בפתח גזר הדין ציין בית המשפט לתעבורה, כי המבקש נוהג ברכב משנת 1984 ולחובתו 31 הרשעות קודמות, מסוג "בררת משפט". בהמשך, הבהיר בית המשפט לתעבורה, כי הקו המנחה בפסיקה הנוהגת, לגבי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית הנו השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
בית המשפט המחוזי ציין, כי מפסק דינו המנומק של בית המשפט לתעבורה עולה בבירור כי הוא "לא האמין לטענות המערער [המבקש], במיוחד בכל הקשור למניע שגרם לו, לטענתו, להודות בכתב האישום". בית המשפט המחוזי הטעים, כי לא נמצא בחוות דעת הממונה כל רמז לכך שהמבקש טען בפניו שאינו מודה בבצוע העבירה; כי חלף זמן רב יחסית מאז נוהל המשא ומתן בין באי כוח הצדדים לבין הגשת הבקשה בכתב לביטול הודאתו של המבקש; וכי גם אם ניקח בחשבון במניין הזמן שחלף מאז הצגת הסדר הטיעון את תקופת אשפוזו של המבקש, "עדיין מדובר בפרק זמן ארוך שיש בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, בנוסף לנימוקים האחרים". בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש כי קיים חשש שהרשעתו עולה כדי "הרשעת חף מפשע"; כי המבקש הסכים להסדר הטיעון רק בשל "רתיעתו מההליכים המשפטיים הממושכים"; וכי בקשתו לחזור בו מהודאתו נובעת רק מהיותו "משוכנע בחפותו". לבסוף, הבהיר בית המשפט המחוזי, כי "אמנם הבקשה נושא ההחלטה הוגשה זמן קצת לפני הטיעונים לעונש אך חלוף הזמן, בנוסף לנימוקים האחרים שהובאו לעיל, שוללים את המניע הנטען על ידי המערער [המבקש] לבקשתו לבטל את הודאתו". לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עמד בנטל הנידרש לשם ביטול הודאתו, וכפועל יוצא מכך, גם ביטול פסק דינו של בית המשפט לתעבורה.
...
בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז), בגמ"ר 11-06-15, מיום 27.01.2017; ומיום 23.02.2017.
ב"כ המבקש טען, כי המבקש "הסכים להסדר הטיעון מתוך טעות בשיקול הדעת, מתוך לחץ ומתוך הרתעה מההליך השיפוטי". עוד נטען, כי "לאחר מחשבה ממושכת עם עצמו ומרצון כן ואמתי נמלך הנאשם [המבקש] מהודייתו והוא מבקש לעמוד על חפותו, חפות הנתמכת גם בנסיבות קרות התאונה". ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש אינו אחראי לקרות התאונה, וכי יש לקבל את בקשתו משזו הוגשה טרם מתן גזר הדין.
אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, לפיהן הודאתו נבעה מלחץ או בשל חששו מההליך השיפוטי, וכי הודאתו ניתנה מבלי שהוסבר לו תוכנו של הסדר הטיעון.
סבורני, כי הנסיבות שקדמו לבקשת המבקש, לחזור בו מהודאתו, מצביעות על כך שההודאה התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת והבנת משמעות תוכן ההסדר.
סוף דבר, הבקשה לרשות הערעור נדחית בזאת, וכפועל יוצא מכך מתבטלת החלטתי, מיום 28.02.2018, בדבר עיכוב ביצוע עונשו של המבקש.