בקשה להשבת כסף שנתפס בחיפוש בגין חוב מס אזרחי

הרקע לבקשות: בתאריך 26.7.20 בוצע חפוש בביתו של מבקש 2 על פי צו חפוש, שהוצא על ידי כב' השופטת ג'ני טנוס בבית משפט השלום בעכו, לפיו הותר למישטרה לתפוס "כל חפץ או ראיה המוחזקים בנגוד לחוק במקום: אמל"ח". במהלך החיפוש לא אותרו אמצעי לחימה בבית מבקש 2, אך בכספת השייכת לו נמצא סכום כסף גדול במזומן בסך 1,912,340 ₪, 133 מטבעות זהב ו- 84 אונקיות זהב.

ב"כ המבקשים ביקש להחזיר את כספי המזומן למבקשים וטען כי לכל היותר למשיבה יש חשד סביר לבצוע עבירות מס ולא לבצוע עבירות של הלבנת הון, כאשר לא מתקיימים יסודות העבירות המפורטות בסעיפים 3 ו/או 4 לחוק איסור הלבנת הון, ואין בהחזקת המזומנים כדי להוות פעולה ברכוש האסור.

המדינה טוענת למעשה כי פעם אחת מבקש 2 עזר למבקשת 1 להיתחמק ממס, כשהוא בעצמו אינו חב במס ופעם שניה באמצעות אותו מעשה קיבל הכנסה שבגינה היה חייב בתשלום מס. נראה כי מדובר בקונסטרוקציה מלאכותית מאוד, כאשר המדינה מבקשת לראות באותו מעשה את מבקש 2 כפועל בשני כובעים – פעם אחת כמי שאינו חב במס בעצמו ומסייע לאחר ופעם שנייה כמי שחב במס בגין אותו כסף, אותו רואה המדינה כהכנסתו של מבקש 2.

בדיון בתאריך 28.6.21 טענה המשיבה כי בימים הקרובים פקיד השומה מתכוון להגיש בקשה מתאימה, אך תמוה בעיניי, מדוע הדבר לא נעשה עד כה, והתחושה שנוצרה היא כי הבקשה להארכת תפיסת כסף מזומן נועדה לאפשר לרשויות המס לפעול במסלול האזרחי, כאשר השמוש בנתיב הפלילי מהוה ככלי עזר לרשויות המס.

...

לאור האמור לעיל, נראה כי הקונסטרוקציה שהוצגה על ידי המשיבה לגבי מבקש 2, ככל שהדברים נוגעים לאירוע המס הראשון (לפי החלוקה שהוצגה על ידה) – היא מלאכותית ונועדה, לעקוף את הוראות סעיף 17ב(א) לחוק איסור הלבנת הון, ולהכניס את מעשי מבקש 2 "בכוח" לגדרי סעיף 17ב(ד) אשר אינן מתאימות במקרה זה. נוכח המסקנה שלעיל, לא מצאתי לדון בשאלה האם מתקיימים יסודות העבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אך אעיר, למעלה מן הנדרש, כי ספק רב אם ניתן לראות בהחזקת הכספים בכספת, בדירה הנמצאת במתחם המשפחה, ואשר לפי עדויות שייכת לכל בני משפחה, ובה נערך חיפוש לפי צו שניתן על שמו של מבקש 2 - כפעולה ברכוש האסור במטרה להסוות או להסתיר מקור הכסף או זהות בעליו.

כפי שכבר קבעתי לעיל, לא שוכנעתי כי במקרה זה קיים חשד סביר לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, כאשר לא מתקיימות ההוראות הקבועות בסעיף 17ב לתוספת הראשונה.

לאור המסקנה שהגעתי לעיל, לפיה מתקיים חשד סביר לביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אך לא מתקיים חשד סביר לביצוע עבירות הלבנת הון ובשים לב להלכת אל ג'אבר, אני מורה על שחרור כספי המזומן לידי המבקשים.

