בקשה להשבת תפוס - נגרר שנגנב וזויפו סימני זיהויו

משטרת ישראל (תחנת נהריה) פתחה בחקירה בחשד של ביצוע עבירת זיוף סימני זהוי של רכב; עגלה נגררת לרכב (להלן: הנגרר או התפוס).

בתמצית אציין כי לטענת המשיב הוא רכש את הנגרר מחברת ע.ע. ומתוקף כך רכש קניין בו, ואילו המבקש טוען כי הנגרר נגנב ממנו ועל כן יש להשיבו לו. כל צד מעלה נתונים ואינדיקציות התומכות לטענתו בעמדתו, אין צורך לפרט בעיניין זה שכן נתונים אלה נימסרו על ידם במהלך חקירתם במישטרה, ותיק המישטרה הונח לפניי לעיוני.

מסקנה זו עולה מהודעת המבקש עת מסר את התלונה לאחר שזיהה את הנגרר, שבה הוא מוסר סימני זהוי ופרטים ייחודיים (וניתן לומר אף "מוכמנים") המצויים בנגרר המוסיפים אמינות לטענתו כי המדובר בנגרר שנגנב ממנו.

...

מסקנה זו עולה מהודעת המבקש עת מסר את התלונה לאחר שזיהה את הנגרר, שבה הוא מוסר סימני זיהוי ופרטים ייחודיים (וניתן לומר אף "מוכמנים") המצויים בנגרר המוסיפים אמינות לטענתו כי המדובר בנגרר שנגנב ממנו.

סבורני כי הנתונים שהובאו לעיל, ובמיוחד נסיבות רכישת הנגרר על ידי המשיב שמעלים ספקות בשאלת תום הלב, יש בהם כדי להביא להטות את הכף לכיוון המבקש.

אשר על כן, אני מורה על החזרת התפוס-הנגרר לידי המבקש וזאת תוך 45 ימים מהיום.

כנגד השניים התעורר החשד כי הלה ביצעו עבירות של החזקת רכב גנוב, סחר ברכב גנוב וזיוף סימני רכב.

טענות הצדדים וראיותיהם טענות התובע וראיות התביעה לטענת התובע, הוא נפל קורבן לפעולת מירמה ונוכלות שבוצעה על ידי מוכר שהתחזה לאדם בשם דוד כהן, ומכר לו את הרכב הגנוב תוך שהוא מציג לפניו תעודת זהות מזוייפת.

לאחר שהמדינה החליטה לסגור את תיק החקירה כנגד התובע מחוסר ראיות למעורבותו בזיוף פרטי הרכב, הנתבעת עתרה לבית המשפט ביום 24/2/2003 בבקשה למתן הוראות בדבר מסירת תפוס במסגרת ב"ש 1573/03, ובבקשה זו ניתנה החלטת השיחרור ע"י כב' הנשיא ת' כתילי (כתוארו אז) ביום 18/3/2003, ולפיה הרכב הגנוב יוחזר לתובע בתנאים הכוללים חתימה על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪, רישום עיקול על הרכב במשרד הרשוי וכן איסור על ביצוע נסיעות ברכב בטרם ביצוע בדיקה ע"י רשות הרשוי והכשרת הרכב לנסיעה.

...

לאור המקובץ לעיל, סבורני כי דין התביעה להידחות בשל כל אחת מהסיבות המנויות לעיל, והדיון בשאלת הנזק מתייתר מאליו.

