בקשה להתיר גביית עדות באמצעות וידאו קונפרנס בתביעת רשלנות רפואית

בפני בקשה שהגישה המבקשת לאישור גביית עדות באמצעות מערכת טלויזיה סגורה בין לאומית ("וידאו-קונפרנס").

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בבצוע עבירה של פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 38(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

הסעיף מתיר היעזרות במדינה אחרת לשם קבלת סיוע לרשויות התביעה בישראל לגבות ראיות, זאת בתנאי שבית המשפט מגיע למסקנה שהראיות המבוקשות אכן נידרשות לצורך ההליך המשפטי המתנהל בפניו.

בין הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים טובים להמנעות מהגעה לעדות בישראל ניתנו למשל טעמי בריאות, מצב בטחוני במדינה, התחייבויות קודמות של עדים שלא ניתן להשתחרר מהן.

...

המשיב מתנגד לבקשה וסובר שאין לאפשר במקרה זה גביית העדות באמצעות וידאו-קונפרנס.

הסעיף מתיר העזרות במדינה אחרת לשם קבלת סיוע לרשויות התביעה בישראל לגבות ראיות, זאת בתנאי שבית המשפט מגיע למסקנה שהראיות המבוקשות אכן נדרשות לצורך ההליך המשפטי המתנהל בפניו.

לאור מכלול הנתונים, אני החלטתי לקבל את בקשת המבקשת ולאפשר לעדה מרים להעיד בדרך של היוועדות חזותית מאוסטרליה.

מדובר בתביעת ניזקי גוף בגין רשלנות רפואית שהגישו המשיבים 1-2 לפיצויים בשל נזקים שנגרמו למשיב 1 על פי הנטען, בגין ארוע מוחי שהותיר אותי נכה בשיעור של 100%, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקבל לכאורה אצל הנתבעים (המבקשים ומשיבה 3).

לטענתם, ביום 21.9.18 הגישה המבקשת את תצהירי ד"ר גבריאלי וד"ר שחאדה ללא אימות כדין ובדיון מיום 30.12.18 ציינה לראשונה ובאופן אגבי ומפתיע כי ברצונה להעידם באמצעות וידאו קונפרנס משום שהם מתגוררים בשלב זה בחו"ל ומפאת היתנגדות ב"כ התובעים, נטען כי תפעל להגשת בקשה מסודרת.

על כן, הטענות לרשלנות רפואית מיוחסות, בין היתר, להם אישית וקיימת חשיבות מהותית אם לא מכרעת בשמיעת עדותם, המהוה ציר מרכזי בקוו הגנתן של המבקשות.

באשר לקושי בהתרשמות בית המשפט מחקירה באמצעות היועדות חזותית, עניין זה נדון במספר פסקי דין, בין היתר ברע"א 4718/13 ‏מדינת ישראל נ' בולפון יון (29.6.2014), שם עוסקת המחלוקת בחקירת צדדים להליך בהוועדות חזותית ולא רק עדים שאינם בעלי דין כבדידן, נקבע (ההדגשה שלי) – "נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כותלי בית המשפט ... משום כך, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בדרך זו ... יחד עם זאת, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, שוכנעתי כי אין מניעה לאפשר את מסירת עדותם של המשיבים על דרך של היועדות חזותית. ... על-פניו דומה כי מדובר בסוגיה פשוטה ותחומה באופן יחסי, שאין מניעה ממשית שהמשיבים יחקרו לגביה בדרך של כנוס וידאו ... זאת במיוחד בהיתחשב בכך שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול, איפוא, לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד, ועל כן קטן החשש מפני היעדרה של היתרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות ..." (פסקה 10).

...

באשר לקושי בהתרשמות בית המשפט מחקירה באמצעות היוועדות חזותית, עניין זה נדון במספר פסקי דין, בין היתר ברע"א 4718/13 ‏מדינת ישראל נ' בולפון יון (29.6.2014), שם עוסקת המחלוקת בחקירת צדדים להליך בהיוועדות חזותית ולא רק עדים שאינם בעלי דין כבדידן, נקבע (ההדגשה שלי) – "נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כותלי בית המשפט ... משום כך, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בדרך זו ... יחד עם זאת, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, שוכנעתי כי אין מניעה לאפשר את מסירת עדותם של המשיבים על דרך של היוועדות חזותית. ... על-פניו דומה כי מדובר בסוגיה פשוטה ותחומה באופן יחסי, שאין מניעה ממשית שהמשיבים יחקרו לגביה בדרך של כינוס וידאו ... זאת במיוחד בהתחשב בכך שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול, אפוא, לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד, ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות ..." (פסקה 10).

לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה לפיה עדות העדים מטעם המבקשות יישמעו בדרך של היוועדות חזותית.

לפני בקשה להתיר גביית עדותם של שני עדים, מטעם הנתבעת 2, באמצעות היועדות חזותית (וידאו קונפרנס).

העובדות הצריכות לעניין התובעת, ילידת 1973, ידועה כחולת לופוס (זאבת), הגישה תובענה זו בעילה של רשלנות רפואית במהלך מעקב הריון, בגינה נזוקה ולקתה במספר נכויות.

