בקשה להרמת מסך התאגיד בדיני עבודה

האם התובע זכאי לזכויות שונות הנובעות מעבודתו בנתבעת 1, והאם יש להרים את מסך ההיתאגדות בינה לבין הנתבע 2, באופן שהוא יחויב באופן אישי בכל חיוביה, ככל שייפסק שישנם כאלה? אלו הן בתמצית רבה השאלות העומדות להכרעה בתיק זה. טענות הצדדים טענות התובע בהתאם לתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה, התובע, מר גלעד פרי אור (להלן – התובע), הועסק ע"י הנתבעת 1 מחודש 01/2011 ועד 10/2012, אז פוטר.

הרמת מסך ההיתאגדות - המסגרת הנורמאטיבית בבסיסם של דיני החברות עומד הכלל כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, ולא יתכנו חיי מסחר תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).

בע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה בע"מ (5.2.04) קבע בית המשפט העליון כדלקמן: "יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הנה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי 'הרמת מסך אחד מהנימוקים לה' הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שבקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או 'משבט זעמו' של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).

...

המכנה המשותף לכל עסקים אלה, טען, הוא נתבע 2, מר באסם זהאדה (להלן – נתבע 2) ועל כן, יש לחשב את זכויותיו השונות בהתאם לתקופת העסקה של כ- 20 שנה ואף לחייב את נתבע 2 באופן אישי, שכן הלה הרבה להקים עסקים, שכל אימת שנקלעו לקשיים כלכליים, הוא הפסיק את הפעילות בהם והקים חדשים תחתיהם לצורך עיסוק באותו תחום ממש – שיווק דגים, בשר ופירות ים. לטענת התובע, מלבד זכויות סוציאליות שונות שלא שולמו לו, הוא זכאי, בהתאם לסיכום בע"פ שהיה לו עם נתבע 2, לקבלת 3% מסך המחזור של הנתבעת.

לא נעלמה מעיניי כמובן העובדה שהנתבעת לא הציגה יומן חופשה, ואולם סבורני כי משניתנה הודאה מפורשת מפי התובע עצמו, די בכך על מנת לבסס קביעה עובדתית ברכיב זה. לאור האמור לעיל, בהתאם לתקופת ההתיישנות, התובע ניצל יותר ימי חופשה מאשר מגיעים לו על פי דין ועל כן תביעתו ברכיב זה – נדחית.

יצוין, כי התובע לא הציג ראיה לכך שהיה מבוטח בקרן פנסיה עובר לעבודתו אצל הנתבע ולאחר מכן בנתבעת, ומכאן, מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה הוא זכאי להפרשות לפנסיה החל מיום 01.08.2009 ואני פוסק לו סך של 6,035 ₪, בהתאם לחישוב המפורט שהציג התובע בסעיף 54 לסיכומי התשובה מטעמו, שלא נסתר.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית והתובע ישלם לנתבע השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הרמת מסך התובע ביקש להרים את מסך ההיתאגדות ולהורות על חיוב הנתבעת 2 בחובות החברה הנתבעת 1 כלפי התובע.

לחילופין טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת 2 באופן אישי, הואיל ובהתנהלותה כמנהלת ודירקטורית בנתבעת 1, הפרה את דיני העבודה ואף עברה עבירות פליליות בכל הנוגע להעסקתו.

לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-2015 מוחמד וגיה - גלידות הבירה פד"ע כז, 35,345) יחד עם זאת, יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל בכוונה לרמות ולהונות את נושיה (ועובדיה בכלל זה( או תוך נטילת סיכון בלתי סביר לפריעת חובות החברה מתוך מודעות לכך, להיתחמק מתוצאות מעשיו.

בנסיבות אלה, כאשר מדובר בהעסקה הכרוכה בפגיעה מתמשכת בזכויותיו של התובע, שהתאפיינה בתרמית, תוך ניסיונות להיתנער מאחריות החברה על מיפעל הייצור בשועפט והכחשת יחסי העבודה בינה לבין עובדי המפעל, על מנת לחמוק מתשלום זכויות סוציאליות על פי דין, הרי שיש לקבל את טענת התובע ולפיה הוכח שימוש לרעה במסך ההיתאגדות על ידי הנתבעת 2, באופן המצדיק את הרמת מסך ולייחס את החובות הנובעים מעבודתו של התובע במפעל החברה – נתבעת 1 גם לבעלי המניות בנתבעת 2.

...

כאמור עדותו של התובע עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מקבלים אותה על קירבה וכרעיה – אף לעניין הזכויות שנתבעו והחישוב שעשה שמקובל עלינו.

יפים לעניין זה דבריו של השופט שמואל צור ב עע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות - אילת בע"מ : " העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בענייננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו". (ההדגשות שלי א.א.).

סוף דבר הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק דין זה, לתובע יחד ולחוד את הסכומים המפורטים בסעיף 14.

וראו דבריו של כב' השופט פוליאק, שופט בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה בקשת רשות ערעור על קביעתו של בית הדין האיזורי לעבודה שלא למחוק על הסף תביעה כנגד בעלי מניות שנומקה בכך שיש לערוך בירור עובדתי טרם קבלת ההחלטה בענינם: "בשולי הדברים יצוין, כי "ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועיקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית" (ה' בר-מור "הרמת מסך בבתי הדין לעבודה" ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס 343, 345 (א' ברק ואח' עורכים, 2015) וכי אף בדיני עבודה "נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד" (ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל אלון – חיים פלזן (8.5.2012)).

...

אף דין טענתה של התובעת כי הנתבעים 6-2 ערבו להתחייבויות החברה ויש לראות בהם כמי שמשמשים כחליפיה, להדחות, משנטענה בעלמא וללא כל הסבר או ביסוס.

בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (פ"ד נט(3) 66, 76-75 (2004)), נדון ענינו של עובד שנפגע בעבודה ותבע את בעל המניות העיקרי בחברה בה עבד וביקש כי בית המשפט יקבע, שבעל המניות והמעסיקה הם מעוולים במשותף ואחראים ביחד ולחוד לנזק שנגרם לו. וכך נכתב על ידי כב' הנשיאה, דאז, השופטת דורית בייניש: "שאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה נידונה בהרחבה על-ידי בית-משפט זה בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (להלן – עניין צוק אור). יצוין כי אמנם בעניין צוק אור דובר בשאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה ביחס לנושים חיצוניים לחברה, בעוד בענייננו אנו מדובר בעובד החברה, עם זאת אני סבורה כי הגיונם של דברים ראוי שיחול אף בענייננו.

אף לאחר שביקשתי לקרוא בין השורות את טענותיה המשפטיות של התובעת מצאתי כי יש לדחות את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים 6-2.

נוסף על כך, טענה המבקשת 2 כי חוק הגנת השכר תשי"א-1951 , אינו רלוואנטי לעניינינו מאחר שמדובר על אחריות פלילית של מנהל תאגיד ולא קיימת עילה אזרחית בחוק על כן, לא קמה עילת תביעה כנגד המבקשת 2.

עוד חזרה המבקשת 2 על טיעוניה ביחס לחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה וחוק הגנת השכר ,המטילים סנקציות פליליות אשר אינן רלוואנטיות לנסיבות מקרה זה. אשר לטענה כי המבקשת 1 מכרה פעילותה ורוקנה מתוכן ,נטען אין די בטענה כללית כדי לבסס עילה להרמת מסך ההיתאגדות וממילא הטענות באשר להעברת הכספים לקרן הפנסיה באיחור, הנן בגדר הרחבת חזית שעה שלא נכללו בכתב התביעה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה בתגובה ובתשובה לה, באנו לכלל מסקנה כי אין להורות על מחיקת כתב התביעה על הסף ונפרט.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ומסמכי התיק וכן בחנו את טענות המבקשת לעניין חוק הגנת השכר וחוק גברת האכיפה, הגם שאכן מדובר בסנקציות פליליות ולא אזרחיות, לא מצאנו לקבוע בשלב זה של ההליך כי יש לדחות את התביעה כנגד המבקשת 2 על הסף.

לאור האמור לעיל ומאחר שהבקשה נדחית, תשא המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 1,200 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

העדר עילה - עסקינן בתביעה בדיני עבודה שהוגשה נגד החברה וניתן לנהלה מבלי לתבוע את הנתבע.

בנוסף, הוא זה שניצל את תמימות התובע, לווה ממנו עשרות אלפי שקלים שלא הוחזרו לו ולטענתו יש בידיו מסמכים המעידים על רישומים כוזבים במסמכי תאגיד.

בתשובה שהגישו הנתבעים הם מתנגדים להרחבת החזית שעה שהתובע מבקש כעת הרמת מסך מבלי שעניין זה התבקש בכתבי טענותיו.

כמענה, התכחשו הנתבעים לדברים המתוארים והמשיכו לטעון כי הם אינם מתחמקים מליתן מענה לדרישות התובע אלא כי התובע איבד את זכותו לידרוש מענה שעה שפעל בנגוד להחלטה שיפוטית, לא טרח להמתין והגיש בקשת סרק זו. המסגרת המשפטית התקנה הרלבנטית לענייננו הנה תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". הליך הגילוי והעיון מטרתו לאפשר דיון יעיל.

...

ראשית, אין בין המצב הרפואי של הנתבעת לבין יכולתה הכלכלית של החברה דבר, הנתבע אינו בעלי החברה אלא דירקטור בה ותו לא והתובע אינו מציג על ראיה למצב כלכלי רע של הנתבעים שיקשה על פרעון תביעתו ככל שיזכה בה. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר: בקשת הנתבעים לסילוקו על הסף של הנתבע - נדחית.

בקשת התובע להפקדת ערבון בשל מצבו הרפואי של הנתבע - נדחית.