לפני בקשת התובעות להורות על זמונו של עובד הציבור, מר אלכס שפרלינג - מרכז בכיר לבקורת מערכת הסעות במשרד החינוך, לחקירה על תעודת עובד ציבור שהוגשה מטעמו.
...
עניינה של תעודת עובדה הציבור הוא מכתב משרד החינוך מתאריך 31.7.2012 אשר פרשנותו ותחולתו עומדת בבסיס תביעת התובעות (לעניין הרקע לתביעות וטענות הצדדים ראו החלטתי מיום 5.11.2019 בעניין בקשת חלק מן הנתבעות לחייב את התובעות בהפקדת ערובה).
לאחר שקראתי את הבקשה, התשובות והתגובה להן, החלטתי להיעתר לבקשה; להלן טעמי.
בעניינו סבורני כי יש מקום להורות על זימונו של מר שפרלינג, חרף התנגדות הנתבעות אשר השיבו לבקשה.
יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט עמית בפסק הדין הנ"ל בעניין ע"א 4810/15, אשר דן בבקשה לזימון מנכ"ל משרד הפנים, ונמצא שם הפתרון שלהלן, אשר סבורני כי תומך בתוצאה אליה הגעתי:
"כמו כל סמכות המסורה לבית המשפט, גם הסמכות לזמן עד, אם לבקשת מי מהצדדים ואם ביוזמת בית המשפט, כרוכה בהפעלת שיקול דעת. במצב הדברים הרגיל, אין זה ראוי כי כל אימת שמתעוררת בעיה בין הפרט לרשות, קל וחומר בין שני גופים פרטיים, בית המשפט יזעיק את הדרג הבכיר ברשות על מנת לברר נקודה כזו או אחרת, או על מנת לסייע בפתרון מחלוקת. זמנם של עובדי הרשות הציבורית הוא זמנו של הציבור, ולא בנקל יורה בית המשפט על זימונו של האלוף והניצב, הגונדר והטפסר הבכיר, הרמטכ"ל והמפכ"ל, המנכ"ל או השר, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, נגיד בנק ישראל או המפקח על הבנקים או המפקח על הביטוח או כל דרג בכיר אחר, ולא התיימרנו להקיף את כל בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי. הדברים ברורים וידועים, וכך נוהגים בתי המשפט מימים ימימה. לכן, איני משוכנע כי להחלטת בית משפט קמא יש השלכות רוחב כה גדולות, כטענת המדינה. מכל מקום, כהנחייה נורמטיבית, ראוי שבית המשפט יפנה תחילה לדרג המקצועי-משפטי במשרד, שהוא הדרג הבקי יותר בעובדות הרלוונטיות במקרה ספציפי זה או אחר, ובמרבית המקרים הוא גם הדרג הממליץ למקבלי ההחלטות." (פסקה 6; ההדגשה שלי- נ.ע.).
לאור כל האמור, הנני מורה על זימנו של מר שפרלינג לישיבת ההוכחות הקבועה לתאריך 15.11.2020 בשעה 09:00.