בקשה לביטול עיקול שהוטל לבקשת מדינת ישראל, משרד האוצר, רשות המסים מכס ומע"מ (להלן: "המדינה" או "מע"מ"), על סכום של 407,036 ₪ מתוך כספים שנתפסו אצל המבקש ומוחזקים על ידי המדינה.

הרקע להחזקת הכספים על ידי המדינה הוא חפוש שבוצע ביום 28.06.18 בבית המבקש בחשד לעבירות שונות ובהן הלבנת הון ועבירות מס. במהלך החיפוש נמצא בביתו של המבקש ובבית בנו, סכום של 1,858,000 ₪ במזומן.

המבקש טען אף להיעדר המצאה כדין של החלטת בית המשפט, אשר די בה כשלעצמה כדי להביא לביטול הצוו, כפי שעולה מתקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984.

המדינה שוללת טענה לחוסר תום לב וניסיון לסכל את השבת הכספים למבקש על פי פסק הדין וטוענת כי ההסכמות שהיוו בסיס לפסק הדין אינן מונעות הליכים עתידיים ושומות עתידיות לרבות עיקול כספים בשל חוב שלא היה קיים במועד מתן פסק הדין.

...

על החשיבות של מסירת מלוא המידע לבית המשפט ראה למשל רע"א 5826/11 טל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' שם בע' 5 להחלטה נקבע: "... דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען על ידי המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו...". למרות האמור, על בית המשפט לבחון אם בשל אי גילוי זה ובשל מתן פסק הדין על פי הסכמת המבקש והמדינה, נכון יהיה לבטל את העיקול שהוטל.

אשר לחשש כי הגבייה תסוכל, נוכח העובדה כי המבקש לא דיווח על קיומו של העסק ולא פתח תיק עוסק אני סבורה כי בהחלט קיים חשש כזה.

עם זאת ונוכח האמור לעיל בנוגע להגשת הבקשה ללא צירוף פסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ועל כן הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

במהלך הדיון, חזר וטען ב"כ המבקשת כי יש להשיב לידי המבקשת את הכסף שנתפס במהלך החיפוש בביתה.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי אין לבטל את הליך הגבייה שננקט כנגד החשוד במסגרת בקשה להחזרת תפוס, באשר ההליך המתאים לבירור טענות המבקשת וילידה הוא הליך אזרחי.

למעלה מן הצורך, אציין שפקודת המיסים גבייה, מקנה למשיבה סמכויות נרחבות שנועדו לקדם גביית חובות מס. במובן זה ולאחר ששוכנעתי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי הכסף שנתפס, הוא כספו של החשוד, מצאתי כי המשיבה פעלה בהתאם לסמכויות המוקנות לה עת העבירה הכסף לפרעון החוב החלוט.

...

סבורני כי די באמור לעיל, ומשלא עמדו המבקשת וילדיה, בנטל הראיתי הדרוש בהתאם לסעיף 34 לפקודה, כדי להביא לדחיית הבקשה.

למעלה מן הצורך, אציין שפקודת המיסים גבייה, מקנה למשיבה סמכויות נרחבות שנועדו לקדם גביית חובות מס. במובן זה ולאחר ששוכנעתי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי הכסף שנתפס, הוא כספו של החשוד, מצאתי כי המשיבה פעלה בהתאם לסמכויות המוקנות לה עת העבירה הכסף לפירעון החוב החלוט.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בפניי בקשת המבקש להשבת סך של 312,500 ₪ שנתפסו במסגרת חפוש שנערך בביתו ביום 28.2.23 (להלן: "התפוס" או "הכסף").

מדובר בכסף שנתפס במסגרת חקירה פלילית והועבר על ידי משטרת ישראל לרשות המיסים לאחר שהאחרונה הוציאה צו עיקול בגין חוב מס אזרחי של המבקש מלפני 20 שנה ויותר.

