בקשה להשתתפות במכרז פנימי מטעם עובד ציבור

ההסתדרות עמדה על הטעויות שאליהן נקלע, לשיטתה, בית הדין קמא בפירוש התיבה 'משרות בדרוג הרופאים': א. קבע כי אין משמעות להיתנהגות הצדדים, אף שלפי ההלכה הפסוקה יש לכך משמעות קריטית; ב. בית הדין ראה רק את הפגיעה ברופאים ולא את הפגיעה ב-34,000 העובדים האחרים שנמנעת מהם הזכות למכרז פנימי כמכרז ראשון; ג. בית הדין קמא היתייחס להוראת התקשי"ר כאילו כתוב בה "משרה שצמוד לה דרוג הרופאים", בעוד שנוסח ההוראה הנכון הוא "משרות בדרוג הרופאים". בקשת המערערים למחיקת העירעור בתום הדיון התבקשו המערערים להודיע אם הם עומדים על הכרעה בעירעור מטעמם, וזאת לאור השתלשלות העניינים מאז הגשת העירעור, ומבלי שבית הדין יקבע דבר באשר לשאלה המשפטית גופה.

למעשה, בפרשנות שנתן בית הדין האיזורי לסעיף 11.412 לתקשי"ר, נילקחו בחשבון אך ורק האינטרסים של המערערים והרופאים המיוצגים על ידם, ולא ניתן כל ביטוי לאינטרסים של עובדי המדינה בדירוגים שאינם דרוג הרופאים, המבקשים להתקדם בעבודתם באמצעות מכרזים פנימיים, במשרות בין-תחומיות הכוללות את הדרוג שלהם, לצד דרוג הרופאים.

כיום סעיף 36(ד1) לכללים מורה כי "על אף האמור בסעיף קטן (ד), במשרות שצמוד להן יותר מדירוג אחד לרבות דרוג הרופאים, הרכב הועדה יהיה כאמור בסעיף 36(ב) לכללים אלה'. כלומר, לפי המצב הקיים, אם תישאר פסיקת בית הדין האיזורי על כנה בנוגע לפרשנות סעיף 11.412 לתקשי"ר, ולפי כללי המינויים כנוסחם לאחר קבלת התיקון המוצע, כלל אין מדובר על פגיעה בשויון, שכן בהרכב הכללי של ועדת הבוחנים, לפי סעיף 36(ב) לכללים, לא נכלל נציג ארגון העובדים של איזה מהדירוגים. אם קיימת פגיעה כלשהיא היא אינה בהיבט של חוסר שויון בין קבוצות העובדים השונות המדורגות בדירוגים מקצועיים שונים, כי אם בהיבט של האפשרות להתקדם במקום העבודה באמצעות מיכרז פנימי ובהיבט של הישתתפות נציג ארגון העובדים בועדת הבוחנים. ברי כי הפגיעה הנובעת מתוצאה זו גדולה בהרבה מהפגיעה בציבור הרופאים שאינם עובדי המדינה הנובעת מהפירוש שאני תומך בו לסעיף 11.412 לתקשי"ר, בהיותה רלוואנטית לציבור עובדים גדול ומשאין בה כדי לפגוע בציבור הרופאים עובדי המדינה.

...

סוף דבר - אני מצטרפת לעמדת השופטת גליקסמן לפיה יש לדחות את הערעורים שכנגד שהגישו המדינה וההסתדרות.

נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ לאחר שעיינתי בחוות הדעת של כל שופטי ההרכב, אני מצטרף לעמדתו של סגן הנשיאה, השופט אילן איטח.

סוף דבר על דעת כל חברי ההרכב, ערעור המערערים נמחק, תוך שטענותיו וזכויותיו של כל אחד מהצדדים שמורות לו. על דעת רוב חברי ההרכב, בניגוד לדעתן החולקת של השופטת לאה גליקסמן והשופטת סיגל דוידוב-מוטולה, הערעורים-שכנגד של המדינה ושל ההסתדרות מתקבלים, כאמור בפסק דינו של סגן הנשיאה אילן איטח.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ק 34257-10-20 10 נובמבר 2020 לפני: כב' השופט אלעד שביון נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון המבקשת: הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות המעו"ף ע"י ב"כ עו"ד יובל ברוק המשיבות: 1. עריית חולון ע"י ב"כ עו"ד דרור גל ורעות שגיב גרטלר 2. החברה לאוטומציה החדשה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכל ז'ילוני חדד 3. מדינת ישראל – משרד הפנים ע"י ב"כ עו"ד שיראל להט בן-נון החלטה

לנוכח השינוי הדרמטי במתכונת ההעסקה והכוונה לסיים את העסקתם של העובדים בחברה מבלי להישתתף במכרזים פנימיים ואף מבלי להבטיח את הזכויות שצברו לאורך שנות עבודתם בחברה ביקשה ההסתדרות לנהל מו"מ עם הערייה על מנת להסדיר את זכויות העובדים ולבדוק אפשרויות אחרות שימנעו את סיום העסקתם לנוכח הותק הרב שצברו בעבודה בערייה.

