בקשה להתיר ראיות לסתור קביעות ועדה רפואית לעררים

בבקשה מבקש התובע להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטול לאומי, לרבות ועדות עררים (להלן: "ועדת המל"ל") - מימים: 26.11.12 (ועדה רפואית), 11.2.13 (ועדת עררים), 17.2.15 (ועדה רפואית שדנה בתביעה להחמרת מצב), 12.4.15 (ועדת לעררים), ו-29.3.16 (הוועדה לעררים), שקבעו כולן כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום העיניים, וכי מכל מקום מצב בריאות עיניו איננו קשור בקשר סיבתי לתאונת הדרכים מיום 6.6.10 – מושא התביעה הנדונה (להלן: "התאונה").

...

דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים הרפואיים, ובמלוא חומר הראיות שצורף, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה הנדונה – להידחות, כמפורט להלן.

לסיכום, לא מצאתי כי מהמסמכים הרפואיים בעניינו של התובע עולים ממצאים שמצביעים על פגם בהתנהלות המל"ל או שמקימים ספק במהימנות או אמינות ממצאיו.

הועדות הרפואיות בעניינו של התובע קבעו, לאחר שעיינו במסמכיו הרפואיים של התובע ולאחר שבדקו אותו, כי אין קשר סיבתי ואין נכות; ולא עולה מהמסמכים הרפואיים שיש מקום להטיל ספק ממשי בתקינות של אופן קביעת ממצאי ומסקנות ועדת המל"ל. אפנה את התובע לכך שמותב שה איננו ערכאת ערעור על החלטות המל"ל, וכי כפי שנקבע בענין טיארה: "כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת". לאור כל האמור, לא שוכנעתי שבנסיבות עניינינו מן הצדק להתיר לתובע להביא ראיות לסתור, ואני דוחה את הבקשה.

הנתבעת מבקשת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות והחלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: "וועדת הערר") מימים - 24.7.2020 (בדיקה) ו-27.7.2020 (החלטה), שקבעה כי קיים קשר סיבתי תאונת דרכים שעברה התובעת ביום 30.4.2018 לבין הקרע במנסקוס של התובעת בברך ימין שהצריך ניתוח, וכי בגין התאונה יש לייחס לתובעת נכות קבועה בשיעור של 20%.

...

ובכן, אני סבור כי דין הטענה שהאירוע איננו תאונתי - להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הואיל וגם לנתבעת מגיע יומה בבירור הספק שעולה כאמור, אני מוצא כי מן הצדק יש להתיר לנתבעת להציג ראיות לסתור בענייננו מהטעמים שפורטו לעיל; ובהתאם לכך, החלטה על מינוי מומחה רפואי מתוקף תקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, תינתן בהחלטה נפרדת.

הבקשה מתקבלת.

הקדמה: לפניי בקשה, שהוכתרה כבקשה מס' 1 בתיק האלקטרוני, להתיר לתובע, להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית לעררים שהיתכנסה ביום 12.1.16 וביום 25.10.16, לפיהן נכותו של התובע בתחום הנורולוגי אינה קשורה לתאונת הדרכים מיום 3.2.13, שהיא גם תאונת עבודה, (להלן: "התאונה") ומקורה במצב קודם.

...

בית הדין דחה את הערעור בקובעו: "בניגוד לטענותיו של המערער לפיהן לא הייתה כל השפעה של שיתוק המוחין על תפקודו של המערער עובר לתאונה, המסמכים הרפואיים שהוא צירף מלמדים אחרת. כך למשל, מהמסמכים שצורפו על ידו ניכר כי עובר לתאונה המערער סבל מכאבים בגב תחתון, סבל מגמגום ומחולשה בצדו הימני". ובהמשך: "הוועדה לא הסכימה עם המסמכים הרפואיים אשר הצביעו על החמרה לכאורה בחולשה ובגמגום, שכן לשיטתה אלה לא הצביעו על ממצאים אוביקטיביים אלא התבססו על דברי המערער בלבד. זאת ועוד, הוועדה ציינה כי לא הוצגו בפניה תוצאות של בירור נוירולוגי שמעידים על נזק חבלתי מהתאונה שהיה יכול לגרום להחמרה קלינית ובניגוד לטענות המערער, אין על הוועדה חובה לשלוח אותו לבדיקות מסוג זה". בית הדין מצא כי בנסיבות העניין, החלטת הוועדה בעניינו של התובע היא החלטה רפואית המנומקת באופן מספק, ואין מקום להתערב בה. טענת המערער שלפיה לכאורה לא ביצעה הוועדה למערער בדיקה נוירולוגית, נדחתה על ידי בית הדין, אשר קבע כי הדבר סותר רישום הוועדה מיום 12.1.16 במסגרתה בוצעה בדיקה כזו ונרשמו ממצאיה.

טענת התובע כי לא קיימת התייחסות מספקת לפגיעתו הנוירולוגית, אין בה ממש והיא נדחית, אפוא, בשתי ידיים.

כך גם לא מצאתי להיעתר לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב.

לפיכך, אני דוחה את הן את בקשה מס' 1 והן את בקשה מס' 2 ומחייב את המבקש (התובע) לשלם למשיבה (הנתבעת מס' 2) הוצאות הבקשות בסך כולל של 6,000 ₪.

משנדחו שתי הבקשות וכמפורט בדיון האחרון, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק.

התובע מבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 6.4.2022 ומיום 22.6.2022 בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולהורות על מינוי מומחים בתחום הבאים: ראומטולוגיה, פסיכיאטריה, אורתופדיה, ונוירולוגיה.

...

הוועדה קבעה זאת מבלי לקבל התייחסות של גורם מקצועי בתחום הריאומטולוגיה, הוועדה לא נימקה החלטה זו. מפנה לסעיף 92 לתקנות המלל כשאבי ראש עשויים להוות פגימה נלווית לתסמונת כאשר מדובר בתסמין בלתי מוסבר ובמקרה זה קיימת הדמיה שמאוששת את המסקנה שלכאבי הראש של התובע יש מקור נוירולוגי עצבי ולא מוחי.

התובע מפנה לסעיף 92 לתקנות המלל כאבי ראש יראו כפגימה נלוות כאשר מדובר בתסמין לא מוסבר בעוד שבעניינינו קיימת הדמיה שמאוששת את המסקנה שלכאבי הראש יש מקור נוירולוגי עצבי ולא מוחי.

בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית על כל טענותיה.

בבקשה מבקש התובע להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, לרבות ועדות עררים (להלן: "ועדת המל"ל") – מימים: 27.12.20 (ועדה רפואית), 21.3.21 ו-9.5.21 (ועדת ערר), 9.12.22 (ועדה רפואית להחמרת מצב) ו- 11.1.23 (ועדת ערר), שקבעו כולן כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה מושא התביעה מיום 7.7.20 (להלן: "התאונה").

...

תחת תת-הכותרת 'ממצאים' נרשם, בין היתר: "בלטים אנולרים קלים מאוד בגבהים C4-C7, ללא לחץ על החוט. ללא עדות לבקע דיסק בתעלה או בפורמינות הנוירליות. ללא עדות למסה בתעלה או בפורמינות. החוט בעובי תקין, ללא עדות למיאלופתיה. החוליות בגובה תקין, ללא גלישה וללא עדות לשינויי אות חריגים. ללא עדות לתהליך ברקמות הרכות. לסיכום: ללא עדות לממצא מסביר". כאמור, לגרסת התובע התאונה היא תאונת עבודה, והתובע פנה למל"ל לקביעת נכותו הרפואית.

דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים הרפואיים, ובמלוא חומר הראיות שצורף, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה הנדונה – להידחות, כמפורט להלן.

אעיר, כי אינני יודע לקבוע שהועדה 'פספסה' מקום בו המסמך של הEMG עמד לפני הועדה, כשההתייחסות: "מבחינה נוירולוגית לא נמצא חסר נוירולוגי אובייקטיבי התואם את ממצאי בדיקת הEMG המקנה אחוזי נכות" (ב'מסקנות' הועדה בהחלטה מיום 11.1.23), בהחלט יכול שהוא מתייחס לממצא שנרשם בבדיקת הEMG: "לסיכום: רדיקלופטיה קלה C5-C6". עוד אעיר, כי אני דוחה את טענות התובע כי אין מענה בתשובת הנתבעת למינוי מומחים בתחומים מסוימים כמו נוירולוגיה וכאב.

לתובע היה יומו במסלול בו בחר, שבו פעל מול ארבע ועדות מל"ל. לסיכום, לא מצאתי פגם מהותי בהתנהלות המל"ל. הועדות הרפואיות בעניינו של התובע קבעו, לאחר שעיינו במסמכיו הרפואיים של התובע ולאחר שבדקו אותו, כי אין קשר סיבתי ואין נכות; ולא שוכנעתי ברמה הנדרשת בדין עולה מהמסמכים הרפואיים שיש מקום להטיל ספק ממשי בתקינות של אופן קביעת ממצאי וסבירות מסקנות ועדת המל"ל. לאור כל האמור, לא שוכנעתי שבנסיבות עניינינו מן הצדק להתיר לתובע להביא ראיות לסתור, ואני דוחה את הבקשה.