו אני סבור כי מעצם הכפפת מתן הרישיונות למשך שנה כל פעם ועד לתקופה של שלוש שנים, לתנאי הקבוע בסעיף קטן (1), ניתן ללמוד כי הסכמת הצדדים לא נועדה להכשיר את עבירות השמוש החורג המיוחסות לנאשמים.

טענה זו סומכת יתדותיה אף היא על פרוטוקול הישיבה מיום 4.3.18 בבית המשפט המחוזי בתיק רשוי העסק, בו נרשם מפי היועצת המשפטית של הוועדה המקומית כי "כל הבניין הוא בשימוש חורג. הבניין מיועד לדיור מוגן ומשתמשים בזה למגורים. הם פועלים בנגוד לדין. מאחר והם מכרו דירות שם, אנחנו בסיטואציה שיש קושי מצד אחד לנקוט בהליכי אכיפה נגד כל דייר ודייר ואנחנו בעצה אחת עם הפרקליטות מה עושים עם המבנה הזה" (עמ' 6, שורה 4).

...

כך גם הודגש בסעיף 1(ו) של ההודעה כי "אין בהסכמות אלה כדי להוות היתר לשימוש חורג בעסק ו/או בבניין ו/או המקרקעין בו הוא מצוי ו/או להוות אישור כלשהו לפי חוק התכנון והבניה תשכ"ח-1965". בנסיבות אלו אני סבור כי מעצם הכפפת מתן הרישיונות למשך שנה כל פעם ועד לתקופה של שלוש שנים, לתנאי הקבוע בסעיף קטן (1), ניתן ללמוד כי הסכמת הצדדים לא נועדה להכשיר את עבירות השימוש החורג המיוחסות לנאשמים.

לא ניתן להסתפק בטענות כלליות בדבר אכיפה בררנית בכדי לבסס מסקנה מרחיקת לכת לקיומה של התנהלות מפלה העולה משום רדיפה והתעמרות בנאשמים וכי הגשת כתב האישום מצביעה על פגיעה בתחושת הצדק וההגינות.

משכך אפוא ולאחר שנתתי הדעת לטיב המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, אני סבור כי ראוי שטענות אלו יוכרעו לאחר שמיעת הראיות והצגת מלוא התמונה העובדתית בפני בית המשפט.

לאור האמור הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

נקבע כי בנוסף לדמי המזונות יישאו הצדדים בחלקים שוים בהוצאות רפואיות חריגות, בעלות שני חוגים ובעלות מחזור אחד של קייטנה בחופשת הקיץ.

תביעת האב להפחתת מזונות ותביעת האם לאישור גביית החוב לתקופה העולה על שנתיים קודם לפנייתה בבקשה ללישכת ההוצאה לפועל – הן אלו העומדות להכרעה בפסק דין זה. טענות הצדדים: תמצית טענות האב: בעת הסכם הגירושין היה האב בעל מסעדה.

האב בנה חדר בביתו במיוחד עבור הקטינה והוא מעמיד לרשותה ציוד מלא הכולל מיטה, ארון, מחשב, כלבה, בגדים וכל אשר הקטינה זקוקה לו. לעומת זאת האם עדיין גרה בדירה בה התגוררה לבדה בטרם נישאו הצדדים, בה אין לקטינה פינה לפרטיות.

עיון בדו"חות שצירף האב תומך בטענת האם כי האב עושה שימוש בעיסקו לגילום הוצאות פרטיות אישיות שלו כהוצאה מוכרת (סעיף 13 לסיכומי האם).

האב עובד בביתו, ולכל הפחות חלק משכר הדירה מגולם כהוצאות בדו"ח רווח והפסד של עסקו של האב.

אין המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות בעת החתימה על הסכם הגירושין והמצדיק בחינה מחודשת של חיוב המזונות שנקבע בו. יפים בהקשר זה דברי כב' השופט פליקס גורודצקי בתמ"ש (י-ם) 33812-02-21 נ.כ נ' ר.כ (21.11.2021): "איני סבור כי זכאי לקבל מזונות לקטין צריך "לעצור את חייו" ולהמנע מכל פעילות עסקית אשר תניב לו רווחים או צמיחה כלכלית אחרת וזאת מפאת חשש כי דמי המזונות ייפגעו.

...

לא ניתן להגיע למסקנה שארע שינוי נסיבות מהותי ביחס בין מצבו כלכלי של כל אחד מההורים, שכן האב נמנע מלטעון ולהוכיח מה היה מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין.

בהתאם לכל האמור לעיל, דין תביעת האב לביטול חיובו במזונות, להידחות.

לסיכום: בהתאם לכל אשר פורט לעיל: תביעת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה נדחית.