העובדים כלל אינם יכולים להיתמודד במיכרז פנימי מטעם הערייה מאחר שהם אינם עובדי הערייה, הם לא נקלטו בערייה במסגרת מיכרז פומבי ואינם בעלי וותק של 24 חודשים המהוים את תקופת האכשרה לצורך התמודדת במיכרז פנימי.

...

בנסיבות אלו מצאנו, כי המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין העובדים לעירייה ובחינת הטענה להיותם של העובדים עובדים בעירייה וההשלכות של כך ראויות להתברר במסגרת ההליך הקיבוצי.

לעניין טענת העירייה בדבר הגשת הבקשה בחוסר תום לב נציין, כי אין אנו מוצאים לקבל טענה זו. אכן ראוי היה לצרף לבקשה העתק מההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לחברה אשר צורף ע"י העירייה והחברה, ברם לא מצאנו כי היעדר צירוף ההסכם הקיבוצי נעשה בחוסר תום לב כאשר ההסתדרות ציינה במפורש, כי היא הארגון היציג של עובדי העירייה והחברה (סעיף 1 לבקשה).

לעניין טענת העירייה לפיה מדובר בעתירה מוקדמת נציין, כי אנו סבורים שלנוכח פסיקת ביה"ד אין מקום לבטל את הליכי השימוע, ברם ככל שבעקבות הליכי השימוע יוחלט על פיטורי מי מהעובדים, הרי שהפיטורים בפועל יידחו עד לאחר מתן פסק דין בהליך העיקרי.

ממילא ההחלטה בשימוע תוכל לעמוד לביקורת ביה"ד. בנסיבות אלו מצאנו להורות כדלקמן: ניתן צו זמני האוסר על החברה לסיים את העסקתם של העובדים עד למתן פסק דין שיינתן בהליך העיקרי.

העדרות של נציג משרד הפנים מהליך זה, מר מעתוק, שהיה מעורב בהליך הסדרת מעמד העובדים, כמו גם העובדה שהמדינה לא הגישה לבית הדין תצהיר מטעם גורם אחר כדי לתמוך בטענה לפיה, לא ניתן לאפשר לעובדים לגשת למכרזים פנימיים, מלמדת - כי אילו מר מעתוק היה מגיע לעדות, היה הדבר פועל לחובת המדינה.

להכרעה לפיה יש מקום לאפשר לעובדים להיתמודד במיכרז פנימי, מבלי שהתקבלו לעבודה בערייה במיכרז פומבי, תהא השלכת רוחב אשר תשפיע על כלל השרות הצבורי וזאת שכן אלפי עובדים יבקשו להיקלט באותה הדרך, באופן שירוקן מתוכן, בין היתר, את פקודת העיריות, תקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 ואת חוזר מנכ"ל מספר 3/2011 ותהווה פריצה לעקיפת דיני המכרזים.

הרציונלים שעמדו ביסוד ההחלטה להתיר ליואל מורה להיתמודד במיכרז פנימי בשירות המדינה, הגם שנקבע שאין לראות בו כ'עובד מדינה' לפי חוק המינויים, היו אלה: העסקתו במשך שנים בהן הוא היה חלק בלתי נפרד מהמערך האירגוני, כשבינו לבין המדינה שררו יחסי עובד מעסיק.

על דעת רוב חברי המותב נקבע כי יש לראות ביואל מורה עובד של המדינה לצורך הישתתפות במכרזים פנימיים, לרבות המיכרז הפנימי אליו היתייחס פסק הדין.

...

לפיכך, ושממילא כל מקרה נקבע לפי נסיבותיו הוא, הטענה להשלכות רוחב, נדחית.

אשר לטענת המדינה שככל שייקבע כי העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה הם עובדיה של העירייה, ישקול הממונה על השכר להפעיל את סמכותו תוך קביעת שכרם - בהחלטה מיום 6.3.21 ניתנה התייחסות לכך ואין לנו אלא להפנות אליה ולנקבע שם. הפעלת סמכותו של הממונה בעניין העובדים אינה רלבנטית לשאלות שעמדו לדיון במסגרת פסק דין זה. סוף דבר: ההסתדרות הרימה את הנטל להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין העובדים נשוא פסק דין זה שהוצבו באגף המחשוב בעיריית חולון לבין העירייה.

הננו מורים למדינה לאפשר לעיריית חולון לפרסם מכרזים פנימיים באגף המחשוב שעתיד להיות מוקם אצלה תוך מתן אפשרות לעובדים כאמור להגיש מועמדותם במכרזים אלו כעובדים בעירייה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ע 16819-08-19 לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד גב' דבורה פינקלשטיין – נציגת ציבור עובדים מר משה כפיר – נציג ציבור מעסיקים התובעת ****ה ישראל הורביץ ע"י ב"כ עו"ד יפעת תבור הנתבעת מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט ע"י ב"כ עו"ד טמלין ביק בראונינג ועו"ד אביעד בן יעקב פסק דין

העובדות הנטענות בכתב התביעה הן: התובעת מלמדת אנגלית ותנ"ך בבית הספר "בית החינוך" – בית ספר שש-שנתי, במשך 19 שנים, עם הפסקה של שנתיים שבה הייתה בחל"ת. בשנת 1990 נקלטה התובעת כעובדת בשירות המדינה – משרד החינוך.

