בקשה להרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא, כב' השופטת אביגיל כהן) מיום 14.3.2024 ברע"א 38390-06-23, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 18.4.2023 בת"צ 52119-04-22, בה אושר נהולה של תובענה כייצוגית נגד המבקשת.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

ראשית, אין בידי לקבל את הטענה לפיה מתעוררת בעניין דנן שאלה עקרונית כלשהי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

][] לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט דורון חסדאי) שניתנו בת"צ 2241-10-17: החלטה מיום 16.11.2023, במסגרתה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המבקשת (להלן: החלטת האישור או ההחלטה); והחלטה מיום 28.12.2023, במסגרתה תוקנה החלטת האישור לעניין הגדרת הקבוצה המיוצגת (להלן: ההחלטה המתקנת).

...

על רקע זה, במצב הדברים המתואר אכן מדובר בתיקון של "טעות סופר" המתאפשר מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, וממילא גם דינו של חלק זה של בקשת רשות הערעור להידחות.

מכל מקום, בהינתן ששלב הדיון בתובענה גופה עדיין לפנינו, ובהיעדר דיון מפורש של בית המשפט קמא בסוגיה זו, החלטתי שלא להכריע בה כך או אחרת, ולהותירה לשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר ממילא רשאי לצמצם את הגדרת הקבוצה הזכאית לסעד בתום ההליך, לעומת הקבוצה שאושר לנהל תובענה ייצוגית בשמה, במסגרת פסק הדין בתובענה גופה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1226/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: עו"ד אלעזר יקירביץ נ ג ד המשיבים: 1. עמיר דגן 2. סיגלית לוי 3. חגי שחר 4. ששון קרצי 5. ראובן שמש 5. נחצה הררי 6. סאמסונג אלקטרוניקה בעע"מ 7. א.ל.מ סחר 2000 בע"מ 8. סמ-ליין בע"מ 9. י.שלום בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.12.2023 בת"צ 41481-04-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

במכלול האמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת ההישתתפות, והטיל על המבקש הוצאות בסך כולל של 2,000 ש"ח. ביום 16.1.2024 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה להארכת המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט קמא עד לחלוף 60 ימים ממתן ההכרעה בבקשה לאישור הסדר הפשרה, וזאת משום שהחלטה זו עשויה לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי מטעמו, ולחלופין משום שיהיה זה יעיל לידון בהליך זה לצד הליכים ערעוריים נוספים שעשויים להיות מוגשים על ההחלטה בנוגע לאישורו של הסדר הפשרה (להלן: הבקשה להארכת מועד).

...

בית המשפט קמא לא דחה את בקשת המבקש להשתתף בדיונים מחמת שסבר כי אין לו סמכות להורות כמבוקש, אלא מאחר שלא מצא הצדקה לעשות כן. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב.

השוו למקרים בהם נעתר בית משפט זה לבקשותיהם של מתנגדים להסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים להצטרף כמשיבים בהליכי ערעור על החלטות שניתנו בבקשות לאישורם של הסדרי הפשרה: רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי (3.5.2018), פסקה 2 (כב' הרשמת ליאת בנמלך) (להלן: עניין פרידמן); ע"א 1439/20 דקל נ' בירנבוים (8.2.2021) (כב' הרשמת דר להב)).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) בפש"ר 1960-03-15, פש"ר 26972-12-21, פש"ר 16339-01-22, פש"ר 16360-01-22 ופש"ר 16378-01-22 מיום 7.11.2023, במסגרתה נקבע כי על המבקש, הנאמן על נכסי המשיב 1, להגיש תצהיר לצורך תמיכה בטענותיו.

להלן: הכנ"ר), שלא הביע היתנגדות לבקשה לאישור המכירה, דחה אף הוא את טענות החייב, והוסיף כי היתנהלותו של האחרון לוקה בחוסר תום לב. ביום 28.6.2017 אישר בית המשפט של חידלות פרעון את הסכם המכר, תוך שהוא דוחה את טענות החייב, ומציין כי "לא הובאה כל ראייה כי נפל דופי בהתנהלות הנאמן ומדובר בטענות בעלמא". עוד הוטעם כי בהתאם לשני הסדרי פשרה שנערכו בין החייב לרוכש, ואשר קיבלו תוקף של פסק דין, הוסכם כי תושלם המכירה לרוכש, והנאמן פעל על פי הסכמות אלה (להלן: החלטת אישור המכירה).

...

נוכח האמור, סבורני כי הרף שראוי לאמץ ביחס להגשת תצהירים מטעם בעל תפקיד במענה לבקשות שהוא משיב להן, ובהן נמסרת גרסתו העובדתית, הוא אולי נמוך קמעה, אך אינו שונה מהותית מהרף הרלוונטי במקרים בהם בעל התפקיד הוא מגיש הבקשה.

החייב לא השכיל להבהיר מדוע ראייה זו רלוונטית למחלוקת המתוחמת המונחת בפניי, ומשכך, ונוכח התנגדות הנאמן והרוכש, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראייה.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6992/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: AGODA COMPANY Pte. Ltd. נ ג ד המשיב: שי צביה צד קשור: היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.6.2022 בת"צ 9139-05-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ג (29.01.2023) בשם המבקשת: עו"ד אסף רנצלר; עו"ד עופר קובץ'; עו"ד אורי לבנת בשם המשיב: עו"ד אוהד רוזן; עו"ד נטע סרוסי בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד לימור פלד ][]פסק-דין

לטענת פייסבוק, בשל תחולת תניות אלו היה על בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את הבקשה לאישור, אך הוא לא עשה כן. לאחר שהכיר במסמך "תנאי השמוש" כחוזה אחיד, דחה בית משפט זה, בדונו בעירעור על החלטת בית המשפט המחוזי, את טענת פייסבוק ביחס לתניית השיפוט הזר (כפי שהוזכר בפיסקה 5 לעיל), אך קיבלה ביחס לתניית בררת הדין, וקבע כי לא הוכח שמדובר בתניה מקפחת שדינה בטלות.

...

מקובלת עליי מסקנת חבריי כי באספקלריה של כללי ברירת הדין במשפט הישראלי, חלים בענייננו דיני הנזיקין הישראליים, לרבות חוק הגנת הצרכן (בעניין זה מקובלים עליי המבחנים שמציע חברי, להכרעה בשאלת "מקום ביצוע העוולה" בנסיבות מהסוג הנדון).

ואולם, אני סבורה כי יש בכך כדי ללמד על מורכבותה של הכרעה כללית וגורפת בסוגיה, באופן שתומך בהימנעות מהכרעה שיפוטית בה, לא כל שכן כאשר הדבר אינו נחוץ, כבענייננו.

לסיכום, איני סבורה כי יש מקום בענייננו לקבוע כלל גורף, שלפיו תניית ברירת דין אשר מתנה על תחולת הדין הישראלי, בחוזה אחיד בין תאגיד גלובלי הפועל בישראל לבין צרכנים פרטיים ועסקים זעירים, היא "מקפחת בהגדרה". קביעה גורפת זו חולשת לא רק על הוראות חוק קוגנטיות בדין הישראלי, כבענייננו, אלא גם על הוראות חוק דיספוזיטיביות, וממילא לא נדרשת להכרעה במקרה דנן.