עם זאת, ולמעלה מהנדרש, אעיר כי מעיון בחוות הדעת השמאית מטעם התובע, ניתן ללמוד כי השמאי מטעמו העריך את שווי הרכב נכון ליום עריכת חוות הדעת (קרי נכון ליום 21/5/2009) תוך שהוא בוחן את מחיר הרכב במועד תפיסתו על ידי המשטרה ובמועד החזרתו לידי התובע לפי מחירון יצחק לוי, ולאחר שקבע כי מחירון הרכב עומד ע"ס 24,000 ₪, הוריד מהסכום הזה את עלויות הבאות : צבע כללי בסך 4,500 ₪, טיפול שירות כללי בסך 3,000 ₪, תושבת מנוע וחוסרים בסך 750 ₪, צמיגים בסך 1,200 ₪, ותשלום עבור 9 שנים טסט בסך 7,400 ₪, ולכן הגיע למסקנה כי שווי הרכב הינו בסך 7,150 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית על כל מרכיביה.

הפסיקה שבה והדגישה את האופי הזמני של הצוו הניתן להשבת תפוס מכוח סעיף 34 (וכן מכוח סעיף 36) לפקודה באשר סמכות זו ניתנה לבית המשפט כעניין פרגמאטי להכרעה זמנית באשר לזהות המחזיק בחפץ.

בהתאמה, אם וככל שיש סיכסוך רציני ביחס לבעלות, אין לבררו בשעת דיון בבקשה להשבת תפוס מכוח סעיף 34 (וכן מכוח סעיף 36) לפקודה, אלא מן הראוי להפנות את הצדדים לבית המשפט האזרחי (ראה: בש"פ 2671/01, שם, שם; וראה גם: ע"ש (נצרת) 69/81, ראג'ח נ' מ"י, פ"מ מב(2) 262; ע"א 591/76, דלרחים נ' מ"י, פד"י לא(2) 57; ע"פ 426/87, שוקרי נ' מ"י, פ"ד מב(1) 732).

עוד נאמר במזכר זה: "בזמן המתנתי במקום לגרר הגיע למקום אדם בשם שמעון דבש אשר הציג עצמו כבעל סוכנות רכב, לדבריו הוא קנה את הרכב הנ"ל מאסעד אמארה תמורת 91,000 ₪ והציג מיסמך זכרון דברים על כך, לדברי שמעון לאחר שרכש את הרכב מכר את הרכב לסטיב והציג קבלה של סוכנות הרכב אשר ברשותו על כך שקבל 93,000 ₪, כמו כן מסר לי צלום תעודת זהות של אדם בשם פחמאווי חסאן אשר לדבריו הרכב היה רשום על השם שלו. הרכב נתפס ונגרר למגרש נעמן". כלי הרכב נגרר בשעה 13:20 מאיזור תעשיה נעמן למטרו נעמן קרית ביאליק.

5.13 לחובת מר אמארה (יליד 4/6/65) 14 הרשעות לרבות בעבירות של שימוש במסמך מזויף, זיוף, קבלת דבר בתחבולה, מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים, החזקת נכס חשוד כגנוב, גניבה, רכישת/החזקת נשק שלא כדין, משיכת שיק ללא כסוי, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועוד בגינם אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

עובדה הסותרת לכאורה טענה זו. שמינית, לא בוצעה בדיקה של הרכב ואף לא נרשם מספר קלומטר או מספר יד. מכלול נסיבות אלה של העסקה לרבות המהירות בה בוצעו הדברים, ביום שישי אחר הצהריים, זהות המוכר ואופי 'עסקו' היו צריכות לעורר חשד ולהעלות סימני שאלה אצל מר דבש.

...