בחודש אוגוסט 2016 פורסם מיכרז פנימי מטעם בית הספר לתפקיד סגן מנהל בית החינוך ממונה על חטיבה העליונה לשנת תשע"ז. התובעת הישתתפה במיכרז וזכתה בו. המינוי ניכנס לתוקף ביום 1.9.16.

על כן ביקשה התובעת ליתן צו הצהרתי שלפיו היא זכאית לקבל את כל הזכויות הנובעות מתפקידה כסגנית מנהל לרבות איחוד משכורות בגין כל רכיבי שכרה וגמול ניהול, בהתאם להוראות הדין.

...

ב"כ המדינה סברה כי לא נפל כל פגם היורד לשורשו של עניין בהחלטת משרד החיוך, שלפיה אין מקום לאחד את המשכורת המשולמת על ידי הבעלות וכי דין התביעה להידחות.

אולם, עצם העובדה שהתגמול עבור ניהול ניתן שלא על בסיס שעות עבודה אלא כ"גמול" מביא אותנו למסקנה כי הפרשנות הנכונה היא כי עבודת הניהול לא נספרת לצורך יישום ההסכם.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

הלכה למעשה, העותר מבקש להחיל כלל גורף לפיו כל השופטים חברי הועדה לא ידונו בעיניינם של כלל המועמדים מקרב עובדי בית המשפט העליון.

המבחן לקיומו של ניגוד עניינים הוא מבחן אובייקטיבי הנבחן מנקודת מבטו של "אדם סביר היודע את כל פרטי העניין". השאלה הנבחנת במסגרתו היא "האם מיתקיים חשש, במידת ההסתברות הנדרשת, שמא יש באינטרסים האחרים של עובד הציבור כדי למנוע ממנו לבצע את עבודתו ללא משוא פנים" (בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תיכנוניים עקרוניים (ולנת"ע)‏, פסקה 19 (30.1.2012); ראו גם: עע"מ 7664/20 המועצה הארצית לתיכנון ובנייה נ' ה.ה. משקיעים במקרקעין בע"מ, פסקה 41 (5.7.2022); עע"מ 3597/20 ארבע איי התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, משרד האנרגיה ורשות המים, פסקה 24 (19.8.2020)).

כך נקבע בעבר על ידי בית משפט זה בהקשרים של ועדות מינויים שונות (וראו למשל: בג"ץ 322/77 הדר נ' בן ארי, פ"ד לא(3) 762, 766-765 (1977), בו נקבע כי הכרות מקצועית מוקדמת בין חבר בועדת בוחנים לבין אחד המועמדים למישרה אינה פוסלת את חבר הועדה מלכהן בה (וראו בהקשר דומה גם: בג"ץ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לג(1) 767, 771 (1979)); ובג"ץ 3751/03 אילן נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 833-829 (2005) בו נקבע כי הכרות מקצועית מוקדמת של חבר ועדה במיכרז פנימי עם אחד מהמועמדים אינה יוצרת כשלעצמה ניגוד עניינים).

על רקע האמור, אין כל מקום לטענה כי השתתפותם של שופטים חברי הועדה בדיונים על אודות מועמדים מקרב עובדי בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה; ואין כל מקום לקביעת כלל גורף כמשאלת העותר, האוסר על כלל השופטים חברי הועדה להישתתף בדיונים לגבי מועמדים הנמנים עם עובדי בית המשפט.

יוער בהקשר זה, בהתייחס לרמיזות הנשמעות בעתירה לפיהן השופטים חברי הועדה אינם פועלים על פי שיקול דעתם העצמאי נוכח הקשרים הקרובים ביניהם כנטען, כי בהתאם להוראת סעיף 6א לחוק בתי המשפט, "חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה" (וראו בהקשר זה גם בדברי ההסבר להצעת חוק נושאי משרה שיפוטית (שיקול דעת של חברי ועדה לבחירת נושאי משרה שיפוטית) (תקוני חקיקה), התשס"ד-2004, עמ' 41); וכי בנוסף על כך חלים על השופטים החברים בועדה כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007.

...

השאלה האם קיים חשש סביר לניגוד עניינים תלויה בנסיבות המקרה הפרטניות ונבחנת על בסיס טיב הקשר בין הגורמים הרלוונטיים, ועל פי הדין הקיים אין בהיכרות כשלעצמה כדי להביא למסקנה בדבר קיומו של חשש כאמור (וראו: ברק-ארז, עמ' 549-548; שפניץ, עמ' 296-294; לביטוי נוסף לגישה זו ראו גם: דין וחשבון הצוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים 34-33 (2018); הנחיית היועצת, פסקה 22).

עם זאת, נוכח המסקנה לפיה דין העתירה להידחות לגופו של עניין, לא ראיתי להרחיב בדברים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.