בקשה לחוות דעת על איכות האוויר באזור אתר פסולת

המבקשת עומדת על עמדתו המוצהרת של ראש העיר לסלק, ממש כך, את מפעלי הפסולת מאיזור התעשייה שכן, לדידו "זה מצב שלא צריך להימשך". ברוח זו, ראש העיר קרא לסדר את מנהל האגף לאיכות הסביבה בערייה, מר אהוד שטיין, אשר בחן את נושא הרשוי בהיבט מקצועי ולא ראה מקום לפסול את המשך פעילות המבקשת.

לדו"ח זה צירפה הערייה חוות דעת של ד"ר חגי לוין, רופא מומחה לבריאות הציבור, מיום 25.3.18 שקבע כי חריגות אלו "גורמות לחשיפה של הציבור למזהמי אויר המהוים סיכון לבריאות הציבור" וכי אחד החומרים נמצא בשכונת מגורים בריכוז הגבוה יותר מפי חמש מהתקן – חומר מסרטן וודאי (נספח 4).

דיון והכרעה כללי ההגנה על איכות הסביבה היא אינטרס חברתי מובהק.

כך, תכנית ארצית (16/4) מסדירה אתרי פסולת, איזורי איסוף, הטמנת פסולת והטיפול בה. יש לאפשר קיומם של מפעלים אשר להם היכולת והמומחיות לנטרל את הסכנה הגלומה בפסולת ולהרחיקה לאתרי הטמנה בדרך בטוחה.

...

על יסוד טענותיה, טוענת העירייה כי סיכויי המבקשת לזכות בעתירותיה אפסיים ואין בהם כדי להצדיק מתן סעד ביניים.

כך מקובל ונהוג בהליכים פליליים, מקום בו מורשעים נאשמים, בעלי עסקים, בהפרות בנייה, ליתן להם ארכה לריפוין.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מתן צו ביניים אשר יימנע מהעירייה מלנקוט הליכים נגד המבקשת עד 45 יום לאחר מועד החלטת וועדת תכנון ובנייה ביחס לבקשות שהגישה המבקשת למתן היתרי בנייה בגין חריגות הבנייה שבצעה במפעל, או עד למתן פסק דין – המועד המוקדם מבין השניים.

עוד מציין המפקח כי אחד מהעובדים במקום אישר בפניו כי השריפה החלה באותו איזור באתר והוא שמע פצוץ וראה היתלקחות אש. חוות דעת של חוקר דליקות מטעם שירותי ההצלה מציינת, כי מעדויות העובדים וסרטון מצלמה שנימסר לידיו בידי עובד ממפעל סמוך (להלן – הסירטון) ניתן לראות שהתפשטות הדליקה נבעה מהתפוצצות מיכלי אירוסול, דבר אשר גרם להתזת מתזים למשטחים הסמוכים ולבערתם.

על פי חוות דעתה של ד"ר קורדובה ביז'ונר, המנהלת המדעית של מרכז ניטור אויר באגף איכות אויר ושינוי אקלים במשרד להגנת הסביבה, הממונה על מערך ניטור האויר וקביעת איכות אויר בישראל לפי חוק אויר נקי, מהממצאים שהוצגו לפניה עולה כי בתחנת המעבר בערה פסולת תעשייתית, ניילונים, פלסטיקים ועץ, ומדובר בבעירה פתוחה בלתי מבוקרת.

בהמשך, ביום 25.7.2019 נשלחה הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי לפי חוק אויר נקי בשל הפרת סעיף 14(א)(2) לחוק וכן הפרת התקנות למניעת מפגעים (מניעת זהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן – תקנות למניעת זהום אויר).

העותרת ביקשה כי המשיב יתן ארכה נוספת להעלאת טענותיה, תוך שציינה שלצורך עריכת חוות הדעת עליה לעיין בסירטון, אם על דרך קבלתו בידי המשרד להגנת הסביבה במישרין, ולחלופין על דרך קבלת פרטי המצלם, כך שהעותרת או המומחה יוכלו לפנות אליו לצורך קבלתו; בתשובה מיום 10.12.2019 הבהיר המשיב כי בכל הנוגע לעיון בסירטון, חוזר הוא על דברים שאמר עוד במכתב מיום 22.10.2019 ובפועל ניתנה ארכה נוספת עד ליום 17.12.2019; במועד זה הוגשה בקשה נוספת לארכה, אך המשיב לא נעתר לה והבהיר זאת במכתב מיום 19.12.2019.