מר כנעאן, אשר רכש כלי הרכב ממר דבש מתאר את מהלך הדברים באופן הבא (ראה: הודעתו מיום 10/11/13 שעה 14:16): "אני סוחר מכוניות ובעל מגרש רכב בירכא שנקרא רכב סטיב. בתאריך 20.10.13 הגיע אלי למגרש בחור שאמר לי שקוראים לו שמעון דבש ולא הכרתי אותו קודם ואין בינינו עסקים והוא הגיע עם רכב מסוג סקודה אוקטביה מספר רישוי 81-045-76 שנת 2011 צבע אפור מטלי והציע לי את הרכב למכירה במחיר 93,000 ₪ כאשר המחירון שלו היה 108,000 ₪ לערך. אני בדקתי את הרכב והוא יצא נקי ויד ראשונה פרטי וסגרנו על המחיר. עשינו הסכם דברים בינינו וחתמנו עליו ואני נותן לך צילום מההסכם. ... אני הלכתי יחד עם שמעון דבש לסניף הדואר בכפר ירכא ולשמעון היה תעודת זהות מקורית של הבנאדם שמכר לו ושמו פחמאוויי חסאן ת.ז. ... חסאן נתן יפוי כח לשמעון שיהיה מיופה כוחו. בסניף הדואר עשינו העברת בעלות על שמי וזאת באמצעות תעודת הזהות המקורית של פחמאווי חסאן שהיה לשמעון. אחרי העברת הבעלות על שמי אני שילמתי לשמעון את הכסף במזומן והוא נתן לי קבלה. ... ... שמעון מסר לי גם טופסי ביטול שעבוד מבנק לאומי וכן ביטול משכון של הרכב שאומר שהרכב נקי מכל חוב והוא כשר למכירה ואני מוסר לך את צילומי המסמכים. ... אחרי הקניה אני מכרתי את הרכב למגרש טרייד אין מוטורס בבעלות ראפת עכאווי בעכו איתו אני עובד שנים ומכרתי את הרכב בסכום של 95,000 ₪ והרווחתי 2,000 ₪ אבל את הכסף עוד לא קיבלתי מראפת ויש בינינו התחשבנות וככה אנחנו עובדים. נשאר לי חוב פתוח אצלו. הלכנו לדואר בעכו והעברנו בעלות על שמו של ראפת עכאווי. רפאת אחרי שביצע העברת בעלות על שמו הוא הכין את האוטו אצלו במגרש למכירה והציע אותו למכירה ואחרי כמה ימים התקשר אלי ראפת והודיע לי שהגיעה המשטרה אליו למגרש עם צו לתפיסת הרכב. הוא התקשר אלי בבוקר ואמר לי שהוא בדרך למגרש כי הודיעו לו שהמשטרה אצלו במגרש לקחת את הרכב. בעקבות כך חיכיתי שהוא ידי לי מה קרה בסופו של דבר ואני התקשרתי בינתיים לשמעון דבש לטלפון הנייד שלו 050-5773360 והודעתי לו שיש בעיה עם הרכב והמשטרה רוצה לקחת אותו והוא אמר לי שהוא בתל אביב ואמרתי לו שיגיע מיד אלי למגרש בירכא ויחזיר לי את הכסף שלי בחזרה כי המשטרה לקחה את הרכב ואני לא מעוניין ברכב שיש לו בעיות. טרייד אין מוטורס בעקבות לקיחת הרכב על ידי המשטרה העביר את הבעלות על הרכב בחזרה על שמי ואחרי ששמעון דבש הגיע אלי עם הכסף אני העברתי את האוטו על שמו בחזרה ועשינו הסכם ביטול עסקה והוא החזיר לי את כל הכסף בסך 93,000 ₪ במזומן.. ... מבחינתי כאן הסתיימה העסקה ואני קיבלתי את כספי ולא נפגעתי וכמו כן ראפת לא נפגע גם כי הוא לא שילם לי את הכסף ולא יודע מה שמעון דבש עשה אחרי כל העניין הזה...". [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

יש לזכור שבשלב זה אין אני קובעת מסמרות בדבר זכותו של מי ברכב גוברת ולא נקבעה הזכות המהותית בתפוס.

לפיכך, אני מורה על השבת כלי הרכב נשוא הבקשות לידי המבקשת - הגב' סולומונוב.

ביום 11.3.2022 בשעה 19:48 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם ברכבו סמוך למכולת למטרת ביצוע שוד, וזאת לאחר שזייף פרטי הרכב באופן שהחליף את לוחיות זהוי הרכב שלו בלוחיות זהוי גנובות השייכות לרכב הסקודה.

עוד הוסיף האב, כי הלך בלווית בנו לכל תחנות הדלק, הנאשם היתנצל בפני מינהלי התחנות והכסף שנגנב הוחזר.

העבירה של זיוף סימני רכב, שגם היא כלולה בסימן ה'1 לפרק י"א, באה להבטיח את היכולת לזהות כל כלי הרכב ונהגו על פי סימני זהוי אמיתיים ובכך לשמור על הסדר הצבורי ולאפשר אכיפה יעילה של עבירות שמבוצעות באמצעות כלי רכב.

לנוכח חומרת עבירת השוד נקבע לא אחת, כי הרשעה בעבירה זו מחייבת השתת מאסר בפועל: "בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתה של עבירת השוד ועל הצורך להחמיר בעונשו של מי שמבקש להשיג רווח קל בדרך עבריינית, תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכו כמו גם בסדר הצבורי ובתחושת הבטחון של הציבור כולו" (ע"פ 9079/16 מיארה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (9.3.2017)‏‏; ע"פ 8660/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ט' (17.5.2011)).

בעקבות המשבר שפקד את המשפחה, נקלע הנאשם למצוקה ובעקבות כך נשר מבית הספר, נעצר הליך גיוסו לצה"ל ונגרר למערבולת של היתנהגות פלילית אנטי חברתית.

...

גזר הדין הבקשה לחילוט הרכב נדחית.

בשים לב למתחם העונש שקבעתי ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15.6.2022 עד ליום 15.8.2022, ומיום 15.8.2022 ועד היום.

אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לכל אחד מן המתלוננים פיצוי בסך של 1,500 ₪ (בסה"כ 9,000 ₪).

יתרה על כן, הפגיעה אינה רק בכיסו של בעל הרכב, אין לבטל במחי יד את הטרדה ועוגמת הנפש שנלוו למעשה ולבטח חייבו אותו לפעול להשבת המצב לקדמותו.

ואפנה בהקשר זה לדוגמה לרע"פ 2366/10 גבאלי נ' מדינת ישראל (13.4.2010): "המעשים המיוחסים למבקש הם חמורים ביותר ומבטאים זילזול בחוק וברכוש הזולת. במקרה זה יש לתת משקל מכריע לאנטרס הצבורי שמחייב ענישה מרתיעה למיגור "מכת המדינה" של גניבות.

בהתאם למדיניות הענישה המחמירה אותה התוה בית המשפט העליון, העיון בפסיקה המקובלת ילמדנו כי קיים מדרג חומרה בהתאם לנסיבות וסוג הרכב שנגנב, בין אם מדובר ברכב ממונע, קטנוע או נגרר.

עפ"ג 60489-11-19 אבו עראם נ' מדינת ישראל (17.2.2020) – הנאשם הורשע בבצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, ניסיון גניבת רכב, קשירת קשר לבצוע פשע, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, זיוף סימני זהוי והחזקת כלי פריצה לרכב, בגין מספר אירועים ובהם גניבה של שלושה כלי רכב ושני ניסיונות לגניבת כלי רכב נוספים.

...

בהינתן שהעבירות בוצעו בניסיון להתעשר על חשבון הזולת, מקובלת עליי עמדת המאשימה לפיה לא ניתן לפטור הנאשמים ללא הטלת רכיב כספי.

בקביעת שיעור הקנס הבאתי בכלל חשבון את מצבם הכלכלי הדחוק של הנאשמים, ובקביעת הפיצוי את העובדה כי בסופו של דבר, הרכוש לא נשלל מבעליו.

תוצאה לאור כל האמור אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר בהתאם לרישומי שב"ס. 2 חודשי מאסר אותו לא ירצו הנאשמים אלא אם יעברו בתוך שלוש שנים עבירות על פי חוק הכניסה לישראל.