בקשה להשפט באיחור לאחר 90 יום לפי סעיף 230 לחסד"פ

לפני בקשה להארכת מועד להשפט, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), בגין דוח תנועה שמספרו 10152088034 (להלן – הדוח).

במכתב תשובה, ממפנ"א, מיום 16.6.18 - שצורף לבקשה וצוין בכותרתו כי הוא מתייחס למכתב ב"כ המבקש מיום 29.5.18 – נדחתה הבקשה מהטעם שזו הוגשה באיחור, לאחר 90 יום מיום המצאת הודעת תשלום הקנס.

ואילו בסעיף 230 נאמר כך: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור". אין חולק, כי בדו"ח מצוין "עליך לשלם במזומן תוך 90 יום, זולת אם תודיע בתוך המועד הנ"ל, על רצונך להשפט בבית המשפט על העבירה." ב"כ המבקש צרף לבקשתו מעקב על דבר דואר מיום 23.11.17, אך לא הוכח בפני כי מה תוכנו של דבר הדואר והאם מדובר בבקשה להשפט שהגיש המבקש.

...

אוסיף כי לא נעלמה מעיניי זכות הגישה לערכאות, מכוחה זכאי המבקש שיינתן לו יומו בבית המשפט להתגונן כראוי מפני האישום המיוחס לו. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת וסבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן, כאמור, על זכות זו לסגת מפני שיקולים נוספים, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח שמירה על המועדים שנקבעו בדין.

סיכומו של דבר – מגמת הפסיקה היא שלא לאפשר פתיחת שערי ביהמ"ש בפני כל מי שמאחר בהגשת בקשה להארכת מועד להישפט, אלא רק במקום בו הוכח כי קיימות נסיבות חריגות המאפשרות מתן אורכה כאמור או כי המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיום הדוח.

בנסיבות דנא לא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להישפט ועל כן הבקשה נדחית.

דיון והכרעה סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי בקשה להשפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס או בחלוף 30 יום ממועד המצאת החלטת התובע בבקשה לביטול הודעת הקנס.

לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם הנאשם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שקיימים נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה.

...

לאור האמור – הבקשה נדחית.

ודוק, סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), קובע כי יש להודיע על רצון להשפט בתוך 90 ימים מיום המצאת הדו"ח; וסעיף 229(ח2) לחסד"פ מורה כי: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט [...] יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס" (ההדגשה הוספה – ח' כ').

לצד האמור, לפי סעיף 230 לחסד"פ, בסמכותו של בית המשפט להעתר לבקשה להשפט באיחור בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ ובשינויים המחייבים, כלומר "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או מנימוקים מיוחדים שיפורטו.

...

בגדרו, נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כבוד השופטת נ' חקלאי) בהמ"ש 12906-03-23 מיום 11.05.2023, בה נדחתה עתירת המבקש להארכת המועד להישפט בגין דו"ח תעבורה.

לשיטת המבקש, עניינו מעלה סוגיה עקרונית, שכן במקרים כגון דא "נאשם רק יכול לצאת מופסד, אם חתם על הדוח משמע שכל מה שנאמר שם אמת וכי קיימת חזקת מסירה, אך אם סרב לחתום על הדוח עדיין יש להאמין לדברי השוטר וכי עדיין קימת חזקת מסירה". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות.

לצד האמור, לפי סעיף 230 לחסד"פ, בסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה להישפט באיחור בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ ובשינויים המחייבים, כלומר "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או מנימוקים מיוחדים שיפורטו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי בקשה להשפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס או בחלוף 30 יום ממועד המצאת החלטת התובע בבקשה לביטול הודעת הקנס.

לפי סעיף 230 לחסד"פ, בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הנאשם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שקיימים נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה.

...

ביום 16.11.21 פנה המבקש בערעור על הדו"ח והערעור נדחה ביום 17.8.22 , כאשר הודעה על דחיית הערעור נשלחה ביום 23.8.22 לכתובת המבקש.

אין בנמצא גם נסיבות מיוחדות המצדיקות להיעתר לבקשה או חשש לקיומו של עיוות דין.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי יש להודיע על רצון להשפט בתוך 90 ימים מיום המצאת הדו"ח. סעיף 229(ח2) לחוק מורה כי: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט [...] יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס". לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בסמכותו של בית המשפט להעתר לבקשה להשפט באיחור בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחוק ובשינויים המחייבים, כלומר: "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או "מנימוקים מיוחדים שיפורטו". הדרישה לנימוקים מיוחדים, בהתאם לסעיף 230 לחוק, באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית ולצמצם את שיקול דעת בית המשפט, וזאת כדי לא לפגוע בתכליות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "בררת משפט". הואיל ומדובר בעבירה מסוג "בררת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להשפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להשפט בגין מעשיו.

...

סוף דבר המועדים להגשת בקשה להישפט נקובים בחוק, וככלל על המבקש להישפט לעמוד בהם.

כדי שבית המשפט יפעיל את הסמכות הנתונה לו, יש צורך כי המבקש יצביע על נסיבות מיוחדות מהן עולה כי לא יכול היה לעמוד במועדים הנקובים בחוק וכי יש סיכוי לכאורה כי טענותיו יתקבלו, והמבקש במקרה דנן, עמד בנטל זה. לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.