הטענה כי המיכלים אוחסנו בקופסאות קרטון לא נשמעה בשלב כלשהוא מפי נציגי העותרת וברי כי למומחה אין ידיעה אישית בנושא זה. צוין כי חוות דעת המומחה שצרפה העותרת לעתירה ואשר לא באה כלל לפני המשיב, עוסקת גם בנושא זהום אויר והשפעות סביבתיות, אף שמדובר באדם שאין לו כל מומחיות בתחום זה וממילא אין בכוחה כדי לגבור על חוות הדעת מטעם המשיבים בעיניין זה שנעשתה בידי ד"ר קורדובה ביז'ונר, מומחית בתחום, ועל החזקה שקיימת בדין אודות עשן הנפלט מאתר לסילוק פסולת ככזה היוצר זהום אויר הגורם ריח בלתי סביר (תקנה 2 לתקנות למניעת זהום אויר).

...

אף הטענה כי לא ניתן היה להגיש את חוות הדעת בזמן בשל לוח הזמנים הקצר שנקצב, איננה מקובלת עליי, בשים לב ללוחות הזמנים המתוארים לעיל, ובכלל כך זימון לשימוע בגין צעדי אכיפה בשל זיהום אוויר מיום 1.8.2017; הודעה בגין כוונה להטיל עיצום כספי מיום 25.7.2019, שלגביה ניתנו בפועל ארכות לתגובה עד ליום 17.12.2019; וההחלטה שניתנה בסופו של דבר אך ביום 13.8.2020.

אף שמקובלת עליי ביקורת המשיבים על התנהלות העותרת בהקשר זה, מסופקת אני אם די היה בהתנהלות פסולה זו כדי להצדיק דחיית עתירה מקום בו יימצא כי אכן מדובר באי חוקיות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

במכתב מיום 29.9.12 פנו העותרים לעריית נתניה (המשיבה 1) בבקשה לקבל חוות דעת לגבי תוצאות בדיקה של איכות האויר באיזור אתר הפסולת.

ב. האם במקרה זה מדובר בכלל במידע על איכות הסביבה מכוח סעיף 6א לחוק חופש המידע? מה התשובה לטענה שעלתה בנוגע לתקנות שהותקנו מכוח הוראת חוק זו ותחולתן במקרה זה? לפי סעיף 6א(ב) לחוק יחולו על העמדת המידע לפי סעיף זה הוראות סעיף 9 ו-13 לחוק; מה משמעותה לענייננו של הוראת סעיף 9(א)(4) לחוק שלפיה רשות ציבורית לא תימסור מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין? ושל הוראת סעיף 13 לחוק בכל הנוגע לבקשת מידע על אודות צד שלישי? שאלה נוספת העולה היא האם על בית המשפט לעניינים מנהליים לידון במקרה זה בכל סוגיית איזון האינטרסים העולה במקרה של בקשת מידע לגבי חומר חקירה, כמפורט בהילכת פריד הנ"ל (וכפי שהתבקשתי על ידי ב"כ המשיבה 1)? ואם כן – מהם האינטרסים השונים הקיימים במקרה זה? בשלב זה החליט ב"כ העותרים לזנוח את העתירה המינהלית, בסובארו כי ימצא את ישועתו בעתירה לבג"ץ. בעתירה שהוגשה ביום 5.6.13 (בג"ץ 4028/13) צוין כי מדובר בבדיקה משנת 2009, וכי זכות העותרים לקבל את תוצאותיה גם אם מדובר בחומר חקירה.

...

לאחר תיאור השתלשלות העניינים – נחה דעתי כי זהו מקרה מובהק שבו יש לדחות את העתירה.

פשיטא שאין בידי לקבל את הטענה שלפיה עתה, משהוגש כתב אישום, חדל החומר האמור מלהיות בגדר "חומר חקירה". וכאמור, איני מוכן בשום אופן "לפתוח" את הדיון לטענה החדשה, שלפיה מלכתחילה אין מדובר במקרה זה בחומר חקירה.

סוף דבר – העתירה נדחית.