קושי זה מתחדד לנוכח העובדה שהמשטרה לא פנתה לבית המשפט לאחר תפיסת הכסף על מנת שיורה לה מה לעשות, כמתחייב על פי סעיף 24(ב) לפקודה וכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ומיהרה להודיע לרשות המיסים כי תפסה אצל המבקש כסף רב. שנית, אף לו היה מתיר הצוו תפיסת כסף מזומן, עדיין יש בהעברתו לרשות המיסים לצורך גביית חוב מס אזרחי כדי לעורר קושי של ממש, בשים לב לכך שהדבר נעשה מבלי לקיים דיון בבית המשפט וכאשר תלויה ועומדת בקשת המבקש להשבת התפוס.

...

בהקשר זה, טענת המשטרה ולפיה פעלה בהתאם להנחיית ראש מדור אכיפה כלכלית מיום 11.4.22 אין בידי לקבל.

לפיכך, מצאתי כי העברת הכסף לרשות המיסים בנסיבות שהוצגו בפניי נעשתה שלא כדין, ועל כן אני מורה לרשות המיסים להשיב את הכסף לחשבון המשטרה.

סוף דבר, אני מורה לרשות המיסים להעביר את הסך של 312,500 ₪ לחשבון המשטרה.

ביום מעצרו, 28.2.23, נערך חפוש בביתו של המבקש במסגרתו נתפס הכסף.

ביום 22.3.23, ועוד טרם הוגשה תגובת המישטרה, הגיש המבקש הודעה לבית המשפט בה הודיע כי הוא חוזר בו מבקשתו, שכן לדבריו נימסר לו כי התפוס הועבר לרשות המיסים לצורך כסוי חובות אזרחיים, ועל כן בכוונתו לפנות לרשות המיסים להשבת הכסף.

מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח עתוי הוצאת צו העיקול השני, שהוצא באותו יום בו הודיעה המישטרה לבית המשפט שאין לה עניין בהמשך החזקת התפוס, וביקשה למוסרו לידי רשות המיסים בגין חוב מס אזרחי.

כפי שקבעתי לעיל, · פניית המישטרה לרשות המיסים ממש ביום תפיסת הכסף ומסירת הודעה על כך; · הוצאת צו העיקול הראשון על ידי רשות המיסים יום למחרת; · העברת הכסף לרשות המיסים עוד טרם היתקיים דיון בבית המשפט בבקשת המשיב; · מתן הודעה לפיה הכסף איננו נחוץ למישטרה לצורך ההליך הפלילי; · והוצאת צו העיקול השני במקביל להודעה זו; הם אלו אשר מגבשים תשתית עובדתית המלמדת על קשר של ממש שבין תפיסת הכסף, ובודאי שבין המשך החזקתו, לכסוי חובות המס האזרחיים של המשיב.

...

מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח עיתוי הוצאת צו העיקול השני, שהוצא באותו יום בו הודיעה המשטרה לבית המשפט שאין לה עניין בהמשך החזקת התפוס, וביקשה למוסרו לידי רשות המיסים בגין חוב מס אזרחי.

התכלית שעמדה בבסיס החלטתי להורות לרשות המיסים להחזיר את התפוס למשטרה נותרה על כנה, ונימוקי אותה החלטה חלים גם ביחס להחלטה זו. לטעמי, נסיבותיו של תיק זה אינן מאפשרות מתן צו המורה למשטרת ישראל להעביר את הכסף לרשות המיסים לצורך גביית חוב אזרחי.

יחד עם זאת, יש להקפיד ולפעול לגביית מס אמת בהתאם לסמכויות המסורות על פי חוק לצורך שמירה על אינטרס ציבורי חשוב זה. לנוכח האמור, ומאחר שמשטרת ישראל איננה מבקשת עוד להמשיך ולהחזיק בתפוס לטובת ההליך הפלילי, אני מורה למשטרת ישראל להעביר את הכסף לחשבון בנק של המשיב, שפרטיו יימסרו למבקשת על ידי המשיב או בא כוחו, וזאת תוך 15 יום מקבלת פרטי חשבון כאמור.