בקשה להשית שכר טרחת מומחים מטעם בית המשפט על הנתבעים

הוא עתר בה להשית את שכר טירחתו של המומחה מטעמו של בית המשפט על הנתבעת לבדה.

בקשתו של התובע נדחתה בהחלטתי שמיום 26.5.2021 ובה כתבתי, בתמצית, כך: "בלי להקל ראש, אינני רואה עילה להנחת קושי כלכלי של צד אחד לפתחו של הצד האחר. כמו כן, אין עילה להפחתתו של שכר-הטירחה. לסופו של ההליך ניתן יהא לטעון כל טענה בענין הוצאות שהוצאו במהלכו". לאחר שניתנה החלטה זו הודיעו התובעים שניהם, באמצעותו של בא כוחם המלומד, כי "חרף כל מאמציהם, לא עלה בידם לגייס את חלקם בתשלום שכ'ט [המומחה] מטעם ביהמ'ש". ביום 8.6.2021 ניתנה החלטה נוספת וזו לשונה: "בקשה זו אינה מפורטת מן הבחינה העובדתית כל צורכה וממילא לא נתמכת בתצהיר. ממילא לא מוסבר בה מה עמדת התובעים לגבי המשך הטיפול בתיק, זולת העתירה לחייב את הנתבעת לשלם במקומם של התובעים". התובעים הגישו איפוא בקשה שלישית, שכותרתה "הודעה חוזרת מטעם התובעים". בלי לתמוך הודעה זו בתצהיר גרסו התובעים כך: "מצבם הכלכלי [של התובעים] זהה (ואף הורע) ביחס לזה שהיה ערב הגשת הבקשה נשוא ההחלטה מיום 26.5.21 ולכן נימוקי [הבקשה המקורית,] על התצהיר שצורף אליה, נכונים גם היום [...] התובעים יחזרו ויבקשו כי בית המשפט ייתן להם את יומם, יורה על אופן המשך ניהול התיק בהנתן שהתובעים מבקשים לסמוך על חוות הדעת שצורפה לתביעה וזאת מהר ככל הניתן שכן הנזק שגרמה הנתבעת לתובעים ובפרט לתובע 2 הוא הסיבה בגינה איבד את ממונו את קורת הגג היחידה שהייתה לו" (בקשה מיום 10.6.2021.

...

כשלעצמי, חרף הגינותו האדיבה, לא מצאתי מקום להיעתר להצעתו של מומחה בית המשפט.

בעקבות הודעה זו ניתנה ביום 2.9.2021 החלטתי ובה הובהר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי על התובעים להסדיר את תשלום חלקם בשכר הטרחה של המומחה וכי אם לא יעשו כן עליהם להודיע מדוע תוכל תביעתם להוסיף ולהתברר: "בית המשפט מאריך את המועד להסדרת שכר טרחתו של המומחה מטעמו עד ליום 31.10.2021. ככל שלא יוסדר שכר הטרחה עד למועד זה יודיעו התובעים מדוע לא יפעל בית המשפט לפי סמכותו שבתקנה 92(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע'ט-2018" (הודעה מיום 22.7.2022).

המזכירות תוסיף ותמציא את החלטתי זו לידי הצדדים כמו גם לידיו של המומחה, מר קרבצ'יק ותסגור את התיק.

באשר לנזקים הנטענים – הוגשו חוות דעת בתחום האורתופדי מטעם מומחים של שני הצדדים, ועקב הפערים בין חוות הדעת, מונה ד''ר ליאור מרום כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), אשר אף נחקר בבית המשפט קמא לבקשת המערערות.

לגבי נסיבות הארוע – נפסק כי המשיב הרים את הנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות האזרחי והוכיח את גירסתו לגבי הנפילה והסיבה לה. בית המשפט קמא היתייחס באופן מפורט לתאור הארוע בתצהירו של המשיב, התאור שבתצהיר בת הזוג, חקירות שניהם בבית המשפט, השווה בין הדברים של שניהם לבין התיאורים שבמסמכים הרפואיים הרלבאנטיים ואף היתמקד בסירטון שבו ניתן לראות את הארוע עצמו בבירור (סירטון ממצלמה שהותקנה בחנות, אשר בו אף צפינו במהלך הדיון בעירעור - להלן: "הסירטון").

לגבי הנזקים – בית המשפט קמא דן באריכות בראשי הנזק הנתבעים, ופוסק כדלקמן: הפסדי הישתכרות בעבר - 35,000 ₪; הפסדי הישתכרות לעתיד - פיצוי גלובאלי בסך 120,000 ₪; אבדן זכויות סוציאליות – בשיעור 12.5% מהפסדי השכר - 19,375 ₪; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 2,000 ₪; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 1,500 ₪; נזק לא ממוני - 40,000 ₪.

