בית המשפט המחוזי דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש נגד שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), בגדרה נתבקש בית המשפט להורות על הוצאתו של המבקש מאגף היפרדות ועל שינוי סיווגו מ-"אסיר בטחוני" ל-"אסיר פלילי".
רקע והליכים קודמים
נגד המבקש הוגש כתב אישום בחשד לבצוע עבירות ביטחוניות שונות, בהן עבירת רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טירור בצוותא חדא, לפי סעיף 301א(א)(10) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
תנאיי ההפרדה בהם שהה המבקש כללו, לטענתו, מיגבלות שונות, בהן מיגבלות על ביצוע שיחות טלפון, על קיום ביקורים של בני משפחתו, על פגישות עם עורך דינו, ועל גישתו לחומרי חקירה.
בעקבות כך, ביום 18.5.2022 הגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי, עתירת אסיר, במסגרתה התבקש, בין היתר: להוציא את המבקש מאגף הפרדה; לשנות את סיווגו מ-"אסיר בטחוני" ל-"אסיר פלילי"; להתיר לו לקיים שיחות טלפון עם רעייתו; ולאפשר לו לקיים פגישות ארוכות וסדירות יותר עם עורך דינו.
בית המשפט אף ציין כי גם לו היה מעיין מחדש בהחלטתו, לא היה מוצא לשנותה, מאחר שהיא מתחייבת מן העובדות המיוחדות של עניינו של המבקש.
מכל מקום, טוען המבקש כי התיקון האמור, והאופן שבו פורש בפסיקה, במובן זה שנקבע מבחן מצמצם למתן רשות ערעור, פוגעים בזכות העירעור של אסירים בעניינים הנוגעים לזכויות האדם שלהם (כגון חופשות והתייחדות), ולכן סביר להניח כי הם לא היו מתקבלים בעת הנוכחית, בפרט לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (להלן: חוק יסוד כבוד האדם), ומשכך הם מצריכים בחינה מחודשת.
...
למרות קושי ניכר זה, סבורני כי מדובר בפתרון המתקבל על הדעת בנסיבות העניין.
החלטתי מתבססת בעיקרה על הדברים הבאים העולים מתגובתה של המשיבה: "מאז יום 31.8.2022, מוחזק העותר באגף השמור בבי"ס איילון, כאשר מתקיימות בדיקות עתיות תכופות באשר לאפשרות לשלבו בתא או באינטראקציה עם אסיר או אסירים אחרים. אולם, נכון למועד זה, המבקש סירב לניסיון לשלבו עם אסיר ביטחוני אחר בתא, והוא שב ומצהיר בפני גורמי שב"ס כי הוא מוכן לשהות אך ורק עם אסירים פליליים – זאת חרף ההוראות החלות בעניינו, ועל כן הוא שוהה בתא לבדו. יצוין כי בדיקה נוספת בהקשר זה נערכה בימים האחרונים ממש". מצב דברים זה מלמד כי התנגדותו העקבית והמוחלטת של המבקש לשהות בתאו או לקיים אינטראקציה עם כל אסיר ביטחוני אחר, מחייבת את המשך החזקתו באגף השמור לבדו.
ויודגש הברור מאליו – עמדתו של המבקש כי ראוי שלא יסווג כ-"אסיר ביטחוני", אגב כפירה במיוחס לו בכתב האישום, אין בה כדי לבטל את סיווגו, אשר נעשה כדין, ולאכוף על שב"ס, על דרך התנהגות בפועל של המבקש, את סיווגו כ-"אסיר פלילי".
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה בדבר החזקת המבקש באגף שמור, ובדבר המגבלות השונות החלות עליו בשל סיווגו כ-"אסיר ביטחוני", המצדיק התערבות בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני השמור לשב"ס.
התוצאה היא כאמור שהבקשה נדחית.