בקשה להרחבת צו רישום מקרקעין

בתגובה לבקשה, הרחיבה התובעת את החזית והעלתה טענה שלא נזכרה בכתב התביעה כאילו לאחר פטירת ההורים, הוסכם בע"פ בין האחיות, כי ישמרו על הבית לנצח וכי ככל שמי מהן מעוניינת למכרו היא חייבת למכרו לאחת מהאחיות ולפיכך,לטענתה, גם בהתאם להסכמה זו, עומדת לה זכות קדימה.

טענות בעיניין העידר אפשרות לחלוקת העזבון היה צריך להעלות בתיק העזבונות, ולא ניתן להעלותן לאחר שהליך ההורשה הסתיים וניתן צו קיום צוואה, אלא בנסיבות מיוחדות, אשר לא נתקיימו באותו מקרה: " את הטענה, כי הנכס אינו ניתן לחלוקה וכי יש לפעול לפי סעיף 113לחוק הירושה, היה צריך להעלות, אם בכלל, בפני בית המשפט במסגרת תיק העזבון, שם ניתן היה לבקש מינוי מנהל עזבון, ליתן הוראות בדבר חלוקת העזבון, לשמוע התנגדויות וכיוצא באלה. משניתן צו קיום הצוואה ובוצע על פיו רישום בפנקסי המרשם, והצו לא תוקן או בוטל (ראה סעיף 120לחוק), הרי שרירה וקיימת החלוקה, שנעשתה על יסוד הצוו... מבלי שיהיה צורך לקבוע מתי בדיוק בוצעה החלוקה ליורשים, אם ברשום הזכויות במרשם ואם במועד אחר (ראה, למשל: ע"א 799/77 [1]; ע"א 810/77 21]: ר"ע 535/85 [3], די בכך שהמערערת לא הצביעה על טעם כלשהוא מדוע לא נסתיים כבר הליך ההורשה וחלוקת העזבון (ראה גם: ע"א 145/84 [4], בעמ' 696: ע"א 499/85 [5], בעמ' 261-263). ההלכה עליה הסתמכה המערערת (ע"א 314/79 [6]), אינה לעניין, שכן שם דובר בחלוקת עזבון על-ידי מנהל עזבון, כאשר צו הירושה, שניתן שם מספר שנים קודם לכן, טרם נרשם בלישכת רישום המקרקעין". כלומר, חלוקת הנכס בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 113 לחוק הירושה, מתבצעת עובר לחלוקת העזבון ורישומו על שם היורשים בלישכת רישום המקרקעין, ולא לאחר מכן.

...

בעניין דגן העסקה המדוברת עם המשיב נכרתה חודש בלבד לאחר רישום הצו, ועדיין מצא בית המשפט העליון לקבוע כי העיזבון חולק וסעיף 113 לא חל. קל וחומר במקרה דנא, כאשר הרישום הושלם בשנת 2003, והעסקאות המדוברות, למצער עם נתבע 5, נערכו שנים לא מעטות לאחר מכן (כאשר הראשונה שבהן בשנת 2019).

לסיכום משצו הירושה שניתן לפני עשרים שנה יושם וזכויות היורשות חולקו ונרשמו על פיו במרשם המקרקעין בשנת 2003 והתובעת לא פנתה במהלך כל השנים לערכאה המוסמכת בעניין חלוקת עיזבון האב המנוח, אין עוד רלוונטיות לסעיף 113 לחוק הירושה והוא אינו חל בעניינינו.

לאור כל האמור ובהיעדר עילת תביעה, אני מורה על מחיקת התביעה.

באותו זמן היתנהלה בבית משפט זה תביעה שהגיש החייב נגד מר חיים אברהמי ואחרים, שבמסגרתה ביקש החייב להצהיר על ביטול הסכם מכר מיום 15.1.2012, שלפיו מכר החייב את הזכויות במיגרש למר חיים אברהמי (להלן: "אברהמי"), להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת אברהמי ועל מחיקת העיקולים שנרשמו על זכויות אברהמי במיגרש בלישכת רישום המקרקעין (ת.א. 4437-04-15).

לאורך כל ההליך החייב לא טען בכל צורה ואופן כי מחצית מהזכויות במיגרש אינן שייכות לו. גם בהליכים שנוהלו בלישכת ההוצאה לפועל לאחר מכן – בהתנגדות שהגיש החייב להרחבת צו מינוי כונס הנכסים על המיגרש, ותגובות שהגיש בעיניין מינוי השמאי - היתייחס החייב לזכויותיו במיגרש ולא טען אפילו ברמז כי למבקשת יש זכויות במיגרש או את דבר קיומו של הסכם הממון.

...

בנסיבות שבהן הסכם הממון נחתם לאחר שהחייב הסתבך בחובות, הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, ונפתח נגדו תיק איחוד, בשים לב לכך, שההסכם נחתם שנים רבות לאחר נישואי בני הזוג, מבלי שפרץ ביניהם סכסוך כלשהו אשר יכול היה להצדיק את כריתתו, אני מקבלת את טענת המשיבים כי מדובר בהסכם שמטרתו להבריח נכסים מפני הנושים.

סוף דבר המשטר הרכושי החל על המבקשת והחייב הוא המשטר הקבוע בחוק יחסי ממון.

לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות וכן שכר טרחת עורכי דין כדלקמן: לכונס הנכסים ולמשיב 2 יחד סך של 7,500 ₪ למשיב 3 סך של 5,000 ₪ למשיבה 8 סך של 5,000 ₪.

עוד נטען שלמרות שהנתבע התחייב כלפי התובע לשעבד לטובתו מספר נכסים שבבעלותו ובבעלות החברה (בית מגורים בארה"ב ומטוסים), התברר לתובע שהנכסים נמכרו והוא נותר ללא הבטוחות שהובטחו לו. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני עד לגובה סכום התובענה, על זכויות הנתבע במקרקעין, גוש 9004, חלקה 64.

בהתאם לנסח הטאבו המקרקעין לא עברו רישום של בית משותף, כך שזכויות הבעלות של הנתבע עליהן הוטל העיקול הזמני, משתרעות על פני כל המקרקעין כולל יחידות הדיור והפנטהאוז.

עוד נטען שהנתבע לא עומד בתנאים הנדרשים להרחבת העיקול הזמני, מבחינת מאזן הנוחות בשים לב שלנתבע זכות הקניין במקרקעין; מבחינת השהוי, שעה שהבקשה הוגשה כ- 18 חודשים לאחר החלטת בית המשפט בנוגע לעיקול הזמני; מבחינת תום לב בשים לב לריבית הנדרשת ויסוד ההכבדה, כאשר בקשתו להמיר את העיקול לסכום התביעה בתוספת ההצמדה היא בקשה סבירה.

...

אכן, שעה שנתבע מציע המרת העיקול בסכום במזומן, שמטבע הדברים יהא נגיש יותר למימוש, אין סיבה שלא להיעתר לבקשה ובלבד שזכויות התובע ויכולתו לאכוף את פסק הדין לא יפגעו.

בנסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, שקביעת חלופה לפיה כנגד ביטול העיקול על המקרקעין יופקד סכום במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 6,500,000 ₪, מהווה איזון ראוי בין טענות הצדדים תוך מתן ביטוי לסיכויי ההליך כנטען על ידי התובע ומנגד לטענות הנתבע.

סוף דבר הבקשה להמרת העיקול מתקבלת, תוך הקפדה שהסכום שיופקד יבטיח את יכולתו של התובע לממש את פסק הדין ברוח החלטת בית המשפט שנתן את צו העיקול הזמני ותוך מתן משקל גם לטענות שהעלה הנתבע בנוגע לריבית ההסכמית, שווי העיקול כיום וסיכויי ההליך.

ביום 24/7/23 הוגשה בקשה להרחבת צו העיקול על זכויות הרשומות בלישכת רישום המקרקעים בנצרת על שם המבקש 1.

...

כל צד מעלה טענות בדבר התנהלות בחוסר תום לב. אני סבור כי המבקשים השתהו יתר על המידה, באופן שמעלה תהיות בפתיחת ההליכים ובהגשת הבקשה לסעד הזמני לאחר שחלפו חודשים רבים מההפרה של ההסכם האחרון, ללא הסבר מניח את הדעת לכך.

התוצאה : מכל האמור, אני דוחה את הבקשה להטלת עיקולים זמניים.

אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבה ושכר טרחת בא כוחה בגין הבקשה והדיון בסך כולל של 3000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

עיקול זכויות - התשתית הנורמאטיבית תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת בעיניין עיקול זמני כדלקמן: "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." "נכס" מוגדר בתקנות: "מקרקעין, מיטלטלין וזכויות, בין אם הגיע מועד מימושן ובין אם לאו" (סעיף 6 לתקנות).

גישה דומה באה לידי ביטוי מקום שבו עלתה השאלה, במסגרת תובענה לאישור עיקול, אם ניתן לרשום עיקול על זכות מותנית (ת"א (שלום י-ם) 4976/04 אזמור ניהול ועיבוד נתונים בע"מ נ' לישכת רישום המקרקעין (5.12.2005), להלן: עניין אזמור).

בין שיקולים שבגינם ראוי להמנע מהרחבת יתר של מצבת הנכסים שניתן לעקלם נמנים קושי בהערכת טיבם והיקפם; פגיעה כלכלית לא מידתית במשיב; חשש מפגיעה בנושים עתידיים שיסתמכו על קיומם של אותם נכסים מבלי לדעת שאחרים כבר קנו בהם זכויות קודם לכן, בטרם התגבשו; השפעה מצננת ולא רצויה על מאמצי המשיב לקיים את חיוביו במסגרת חוזה בינו לאחר; חשש מהצפת בתי המשפט בבקשות לצוי עיקול של נכסים אמורפיים קשים להגדרה או מהתדיינות בדיעבד בשאלת תוקפו של עיקול שהוטל על נכס שהתגבש מאוחר יותר.

...

מטעמים אלה, בהצטברם יחד, אני נעתרת לבקשה לדחיית מועד הגשת התובענה עד מועד הגשתה בפועל, וזאת בכפוף לחיוב התובע בהוצאות המחזיקה.

התוצאה התוצאה היא, שהתובענה לאישור העיקולים מתקבלת באופן חלקי וזאת בכפוף להוראות שלהלן: אני מאשרת את העיקול שהטיל התובע על זכויות חברת עמית לכספים מכוח הסכם הבניה.

אני מאשרת את העיקול על זכות עתידית של חברת עמית להשבת הכספים שהשקיעה בפרויקט מכוח סעיף 14 להסכם השותפות.