בקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט

נקודת המוצא לדיון היא הדין – קרי הוראות התקנות הישנות, הרלוואנטיות לענייננו וההלכה הפסוקה - ולפיהן, על בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ליצלוח שלוש משוכות – בשלב הראשון, עליו לשכנע כי יש בידיו "תביעה הראויה לבירור" בנוגע לעילת ההמצאה המנויה באחד מסעיפי המשנה של תקנה 500 לתקנות הישנות; בשלב השני, נידרש מבקש ההיתר להראות כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לידון בה, לגופה של עילת התביעה עצמה; ובשלב השלישי, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת המסור לו לטובתו, בין השאר על ידי שכנועו כי ישנה הצדקה להכפיף את הנתבע הזר לדיון בארץ, כאשר השיקול המרכזי שנבחן בהקשר זה הוא נאותות הפורום הישראלי (רע"א 6866/21 Airbnb Payments UK Ltd נ' יגאל קולוף (16/8/22); רע"א 4199/20 הצלחה לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ' Chi Mei Corporation, פסקה 12 (15.8.2021)).

...

עוד אין בידי לקבל את הצעת המבקש ולפיה הוא יסכים כי Airbnb Ireland תצורף כמשיבה נוספת לתביעה, ואולם זאת בתנאי שמאחר ומדובר בחברת בשליטתה של המשיבה, תחשב ההמצאה למשיבה כהמצאה ל- Airbnb Ireland "וזאת לפי הכללים הנוגעים לעסק הנמצא בשליטת הגורם שלו בוצעה ההמצאה". אשר לטענה זו – אינני מוצאת להכביר במילים - המבקש אינו מפרט את טענתו ואינו מבהיר לאיזה כללים הוא מתייחס ואולם, על פניו מתוכנם של דברים, ככל הנראה כוונתו לתקנה 482 לתקנות הישנות המאפשרת המצאה של כתב טענות כנגד עסק שאינו בתחום השיפוט של בית המשפט, למנהל או למורשה , אשר נמצא באותו תחום שיפוט ועוסק בו מטעם אותו עסק.

סוף דבר; הבקשה לביטול היתר המצאה מתקבלת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

התובעים הגישו בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לחברה האמריקאית, לנתבעת שבכותרת ולשלושת הנתבעים הנוספים, וביום 12.7.20 קיבל כב' השופט תומר סילורה את בקשתם, דהיינו הותר להם להמציא את כתב התביעה לכלל הנתבעים שנכללו בכתב התביעה.

...

נציין שחיפשנו ולא מצאנו בסיכומי התובעים כל התייחסות לגופה של טענה מהותית זו של הנתבעת , מלבד אמירה כללית בדבר כך שאין זה השלב לדון בהן שכן לשיטתם "בירורן של טענות מסוג זה... מתאים לשלב בירור התביעה, ולא לשלב זה". הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לרכישת סמכות שיפוט על בסיס טענת התובעים לגרם הפרת חוזה, בין היתר מאחר שתכלית החריג המקנה לבית דין זה סמכות לדון בעוולות נזיקיות נגעה בעיקרה למקרים של שביתות והשבתות, ונובעת בעיקרה מהזיקה ההדוקה בין העילות לסכסוכים הנוגעים לשביתה (רע"א 2407/14 רוחם נ' פרס (14.10.15)), ולא ניתן להרחיב את השימוש בה למקרים שבהם נטענת טענה נזיקית במהותה נגד נושא משרה רק מכיוון שנטען כי החברה שבה כביכול כיהן לא קיימה הסכם עם התובע.

על פני הדברים, טענתה זו של הנתבעת – שאף ביחס אליה לא מצאנו כל מענה מצד התובעים – נדמית לנו אף היא כנכונה על פי ההלכה הפסוקה, הקובעת כי ככלל טענות נזיקיות כנגד נושאי משרה בחברה המעסיקה אינן בגדר סמכותו של בית דין זה, ובמקרה של תביעה שכזו אין מנוס מפיצול הדיון (ע"א 2618-03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04), וראו במיוחד סעיף 24 לחוות-דעתה של כב' השופטת מרים נאור, המתייחסת באופן ספציפי להעלאת טענה של גרם הפרת חוזה כנגד נושאי המשרה).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, הרי שדין כנגד הנתבעת להימחק.

