אותו עיקול הוטל על ידי הרשמת במסגרת סמכותה להורות על עיקול נכסי החייב שבידי צד שלישי, כשבמסגרת הליכי הוצאה לפועל הוכרה האפשרות לקבוע, כי הגם שנכסי החייבת שהם חברה נמצאים בידי חברה אחרת, הרי שמכוח דיני הרמת מסך, מקום בו נעשה ניצול של השמוש בעיקרון המשפטית הנפרדת של החברות השונות, נכסי החברה החדשה הם למעשה נכסי החברה החייבת, כך שבמסגרת נקיטת הליכי הוצאה לפועל ניתן לרדת לנכסי החברה החדשה לשם גביית חובה של החברה החייבת.
המשיב טוען, כי ההליך הנכון לתקוף את החלטת רשמת ההוצאה לפועל היה בדרך של הגשת ערעור על החלטה זו.
הגם שלפני המבקשת עמדה האפשרות לערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, הרי שאין בקיומה של אפשרות זו כדי לגרוע מזכותה של המבקשת לעתור בתביעה לפסק דין הצהרתי ודוקא נקיטה בהליך דנן הנה נקיטה בהליך המקיף יותר, אשר בוחן את טענות הצדדים בכללותן, כאשר יש לזכור, כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל היתה במעמד צד אחד בלבד, התבססה על טענות המשיב בלבד וממילא הליך העירעור נועד לבחון את שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת סמכויותיו, כשיכולה להתקיים תוצאה, כי שיקול הדעת של רשם ההוצאה לפועל היה נכון, מבלי שיהא בכך כדי להכריע בשאלת הבעלות במיטלטלין, שכן שאלה זו ממילא אמורה להתברר בבית המשפט, בהתאם להוראות סעיף 28 (ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967:
"הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו.
...
לפיכך, איני סבורה, כי מתוך מועד הקמת החברות, יש מקום להסיק מסקנה כלשהי באשר לסיבה להקמת החברות, כסיבה הקשורה באופן כלשהו עם התחמקות מנושים.
לאור כל האמור, התביעה נדחית.
פועל יוצא של החלטתי זו, כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעינה עומדת והמשיב רשאי לנקוט בהליכים לגביית חובו גם מתוך נכסי המבקשת.