לדברי המשיבה, המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים, שכן אין בפיה כל נימוק ממשי המצדיק התרת העדות באמצעות וידאו קונפרנס, למעט טענות סתמיות שלפיהן ד"ר סלומון אינה יכולה להעיד בבית המשפט "בשל עיסוקיה ומחוייבותיה ברומניה" ואילו ד"ר בלנט אינה יכולה להעיד בבית המשפט בשל ההתרגשות הכרוכה בעדות זו, וזאת בשל מחלה בה היא לוקה, כאשר לא צורפה כל אסמכתא רפואית או אחרת לנטען.

בעיניין זה, חזרו השופטים על ההלכות הידועות בקובעם: "8. נהוג לומר כי סמכותו של בית המשפט להורות על גביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה, קבועה בסעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971 (להלן – פקודת הראיות). הסעיף מורה כי 'לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט'. הפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה לאורך השנים הייתה פרשנות מצמצמת. נקבע כי על המבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוואנטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל (ראו, ע"א 84/51 הנ"ל, בע' 202). בית המשפט הקפיד במיוחד בבחינת התקיימותן של דרישות אלה בעת שדן בבקשות לגביית עדות של בעל דין. זאת, לאור החשיבות הרבה של היתרשמות ישירה של בית המשפט מחקירה, כאשר מדובר בבעל דין מעוניין. בית המשפט החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע, ונקבע כי רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תנתן רשות לכך. הטעם לכך היה שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ולפיכך נושא הוא 'בחובה מוסרית רבה יותר' ואין להתיר לו להעביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר (ראו, רע"א 4649/92 הנ"ל בעמוד 569; וכן, ע"א 84/51 הנ"ל, בעמוד 207; ע"א 87/66 פולשנסקי נ' גולדבלום, פ"ד כ(3) 54, 56 (1966); לנסיבות בהן לא תהיה נפקות לכך שמדובר בעדותו של תובע, ראו ע"א 6/69 ווטסון נ' חברת שרתון ים התירון בע"מ, פ"ד כג(1) 487 (1969)).

...

לדבריהם, אין די בטעמים אלו על מנת להיעתר למבוקש.

סוף דבר, משלא הובא כל נימוק משכנע להתרת העדות בדרך של היוועדות חזותית, נדחית בזאת הבקשה.

המחלוקת בין הצדדים: גרסטל, לא מכחישים את חתימתם על הסכם שכר הטירחה ואף לא טוענים לזיוף, אם כי הם טוענים, שעו"ד שרון ניצל את מצוקתם, אי ידעתם את שפה העברית וחוסר ניסיונם בניהול הליכים במדינת ישראל, כדי להחתימם על הסכם שכר טירחה ולגבות מהם שכר טירחה גבוה למדי, כשהוא מפר חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו, פועל ברשלנות ובחוסר תום לב. לטענתם, עו"ד שרון המשיך וניצל את מצוקתם ופערי הידע בין הצדדים, וגבה מהם סכומי שכר טירחה נוספים שלא בצדק, עבור ייצוג בשני הליכים אחרים שלא הוא סיפק.

התובעים עומדים על כך, שההליך הראשון הסתיים אף לפני שלב ההוכחות, וזאת לאחר שהם יזמו לפשרה, שכן מצבו הנפשי והבריאותי של בנם ג'וש, אילץ אותם לעשות כן. אשר לשני ההליכים האחרים, שניהלה רחל נגדם, ציינו התובעים, כי הם הופתעו לגלות, שהיקף מעורבותו של עו"ד שרון היה זניח, שכן עו"ד סיוון כהן, לה העביר עו"ד שרון את הטיפול בעיניינם, מבלי לקבל אישורם, היא זו שביצעה את כל העבודה המשפטית, דבר שהוביל אותם, לטענתם, לבקש הפסקת ייצוגו של עו"ד שרון.

על כך ניתן ללמוד, לטענתו, מתצהירו של עו"ד רוטשטיין, שייצג את ג'וש בהליכי הגירושין, בו מוסר עו"ד רוטשטיין, כי הוא נדהם משנודע לו "כי טד גרסטל תובע את עו"ד שרון וזאת למרות שעו"ד שרון שירת את טד גרסטל ואישתו באופן מסור ונאמן שנים כה רבות". בעדותו הוסיף עו"ד שרון וטען, בנגוד לדבריה של עו"ד כהן, כי אף בשני ההליכים הנוספים הוא זה שעשה את רוב העבודה המשפטית.

כאמור, עו"ד שרון מודה, שהתובעים שילמו לידיו, על חשבון הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הצדדים, סך של 48,465$ (כולל מע"מ) וסכום נוסף של 30,000$ בגין הוצאות שהיו לו. עושק, ניצול, הטעה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה וגזל: עו"ד שרון מכחיש כל טענה בגין עושק, ניצול או הטעה שיוחסה לו על ידי התובעים, שכן לטענתו, התובעים לא הוכיחו טענותיהם הנ"ל ולא הוכיחו כי מתקיימות, בנסיבות העניין, יסודות עילת העושק וההטעיה.

ג'וש, שהעיד לפניי באמצעות וידאו קונפרנס, מסר, כי הוא ביקש שהעברת הסכום תבוצע לחשבון הבנק של חברו אלטמן, מכיוון שחשבון הבנק שלו באותה תקופה היה מעוקל, בשל הליכים שנקטה נגדו רחל (ראו עדותו ש' 27-28 עמ' 58).

...

באשר להסכם שכר הטרחה השני (ההסכם בעל פה), אני קובעת כי התובעים הוכיחו, שעו"ד שרון הפר חובת הנאמנות בה הוא חב כלפיהם משהציג בפניהם מצג כוזב לגבי גובה שכר הטרחה שקיבלה עו"ד כהן, ומשלא גילה להם, דבר ההסכמות אליהן הגיע עם עו"ד כהן לגבי שכר הטרחה, ובשל כך אני וקבעת כי ההסכם בין עו"ד שרון לבין עו"ד כהן הוא ההסכם שיחייב את גרסטל, היינו תשלום של 7,000$ לעו"ד שרון, הזהה לסכום אותו קיבלה עו"ד כהן, ולפיכך מחייבת את עו"ד שרון להשיב לגרסטל סך של 38,000$.

סוף דבר: אשר על כל האמור לעיל הנני קובעה כי, הנני מקבלת את תביעתם של בני הזוג גרסטל בחלקה, באופן שאני מחייבת את עורך דין שרון להשיב לידי התובעים סך של 83,000$, שמהווים סך של (292,077₪), כערכם כיום, בתוספת הפרשה וריבית כחוק שיחושבו מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

הנני דוחה את תביעתו של עורך דין שרון לתשלום חוב שכר טרחה שלטענתו לא שולם, נדחית.

בפניי בקשה להתיר גביית עדותם של שני התובע 1 ושל עד מטעמו באמצעות היועדות חזותית (וידאו קונפרנס).

העובדות הצריכות לעניין עניינה של תובענה זו הנה רשלנות רפואית נטענת, אשר גרמה למותו, בטרם עת, של רוברט קרוגר ז"ל (להלן: "המנוח").

באשר לעדותו של ד"ר קפלן מייקל, נטען, כי המדובר באדם מבוגר, העובד באופן קבוע כרופא בבית חולים בארצות הברית וכמו כן, בבעלותו פראקטיקה רפואית פעילה ולפיכך הגעה לישראל לצורך מתן עדות תיפגע בלקוחותיו הזקוקים לו. עוד מציינים המבקשים, כי הענות לבקשה תביא לחיסכון כספי ותייתר את ההוצאה הכספית הכבדה הכרוכה בהטסת העדים לישראל, ומימון עלות שהייתם במהלך המשפט.

בעיניין זה, חזרו השופטים על ההלכות הידועות בקובעם: "8. נהוג לומר כי סמכותו של בית המשפט להורות על גביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה, קבועה בסעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971 (להלן – פקודת הראיות). הסעיף מורה כי 'לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט'. הפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה לאורך השנים הייתה פרשנות מצמצמת. נקבע כי על המבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוואנטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל (ראו, ע"א 84/51 הנ"ל, בע' 202). בית המשפט הקפיד במיוחד בבחינת התקיימותן של דרישות אלה בעת שדן בבקשות לגביית עדות של בעל דין. זאת, לאור החשיבות הרבה של היתרשמות ישירה של בית המשפט מחקירה, כאשר מדובר בבעל דין מעוניין. בית המשפט החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע, ונקבע כי רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תנתן רשות לכך. הטעם לכך היה שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ולפיכך נושא הוא 'בחובה מוסרית רבה יותר' ואין להתיר לו להעביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר (ראו, רע"א 4649/92 הנ"ל בעמוד 569; וכן, ע"א 84/51 הנ"ל, בעמוד 207; ע"א 87/66 פולשנסקי נ' גולדבלום, פ"ד כ(3) 54, 56 (1966); לנסיבות בהן לא תהיה נפקות לכך שמדובר בעדותו של תובע, ראו ע"א 6/69 ווטסון נ' חברת שרתון ים התירון בע"מ, פ"ד כג(1) 487 (1969)).

...

בראש ובראשונה טוענים המשיבים כי התובעים לא תמכו בקשתם בתצהיר לאימות הנימוקים שביסוד הבקשה, כמתחייב מהוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), וכבר בשל כך יש לדחות את בקשתם.

לדבריהם, אין די בטעמים אלו על מנת להיעתר למבוקש, וזאת על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.

דיון והכרעה בתאריך 17/11/14 קבעתי, כי דין הבקשה להידחות, וציינתי כי הנימוקים לדחייתה יינתנו בימים הקרובים, ולהלן הנימוקים.

סוף דבר, משלא הובא כל נימוק משכנע להתרת העדות בדרך של היוועדות חזותית, הבקשה נדחית.