משעלה בלבם של העותרים חשד לכך שבנוסף לריחות הנודפים מאתר הפסולת, הפעלתו מהוה סיכון בריאותי לנמצאים בסביבתו, פנו העותרים למשיבה 1 (להלן: הערייה) במכתב מיום 29.9.12 בבקשה לקבל חוות דעת משנת 2009 אשר בדקה את איכות האויר באיזור אתר הפסולת (להלן: חוות הדעת), וזאת מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק).

...

לאחר עיון בעתירה ונספחותיה כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.

בהתחשב באמור העתירה אפוא נדחית על הסף.

המועצה הארצית לא הכריעה בשאלה זו כיון שלאור דרישת המשרד לאיכות הסביבה והוועדה המחוזית להציג בתסקיר את הליך בחינת החלופות שנערך במסגרת המיכרז, ואישור חלופת השפד"ן על ידי המשרד להגנת הסביבה במסגרת חוות דעתו על התסקיר התייתרה ההחלטה בשאלה זו. בהנחיות שנתן המשרד להגנת הסביבה לעריכת התסקיר הוא ביקש לכלול את בחינת החלופות בהתאם לזה שנערך במסגרת המיכרז.

כמו כן טענו העותרות כי הוועדה המחוזית היתעלמה בהחלטתה מחוות דעת מקצועיות שהוצגו לה על ידי העותרות בנושאי איכות אוויר ותנועה.

בענין ברלב עמדה ועדת הערר על המשקל שיש לתת לעמדת המשרד להגנת הסביבה מתוקף תפקידו כרגולטור ועל כך שרק במקרים נדירים תיתקבל עמדה השונה מעמדת המשרד להגנת הסביבה: "הקמת אתר לטפול בפסולת ביניין או כל מתקן אחר שיש בו כדי להשפיע באופן חריג על הסביבה היא החלטה שבמקרים רבים אין ממנה חזרה. בהחלטות בעלות משמעות סביבתית מסוג זה, אשר בהכרח ישפיעו באופן מהותי על ערכי טבע ונוף, לעמדת המתנגדת להקמה מטעם המשרד להגנת הסביבה, שהוא האמון על שמירת האנטרס הצבורי בנושאים אלה, יש משקל משמעותי ביותר, ועל כן החלטה שונה מעמדת המשרד, שאין חולק כי היא בסמכות מוסד התיכנון, צריכה להיתקבל רק במקרים חריגים בהם מוצא מוסד התיכנון הצדקה מיוחדת לכך". אין גם כל יסוד לטענת העותרות כי הליך בחירת המיקום נערך "מן השפה ולחוץ" או לטענה כי נאמר להן שאין להדרש לטענות בדבר חלופת המיקום "שנקבעה מראש". התסקיר ובו פרק חלופות מיקום וחוות דעת המשרד להגנת הסביבה עמדו בפני הוועדה המחוזית שקבלה את המלצתם ונימקה "יתרונות החלופה בהיבטים תפעוליים, התאמה לשימושי קרקע קיימים, זמינות הקרקע וזמינות סטאטוטורית. החלופה קיבלה התאמה נמוכה יחסית בקריטריונים של התאמה לייעודי קרקע מאושרים וערכי טבע, בשל מיקומה הקרוב יחסית לחוף הים [...] אך גם בקריטריונים אלו יש לציין כי החלופה ממוקמת בצמידות דופן למיתקני תשתית קיימים ובתחום מאושר סטאטוטורית להקמת מתקנים הנדסיים. בשל סיבות אלו נבחרה חלופת השפד"ן כמתאימה ביותר לקידום אתר פסולת באיזור המרכז." לאור האמור אני דוחה את טענת העותרות לפיה נפל פגם בבחירת מיקום האתר.

...

המועצה הארצית הגיעה למסקנה זו לאור טענת היזם והמומחים מטעמו שהגנרטורים אליהם התייחס המומחה מטעם העותרות, לצורך השוואה, אינם יכולים להוות ענין להשוואה וכן לאור עמדת המשרד להגנת הסביבה שאמון על שנושא.

הפרויקט עבר "סגירה פיננסית". לפני העמדת המימון להקמת המתקן בחנו הגורמים המממנים את כל ההיבטים הטכניים והכלכליים של הפרויקט ונתנו הסכמתם להעמדת מימון בגובה של כמיליארד ש"ח רק לאחר שהגיעו למסקנה שמדובר בפרויקט בעל איתנות כלכלית גבוהה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.