בקשה להקפאת חיוב מזונות קטין עקב מעבר מגורים

בהחלטה מיום 17.10.2020 (שניתנה בעקבות בקשת האיש להקפאת המזונות והפחתת שיעור הישתתפותו בהוצאות החריגות בטענה לשינוי נסיבות מהותי) נוכח גילאי הילדים, ויחס ההכנסות על פי עדות המומחה (עמ' 77 לפרוטוקול הדיון מיום 30.8.2020 שו' 17-13), חויבה האישה לשאת בהוצאות החריגות, המפורטות בסעיפים 57 (ג-ה) להחלטה למזונות זמניים, בשיעור הישתתפות של 30%.

בעקבות מעבר הילדים לבית האיש, בשלוש פעימות, ניתנו מספר החלטות שנעתרו לבקשות האיש להשהיית החיוב במזונות, כלהלן: ביום 25.3.2021 ניתנה החלטה המורה על ביטול חיוב האיש במזונות, בהוצאות המדור והחזקתו של הבן A (בסך כולל של 4,350 ₪); ביום 22.3.2022 ניתנה החלטה המורה על ביטול חיוב האיש במזונות הבן B ובהוצאותיו בגין מדור והחזקתו (בסך כולל של 4,350 ₪); ביום 24.10.2022 ניתנה החלטה המורה על ביטול חיוב האיש במזונות הקטינה ובהוצאותיה עבור מדור והחזקתו (בסך כולל של 4,350 ₪) (להלן – "ההחלטה על השהיית מזונות הקטינה").

ראיה לכך שכספי המזונות לא יועדו לשם מימון צרכי הילדים, אלא לצרכי האישה נלמדת מהתנגדותה לבקשות האיש להשהיית מזונות הילדים נוכח מעברם לביתו.

לא נעלמה מעיניי טענת האישה, כי נטל הוצאות ההחזקה הגבוהות של הבית הוא שהביאה ליזום את העמדת הבית להשכרה, עם זאת היתנגדות האישה לפירוק השתוף בבית גם לאחר מתן ההחלטה מיום 24.10.2022, שהורתה על השהיית מזונות הקטינה ועל השהיית חיוב האיש בהוצאות החזקת מדורה, נוטלת את עוקצו של נימוק זה. בל נשכח, כי האשה היא בעלת שלוש דירות, שאליהן יכלה לעבור, בכל עת, במהלך התקופה שחלפה מאז מועד עתירת האיש לפירוק השתוף בבית המגורים.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

לפני בקשת התובעת (להלן: "האם") לאשר לה מעבר מגורים של בנם הקטין של הצדדים, ממקום מגוריו הנוכחי בבאר שבע לאיזור המרכז.

סעיף 15 לחוק קובע כי "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו". בסעיף 18 לחוק נקבע כי ככלל, על שני ההורים לפעול בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, בהסכמה, לרבות בעיניין קביעת מקום מגוריו של הקטין.

האם טענה כי היא מתכוונת לצאת לעבוד ואף התקבלה ללימודים, שבשלב זה הוקפאו, שכן לטענתה "ידיה כבולות" והיא "בסוג של מערבולת", עד להכרעת ביהמ"ש. "... מתי שאני אהיה מיושבת בבית, במסגרת החינוכית של הבן שלי, שאני יודעת שהקשר עם אבא שלו לא נפגע, שאני יכולה ללמוד מה שאני רוצה, שכולם שמחים ומאושרים, אז אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. כרגע אין ביכולתי לא להתחיל ללמוד, לא להתחיל לעבוד, לא לחפש אזשהו בית כי אין ביכולתי. " (עמ' 17 שורות 18-22).

האם טוענת כי עשתה כל שביכולתה לנסות להגיע להסכמה עם האב בעיניין העתקת מקום מגוריי הקטין ללא היתערבות חיצונית, לרבות הסכימה להביא את הקטין לאב ולהחזירו בתום הביקור ולהפחית את גובה דמי המזונות, אך לא הושגה שום הבנה (ראה עדותה בעמ' 15 לפרוטוקול).

גם לאחר המעבר, האב יכול להמשיך להיות בקשר רציף עם הרופא המטפל (גם כך הטיפולים המורכבים של הקטין מבוצעים במרכז הארץ ) ועם הצוות החינוכי של הקטין במסגרת החינוכית החדשה ודבר לא חייב למנוע ממנו לדעת מי הם חבריו של בנו, בסביבת המגורים החדשה.

...

לסיכום, לאחר שבחנתי טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, מצאתי כי מתמלאים התנאים לאשר העתקת מגורי הקטין יחד עם אמו למושב **** ***, ליד היישוב ****.

לאור כל האמור מוחלט כדלקמן: בהמשך להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962, אני חוזרת וקובעת כי האחריות ההורית של שני ההורים על הקטין תמשיך להיות משותפת, תוך הסדרת מקום מגוריו של הקטין אצל אמו.

אני מאשרת מעברו של הקטין ביחד עם אמו למושב *** **** ליד היישוב **** וזאת מיד עם סיום שנה"ל הנוכחית.

לפני בקשת האב מיום 29.7.21 לחייב את האם לשלם לאב בגין מזונות זמניים של הקטינים 5,940 ₪ לחודש בצרוף מחציות וגימלאות המל"ל , מחודש 12.20 , המועד בו עברו הקטינים להתגורר בפועל עם האב מבלי לקיים זמני שהות עם האם .

לטעמי האיזון הנכון בין הרצון לא לתת פרס לאב על תרומתו לנתק בין האם לבין הקטינים לבין הרצון למנוע מצב בו האב ובעקבותיו הקטינים יגיעו למצב של חרפת רעב , הנו להקפיא את חיוב האב במזונות הקטינים .

האפשרות שהקטינים יוצאו ממשמורת האב במסגרת תיק נזקקות ולא יועברו למשמורת האם , היא אפשרות שהונחה לפני ההורים זה מכבר ושוב לאחרונה בסיכום התהליך שעברו מול עו"ס מתמחה לחוק נוער .

...

האם הגישה ערר על ההחלטה והערר נדחה .

לאחר עיון בבקשה , בתגובה , בתיק ובתיקים הקשורים החלטתי להעתר לבקשה בחלקה ע"י הקפאת גביית חיובי מזונות מהאב ע"י האם והמל"ל מיום 1.8.21 מהטעמים שיפורטו להלן .

על כן , אני דוחה את הבקשה לחייב את המשיבה במזונות זמניים של הקטינים .

עיקר טענות המשיבה בתשובה יש לקבל את הבקשה לחייב את המשיב להאריך את הסכם השכירות ולשמור את המצב הקיים של המשפחה בהיבט של המגורים כפי שהיה בטרם הפרוד ואין לאפשר כל פגיעה ברמת כל חיי המבקשת והקטינים.

במצב דברים זה, כאשר המדור הוא חלק מחובה לשלם המזונות ראו: תמ"ש - 07- 15 מיום 15.08.16 (פורסם בנבו), המשיב יחויב במדור הקטינים בלבד בשיעור של 50% מעלות המדור ראו: 205 ולא במלוא עלות השכירות כמבוקש בבקשה זו. ,201 ( ע"א 52/87 , הראל נ' הראל פ"ד מג ( הטעם השלישי - סעיף 3(ז)( 1) לחוק מורה כי צד לבקשה ליישוב סיכסוך רשאי להגיש, בכל עת, לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין, בקשה לסעד דחוף ולסעד זמני לשמירת המצב הקיים.

המבקשת עותרת לחיוב המשיב להיתקשר בהסכם השכירות לתקופה של שנה ולשלם את דמי השכירות בגין תקופה זו. לפיכך, ככל שבתום תקופת ( הקפאת ההליכים לא תוגש על ידי המבקשת תביעה למזונות , ייווצר מצב בו הוראת סעיף 3 (ז) ( לחוק תרוקן מכל תוכן והסעד הזמני יעמוד בתוקף "לעד" מבלי שנידונו והוכרעו הטענות של הצדדים בהתאם לכל שלבי המשפט ראו: עמ"ש - 01- 14 מיום 16.03.14 (פורסם בנבו).

המבקשת יכולה להחליט בינה לבינה על מדור המתאים לה, אך הנתבע אינו חב, אלא במדור סביר תמ"ש - 07- 16 מיום 22.05.18 (פורסם בנבו) או תשלום עבור מדור זה. המשיב הציע כי המבקשת והקטינים יעברו לדירה הנוספת, כאשר המשיב הוא זה שישפץ ויאבזר את – הדירה הנוספת עד ליום 07.10.19 דהיינו יום אחד לפני שיסתיים הסכם השכירות של הדירה.

המבקשת לא טענה כי הדירה הנוספת מרוחקת ממוסדות החינוך של הקטינים או כי היא איננה מתאימה למגורי המבקשת והקטינים מפאת גודלה.

...

למבקשת אין ידיעה כי הדירה נרכשה אגב נטילת המשכנתה וכי קיימים תשלומי המשכנתא השוטפים הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרבים אשר צורפו לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

שנית, מקבל אני את עמדת המשיב כי חובתו לספק מדור, איננה כוללת חובה לספק מדור ספציפי.

הדבר נכון ביתר שאת משעה שמכתבי הדוא"ל שצורפו לבקשה, מלמדים כי המשכיר אינו מוכן להשכיר את הדירה בתנאים שנקבעו בהסכם השכירות ובתנאים שנתבקשו בבקשה זו. התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

תמצית טענות המבקש יש לקבל את בקשת רשות העירעור, לידון בה כערעור, לבטל את החלטת בימ"ש קמא, ולקבוע כי חיוב תשלום דמי המזונות יוקפא ויבוטל עד להחלטה אחרת.

יש לדחות את טענת האם כי משהסכים האב שהקטין יעבור להתגורר אצלו ויצא ממרכז החרום ובאותה עת לא ביקש להפסיק את חיוב במזונות, סימן שהסכים להמשיך לשלמם לאם.

זאת ועוד: לאור ההלכה כי במקרים רבים לא משיבים מזונות קטין שנאכלו (ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (7.9.86), בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית (30.5.11)), צודק המבקש שיש לידון בבקשה בהקדם והימשכות המצב הקיים שבו למעשה המבקש משלם תשלומי מזונות בכפל, דורש החלטה כבר כיום.

...

תמצית טענות המבקש יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כערעור, לבטל את החלטת בימ"ש קמא, ולקבוע כי חיוב תשלום דמי המזונות יוקפא ויבוטל עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה, אני סבור שיש לקבלה למרות שמדובר בהחלטה זמנית שעניינה מזונות שבדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בה. הטעם לכך הוא שאי מתן החלטה בבקשה להפחתת או ביטול המזונות כבר כיום, עשויה לגרום למבקש נזק של ממש.

לפיכך, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, לקבל את הערעור ולהורות לבית המשפט להכריע בהקדם בבקשה כטוב שכלו.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.