דברי ההסבר לתקסד"א מלמדים כי ההסדר הנוגע להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, דוקא "מותיר את עקרי המצב הקיים (בטרם להתקנת תקסד"א – ח' כ') על כנו". זאת, בכפוף לשני הבדלים: "ראשית, בוטל הצורך בבקשה לקבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום )שכיום רובן ככולן מתקבלות), אך בסמכותו של בית המשפט לקבוע את דרך ביצוע ההמצאה האמורה, לרבות את אופן הגשת כתבי הטענות, והוא אף רשאי למנוע את ההמצאה אם הוא סבור שהיא אינה ראויה )תקנה 167(ב)). בכך מתקיימת הבקרה המתאימה למניעת פגיעה בריבונות של מדינות אחרות. שנית, מלבד עילות ההמצאה המוכרות שנותרו על כנן, הוספו אפשרויות נוספות לבצוע המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט [...]" (שם, בעמוד 52).

...

]השופט ח' כבוב: ] על איזה צד להליך מוטל הנטל להוכיח את סוגית נאותות הפורום, בפרט לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א); והאם בנסיבות ההליך דנן יישום מבחני המשנה לשאלת 'נאותות הפורום' מוביל למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות כפי שקבע בית משפט קמא, אם לאו – אלו השאלות העיקריות הניצבות לפתחינו במסגרת ההליך דנן.

למעלה מן הצורך יוער, שניתן להניח, כי לוּ היה בית משפט קמא שוקל את עובדת סגירת מפעלה של אופיס טקסטיל, עת איזן בין הזיקות השונות – היה בכך כדי לחזק, אף אם במעט, את המסקנה אליה הגיע ביחס לזיקות שנמנו ולאיזון ביניהן.

יוצא אפוא, כי מטיבו של הסכסוך, לרבות מהסעד הכספי המבוקש במסגרתו (להבדיל, למשל, מסעד של פעולות אכיפה אשר יהא מקום לבצען בישראל: ע"א 4025/13 וויליאם נ' deutsche telekon ag, פסקה יא (06.11.2014)) – לא צומחים שיקולים ציבוריים כבדי משקל שיש בהם כדי להטות את הכף לאיזה מן הפורומים הנטענים.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את ערעורה של אופיס טקסטיל ולהותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מחיקת התביעה, על כנה.

לפיכך, לא רק שאין לומר כי לא היה כל תצהיר לביסוס העובדות שעליהן נסמכה בקשת המשיב, אלא שבניגוד לטענותיו של המבקש, הלכה היא אי צירוף תצהיר אינו בהכרח מביא לדחיית בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט וכי ניתן ללמוד על קיומה של עילת תביעה טובה אף באמצעות חלופות.

...

עם זאת נקבע, כי טענותיו של המבקש טעונות הוכחה וכי בכל מקרה, אין בהן כדי לבטל את המסקנה בדבר קיומן של שאלות רציניות שמעלה התביעה נגדו, אשר ראויות לבירור בהליך משפטי.

מכל מקום, לאחר בחינת בקשת רשות הערעור לגופה לנוכח החלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה תוך אימוץ החלטת בית המשפט קמא ונימוקיה ובהתאם להוראות תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי.

בכל הנוגע למקום גרימת הנזק וכאמור לעיל, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט קמא, כי ניתן לראות את הנזק ככזה שנגרם בישראל או למצער, גם בישראל.

לנוכח כל האמור ועל יסוד נימוקי החלטת בית המשפט קמא, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבחן הרלוואנטי לבחינת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט כולל בעקרו שלושה תנאים מצטברים: (1) קיומה של עילת תביעה שיש לידון בה; (2) קיומה של עילת המצאה בהתאם לאחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות (כיום חלופות תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018); (3) שיקול דעתו של בית המשפט, בפרט בשאלת הפורום הנאות לבירור התובענה אך גם בהיבטים רלבאנטיים אחרים (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd (2007) (להלן: "עניין אשבורן")).

...

אשר על כן, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה הנוכחית מוטלת החובה לבחון שמא התביעה נגד המתדיין הישראלי הינה שולית ומשנית בערכה, ושמא קיים חשד מבוסס שהיא הוגשה רק במטרה לאפשר בדרך זו את צירופו של הנתבע העיקרי, היינו הנתבע הזר במקרה ויגיע בית המשפט למסקנה, כי התשובה על שאלה זו היא חיובית, הרי יהיה בכך ברוב המקרים משום נימוק מכריע בכדי לדחות את הבקשה לצרוף הנתבע הזר (אטלנטיק לעיל, בעמ' 109-110)".

* דין אנגלי - אין בהפניות המשיבה 3 לדין האנגלי כדי לשנות את המסקנה.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה.