בקשה להתיר הבאת ראיות לסתירת דרגת נכות בתביעת תאונת דרכים

לפניי בקשת התובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן- החוק), אשר שללה את הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים נשוא התביעה לבין התפרצות סוכרת מסוג 2 בגופו ולמינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הסוכרת.

ביום 18.6.14 דנה הוועדה מדרג ראשון של המל"ל בתביעה לקביעת דרגת הנכות.

הוועדה דחתה את תביעתו של התובע להכיר באחוזי נכות בגין סוכרת וקבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לסוכרת הקלה ממנו סובל (בהסתמך על חוו"ד מומחה מטעמה – פרופ' מרדכי וייס).

בעוד שבתי הדין הגנו על זכויותיו, פעם אחר פעם נחסם התובע מניהול דיון עינייני במל"ל. לצורך עשיית צדק מתקן עם התובע ולמניעת עוות דין, יש להתיר לתובע להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה נייטראלי מטעם בית המשפט, שיחווה דעתו בעיניין גובה הנכות בגין מחלת הסוכרת והקשר הסיבתי לתאונה.

...

לטענת הנתבעת, יש לדחות את הבקשה.

" חוות דעת שניה של פרופ' וייס מיום 7.11.16 בעקבות פסה"ד של כב' השופטת כרמית פלד (נספחים 13-14 לבקשה): "נדרשתי לעיין מחדש בפרשנות לוועדת רז ע"י כבוד השופטת קרמית פלד (כך במקור י.ב.) מיום 10.2.16. סעיפים 7,8 של ועדת רז מיום 28.7.96 מתייחסים לקשר בין אירוע דחק וסוכרת סוג 2. סעיף 7 קובע במפורש שאין עדות שמצב דחק גורם לתחילת התהליך המביא לסוכרת סוג 2. הועדה קובעת בסעיף זה שסביר שמצב לחץ קיצוני יחשוף את המחלה הבלתי מאובחנת לאנשים בעלי רקע גנטי מתאים, מאחר ובסיטואציה זו עוסקים בהסקת מסקנות ללא נתוני מעבדה קיימים. משום כך, ועדת רז תחמה את הזמן הסביר בין 3 חודשים בין אירוע דחק וחשיפת סוכרת בלתי מאובחנת. משום כך אני דוחה את טיעוני ה... של בא כח המערער בדבר תוקף המלצת ועדת רז עד כדי 5 חודשים קרות אירוע הדחק כפי שהיה במקרה שלפנינו.

" בסיכום דיון ונימוקים נכתב כך: "היועץ מבקש את התיק לסיכום חוזר לאחר בדיקת כל הניירת ויסוכם בוועדה הבאה ללא נוכחות." מסקנות הועדה "בגלגול שלישי" בנושא הסוכרת מיום 22.9.19 בעקבות פסק הדין של כב' השופט הבכיר לובוצקי, נכתבו בהתייחס לחוות דעת יועץ הועדה ד"ר אהרון גליק: (נספחים 18-19 לבקשה): "היועץ עיין בחומר הרפואי הרב שבתיק בנושא הסוכרת חו"ד ד"ר חוליו ויינשטיין מ- 22/4/14 וחו"ד ד"ר וייס ולאור הממצאים של כמות הסוכר בשנת 2010 מעל הטווח העליון של הנורמה – 107 וכן ... משקל – 87.5 ק"ג. משמעו שכבר היתה לו סכרת IFG פתלוגי ולאור ח"ד של ועדת רז אשר תוכמת (כך במקור י.ב.) הקשר בין טראומה – דחק נפשי לבין התפתחות של סכרת הינה עד 3 חודשים וכאן מדובר ב 5 חודשים.

סוף דבר הבקשה נדחית.

הנידרש לנדון המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפלת"ד) בגין תאונה מיום 2.9.15 (להלן- התאונה).

הועדה הוסיפה כי על מנת לקבוע אם יש קשר סיבתי לתאונה לגבי החשד של שבר בחוליה D11 הועדה מבקשת תיק רפואי מקופ"ח - "כללי ואורטופדי עוד קודם לתאונה וכן צלום (לא CT) מיום התאונה. הדיון יסוכם ללא נוכחות". בועדה שהתקיימה ביום 18.9.17 נקבעה דרגת נכות משוקללת של 9.75% : 5% בגין צואר, ו- 5% בגין גב. לעניין חשד לשבר בחוליה D ומשלא היתקבל צלום, הוועדה לא מצאה ק"ס לתאונה.

המשיבה הגישה לבית משפט קמא בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת נכות שנקבעה ע"י המל"ל. בבקשתה טענה כי למבקש יש עבר רפואי עשיר אשר לא עמד כלל לפני הועדה.

מעיון בטופס תביעת שהגיש המבקש לקביעת דרגת נכות במל"ל, עולה כי בסע' 5 ובתשובה לשאלה "האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלה שציינת בטבלה למעלה?" לא נתן המבקש כל תשובה.