כך, שסך נזקיו של המשיב הועמדו על 217,875 ₪, ובנכוי אשם תורם - הפצוי הועמד על סך של 152,513 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪, החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם המשיב והחזר חלקו של המשיב בשכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט.

...

הכרעה - לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו, צפינו בסרטון, ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המדובר בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים (ע"א 7225/19 עזבון המנוח חאג' אחמד נ' עזבון המנוח חאג' אחמד (26.06.2022); ע"א 7862/22 דכנאס נ' דפראוי (20.07.2023) (להלן: "עניין דכנאס")), ולא שוכנענו כי המקרה הנוכחי מצדיק או מחייב התערבות שכזו.

הדברים נכונים גם מקום שבו לא מצאה הערכאה הדיונית לייחס כל אשם תורם לתובע" – קל וחומר במקרה דכאן, שעה שנבע אשם תורם בשיעור משמעותי (וראו בנוסף את רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.05.2018), אשר אף שם נפסק כי "אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיעור האשם התורם שנקבע, שהוא עניין להערכתה של הערכאה הדיונית". באשר להפסדי ההשתכרות לעבר – לא מצאנו שיש מקום להתערב ברכיב זה, שכן הוכח שהמשיב נעדר מהעבודה למשך 20 יום, לאחר מכן חזר לעבוד בשני מקומות העבודה בהם עבד לפני התאונה (בקיבוץ ובחברה הפרטית), אך בהמשך – עזב את העבודה בקיבוץ, תוך שהדבר מסב לו הפסדים במשך השנים 2017-2019.

במקרה כאן, מעבר להלכה המכונה "ממעוף הציפור", הסכום שנפסק לגבי הפסדי השתכרות לעבר בוודאי שלא נפסק תוך חריגה בולטת מהמקובל או במצב בו אין לפיצוי עיגון מינימלי בתשתית הראייתית – ולכן, אין לקבל את הערעור גם לגבי נושא זה. סיכום – הערעור נדחה אפוא, והמערערות יישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ), ואשר ישולם בתוך 21 יום.

פסק דינו של בית משפט קמא במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר למסמך המגלם את הסכם ההיתקשרות ביניהם - כתב הכמויות שערך המשיב או הצעת המחיר של המערער מיום 11.9.2014 - קבע בית משפט קמא "כי יש לראות בנתבע (המערער) כמחויב לכתב הכמויות" לאחר שמצא את "עדותו של התובע (המשיב) וגירסתו אמינות ... ועדיפות ... על פני גרסת ועדות הנתבע (המערער)". עוד ובנוסף דחה את טענת המערער לאשם תורם של המשיב כמזמין העבודות וכמי שהתחזה בפניו לאדריכל וחייב את המערער בפצוי חלקי בגין ליקויים עליהם עמד המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו (69,638 ₪).

ביחס לטענה אחרונה זו קבע כי "מדובר בהרחבת חזית ולכל הפחות טענה שלא הוכחה", זאת מש"אין טענה בכתב ההגנה או בתצהיר הנתבע (המערער) שלפיה לא שולמה מלוא התמורה והנטל בעיניין זה על הנתבע (המערער) ולא על התובע (המשיב)".

בית משפט קמא הוסיף וחייב את המערער בתשלום הסכומים הבאים: 15,201 ₪ בגין שקום תשתית הגינה בגג; 1,600 ₪ עלות פירוק והרכבת הדק; 20,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש; 2,925 ₪ השבת עלות חוות דעת המומחה מטעם המשיב; 40% מסכומי האגרות; 2,340 ש" עלות ביקור המומחה מטעם המשיב בנכס בעת בדיקת המומחה מטעם בית המשפט; 8,190 ₪ השבת תשלום חלקו של המשיב בשכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט; שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

לעמדתו היתייחסות המערער בכתב הגנתו הייתה לשינויים מהצעת המחיר המקורית (במובחן מהצעת המחיר מיום 14.9.2014 כעולה מחקירתו הנגדית – סעיף 29 לפסק הדין) ולמעשה לא חלק על קבלת מלוא התמורה על פי הצעת המחיר מיום 14.9.2014, בה ביקש לראות את מסגרת התחייבותו.

טענה זו דומה עלי כי היה על המערער/הנתבע להוכיחה, לרבות ובמיוחד משהעבודות, אשר נטען על ידי המשיב/התובע כי לא בוצעו (ואכן כך אושר על ידי המערער/הנתבע) ובגינן חויב המערער/הנתבע בתשלום על ידי בית משפט קמא הנן חלק מהעבודות, אשר האחרון קיבל על עצמו לבצע במסגרת הצעת המחיר מיום 14.9.2014 ואשר כהודאתו שולם לו הסך הנקוב בה. הטענה לפיה התשלום בוצע בגין עבודות אחרות, שלא הובאו בחשבון מלכתחילה וחייבו בסופו של יום היתחשבנות בין הצדדים, נותרה, אפוא, כטענת הגנה, אשר הנטל להוכיחה מוטל ברגיל על הטוען לה. על המערער היה, אפוא, להוכיח את אותו 'גמר חשבון' שנותר עלום - את אותו 'תימחור חדש' שהביא לתשלום 'המחיר המלא', העולה (באופן מפתיע) כדי הסך, אשר אישר שקבל לידיו והתואם את הצעת המחיר מיום 14.9.2014 ('ההסכם' בלשונו).

...

סוף דבר אציע לחבריי להורות על דחיית הערעור, תוך חיוב המערער בשכר טרחה ובהוצאות מופחתות בסך של 7,500 ₪ בהתחשב בשכר הטרחה ובהוצאות בהן חויב בבית משפט קמא.

התוצאה הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד מופחתים בסך כולל של 7,500 ₪.

על יסוד חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס מר דובי דוד (להלן: "המומחה דוד"), קבעתי כי על המשיבה לשלם למבקשים את הסך של 1,055,340 ₪, אשר יועבר למבקשים על ידי מזכירות/גזברות בית המשפט מתוך סכום הפקדון המצוי בתיק (להלן: "פסק הדין השני").

במסגרת תשובתה לבקשה לתיקון טעות סופר, ביקשה המשיבה להשית על המבקשים את שכר טירחתו של המומחה דוד, בסך של 13,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכן הבירור המחודש בסוגיית האיטום במסגרת החזרת התיק לבית משפט זה, התברר כמוצדק, שהרי עלות התיקונים בגין ליקויי האיטום הצטמצמה בלמעלה ממחצית בהשוואה לסכום שנקבע בפסק הדין הראשון.

מנגד, טוענים המבקשים כי הנתבעת היא זו אשר צריכה לשאת בשכר טירחתו של המומחה דוד, שכן בחוות דעתו של המומחה דוד, נימצאו ליקויי איטום אשר עלות תקונם הועמדה על למעלה ממיליון ₪, ללמדנו כי התובענה מוצדקת.

הינה כי כן, משהסכום שיימשך מקופת בית המשפט על ידי המבקשים מכוח פסק הדין השני ומכוח החלטה זו, יימשך ממילא בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, אינני נידרשת להכריע בשאלה האם המבקשים אכן היו יכולים למשוך את הסכומים שפורטו בדואר האלקטרוני כבר בשנת 2019, וככל שהתשובה לכך חיובית – האם ישנן השלכות לעובדה שלא עשו כן ובחרו להותיר את הסכומים בקופת בית המשפט.

...

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

על כן, בקשת המשיבה להשתת שכר טרחת המומחה דוד על המבקשים – נדחית.

משקיבלתי באופן חלקי את בקשת המבקשים לתיקון טעות סופר בפסק הדין השני, ומשדחיתי את בקשת המשיבה להשית את שכר טרחת המומחה דוד על המבקשים, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,000 ₪.

לאחר סילוק התביעה נגד הנתבעות הנוספות ביקשה התובעת להפחית את סכום התביעה שנותרה כלפי הנתבעת לסכום עדכני בסך 45,580 ₪, ובהתאם להחלטה מיום 22.11.2021 הועמד סכום התביעה נגד הנתבעת על סכום זה. לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה, הוגשה מטעם התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וביום 31.3.2022 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על סך 48,377 ₪ וכן הוצאות בסך 6,333 ₪ ושכר טירחה בסך 5,660 ₪.

התובעת הגישה תגובה לבקשה ועמדה על פסיקת שכר טירחה והוצאות לטובתה על-פי מלוא הסכום הנגזר מקביעת המומחה מטעם בית המשפט, וכן החזר הוצאות בגין עלויות חוות הדעת.

בנוגע למחלוקת נושא התביעה, הסכימו הצדדים על קבלת חוות דעת המומחה המכריע מטעם בית המשפט ועל פסיקת תגמולי ביטוח בהתאם לשעור הנכות של 7.5% שנקבע בחוות הדעת, אולם הנתבעת עמדה על טענותיה בנוגע לשכר הטירחה וההוצאות.

יש קושי לקבל את הטענה כי יש לבחון בדיעבד את קביעת המומחה מטעם בית המשפט ולהשית את עלויותיה בהתאם לקרבתה לקביעות מומחי הצדדים, שכן השאלה היא האם היתה מלכתחילה הצדקה למינוי המומחה.

...

בנוסף, אני סבורה כי יש ליתן ביטוי להתנהלותה של הנתבעת במסגרת ההליך, ובפרט, להתנהלותה בנוגע לדיון בסוגיית ההוצאות.

לבסוף, אני סבורה כי התנהלות הנתבעת אינה מצדיקה את קבלת דרישת התובעת לתשלום ריבית עונשית על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, השמורה למקרים חריגים.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.