...

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' ד. שוהם) מיום 2.10.22 במסגרתה נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת נכותו של המבקש ע"י המוסד לביטוח לאומי.

לא שוכנעתי כי המקרה הנדון נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית משפט קמא - די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

אוסיף ואומר כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ואבהיר - על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת (ת"א (מחוזי – יר') 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) (להלן- עניין רוטמן); רע"א 6812/06 תייר נ' עטיה (2007)).

מכלל האמור הבקשה נדחית.

לפניי בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה בעיניינה על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי – אגף נפגעי עבודה (להלן: "המל"ל"), בתחום הפסיכיאטריה, הראומטולוגיה ורפואת אף אוזן גרון.

לפיכך, מבקשת התובעת להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית, אשר מיצתה את תביעתה ללא כל דיון, ממצא או החלטה בשלושה תחומי רפואה שונים, ולחילופין, מבקשת התובעת מינוי מומחים בתחומי רפואה אלה בהתאם למסלול הקבוע על-פי סעיף 6א לחוק.

לסמכות זו הוסיף בית הדין הארצי לעבודה סייג פסיקתי, על-פיו במקרה בו יש בכוונתה של ועדת הערר להפחית מדרגת הנכות שנקבעה על-ידי הועדה מדרג ראשון, עליה להודיע על כך לנפגע ולאפשר לו למשוך את הערר (דב"ע נז/ 21-01 המוסד לביטוח לאומי נ' דראושה [פורסם בנבו] (12.2.1998)); חובת ההתראה ומתן האפשרות למשיכת הערר אף עוגנה בחוזר נכות 1727 מטעם המל"ל. לפיכך, במקרה בו מבקש הנפגע למשוך את הערר, תחול הקביעה של הועדה הרפואית מדרג ראשון, והיא תהווה הקביעה המחייבת על-פי דין לפי סעיף 6ב לחוק (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים עמ' 724 (מהדורה חמישית, 2020)).

...

התובעת אף הופנתה על-ידי פסיכיאטר בקופת חולים לבדיקת רופא תעסוקתי, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה התובעת סובלת מהפרעת חרדה ונמצאת "במצב רגשי מוטיבציונלי וקוגניטיבי ירוד. אינה מסוגלת לעבוד כתוצאה מדיכאון / חרדה בחודשיים הקרובים". אמנם התיעוד הרפואי כולל רק שני ביקורים אצל פסיכיאטר, ויש קושי לקבוע רצף טיפולי, אולם אני סבורה כי די בתיעוד שהוצג כדי לעמוד ברף המקל לקביעת ראשית ראיה כפי שנקבע בפסיקה, ובפרט, כאשר מדובר בתלונות בגין מצב נפשי.

דיון זה לא נערך על-ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שקביעתה היא המחייבת בעניינה של התובעת, ולפיכך יש טעם והצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. סיכומו של דבר, משמשכה התובעת את הערר שהגישה בהליכי המל"ל, הקביעה המחייבת היא קביעתה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית, ולפיכך אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור בחלקה, בנוגע לתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה, ודוחה את הבקשה בתחום האף אוזן גרון.

התובע לא הצביע על פגם כלשהוא שנפל בעבודת הועדות, או במסקנתן זו, ואין מקום למינוי מומחים נוספים או לסתירת קביעת המל"ל. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועיינתי בקפידה בתעוד הרפואי הרב שהונח בפניי (לרבות תעוד עדכני שהוגש ביום 24.5.21, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה החילופית שבקש התובע, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ולמנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו ביחס לנכות ממנה סובל התובע.

סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בפסיקה נקבע כי נוסח הסעיף מצביע על כך שהבאת ראיות לסתור תותר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)].

...

הנה כי כן, המסקנה היא כי קביעת הנכות במל"ל, המבוססת על בדיקה מיום 12.11.19, לכאורה אינה משקפת את מצבו הרפואי האמיתי של התובע אשר התפתח, ולמצער החמיר מאד, לאחריה.

בבואי לשקול באיזה תחום או תחומים יש למנות מומחה, ולאחר העיון בתיעוד הרפואי כאמור, באתי לכלל מסקנה כי גם אם משפטית ניתן למנות מומחים בתחומים שעליהם הועדה הרפואית שליד המל"ל לא התייחסה, לא יהא זה נכון בנסיבות העניין כאן למנות מומחים בתחום הנוירולוגיה ובתחום רפואת הכאב, אלא נכון יהיה למנות אורתופד שהתמחותו כירורגיה של היד.

הדרך בה יש לילך בנוגע לבקשות למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב הותוותה בהחלטת כב' השופט א' ריבלין ברע"א 4299/07 ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.10.2007) כלהלן: "כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב. מקובלת עלי העמדה שבמקרים מתאימים יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, שכן ללא ספק, מדובר בעניין שיש לו לעיתים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים - בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". ברע"א 3504/11 שון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.2011) הוסיף כב' השופט ריבלין והבהיר: "לפיכך, ככלל ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם כבר מונו מומחים. במקרים רבים אחרים הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיים או של הוועדות של המוסד לביטוח לאומי". עוד הובהר שם כי: "יתכנו מקרים שבהם יסבול תובע מתסמונת כאב כרונית נפרדת, ובמקביל יסבול גם מכאבים שמקורם בבעיה ספציפית אחרת. במקרה כזה, אין לשלול מינוי מומחה נפרד בתחום הכאב, אפילו אם הכאבים הספציפיים קיבלו כבר ביטוי בחוות דעת של המומחה בתחום הרלוונטי"; ואולם המבחן הינו האם הוצגה - "ראשית ראיה לקיומה של בעיה בתחום הכאב, הנפרדת מזו שכבר קיבלה ביטוי בחוות הדעת...". השאלה היא אפוא, האם הבעיה בתחום הכאב היא נפרדת לגמרי מזו שכבר קיבלה ביטוי.

סיכומו של דבר - הבקשה החילופית, להבאת ראיות לסתור, מתקבלת.

ביום 8.2.21 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות של המל"ל וטענה כי לא עמדו בפני הועדה הרפואית מלוא המסמכים מתיקו הרפואי של המשיב וכי אם אלו היו עומדים לפניה היה מסתבר כי המשיב סבל בעבר מפגיעות דומות והתלונן על כאבים דומים, כך במהלך שנת 2006, התלונן המשיב בעקבות תאונה על כאבים בגב ובעמ"ש, ואף בפענוח בדיקת CT משנת 2015 נקבעו ממצאים הדומים לאלה שהוצגו בפני הועדה משנת 2018 (רא' נספח ג' לבר"ע עמ' 34-43 ).

החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית.

בצד זה הודגש כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הועדה הרי שהכף תיטה לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שפוטי – בירורה של האמת, כך, כדוגמה, נפסק בעיניין רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) כי החשש שהוועדה לא נתנה דעתה לתעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה, יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות, וכך נקבע: " מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לנפגעי עבודה בדבר הקשר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעיניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי והועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבאנטי והועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו ... מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון שהועדה הרפואית לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה" (עוד ראו לעניין זה - רעא 7598/20 - פלונית נ' פלוני, (2021); רע"א 8908/17 קרנית –קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (2018); רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ(2020)) עוד ובנוסף הובהר בפסיקה כי על פרוטוקול הוועדה הרפואית לבטא את הלך מחשבתם של חבריה באופן המאפשר מעקב אחריו וככל שלא ניתן לעשות כן יש לאפשר הבאת ראיות, כך הובהר ברע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חב' לביטוח בע"מ (2001) - "בדיון האחרון בפני ועדת הערר הלין המבקש על טפולי החמצן שהוא עובר, אך נראה שתלונה זו לא זכתה לתשומת לבם של חברי הועדה. גם אם חברי הועדה נתנו את דעתם לשאלת החמרת מצבו של המבקש בתחום זה, הרי שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול באופן שמאפשר מעקב אחר הלך מחשבתם. במצב דברים כזה, כשלמעשה וועדת העררים לא דנה בשאלת החמרת מצבו הרפואי של המבקש בתחום הריאות, וכשעולה מן התעוד הרפואי כי החמרת המצב הינה מוחשית ביותר, יש לאפשר למבקש להביא ראיות שתסתורנה את קביעת הנכות המקורית של המוסד, כך שהפיצוי שיקבע לו יהלום את מצבו הרפואי שניגרם לו בעקבות התאונה" ובדומה נפסק ביחס להתעלמות הוועדה מתלונות על רגישויות או כאבים בעבר העולים מתוך התעוד הרפואי שהוצד לפניה כי יש בכך להצדיק הבאת ראיות לסתור (וראו, כדוגמה - רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני (2016) ; רע"א 40869-12-18 פ.נ. נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (2018); תא (פ"ת) 4885-11-09 מלכה חן נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה הפול (2010) ורבים אחרים).

...

כך מצאנו בדבריו של כב' הש' ריבלין ברע"א 4484/06 - רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006) - "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו שלדבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"דמ(4) 690, 701).

מכלל האמור אני סבור כי צבר התיעוד המתייחס לעברו הרפואי של המשיב והנוגע לתלונות הדומות לתלונותיו בגין התאונה הנדונה יש בו להטיל ספק של ממש האם ביצעה הועדה הרפואית את תפקידה כדבעי והאם נתנה על דעתה את כלל עברו הרפואי של המשיב, כאשר בנסיבות העניין - אפשר גם אפשר כי לתיעוד הרפואי הנזכר תהא השלכה על קביעת הנכות של המשיב כתוצאה מהתאונה.

מכלל האמור הבקשה מתקבלת, במובן זה שיש להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, באמצעות מינוי מומחה אורתופדי לבדיקת נכותו של המשיב כתוצאה מהתאונה.