בקשה להצהרת בעלות במקרקעין לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל

המרצת פתיחה מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 ("חוק ההוצל"פ"), בה עותרת המבקשת - הזוכה בתיק הוצל"פ 544736-09-18 ("תיק ההוצל"פ") - למתן פסק דין הצהרתי הקובע שמשיב 1 ("המשיב") הוא בעל מחצית הזכויות בנכס המצוי ברחוב צוקרמן 13 גדרה ("הנכס"), אף שהזכויות בו רשומות כיום במלואן על שם משיבה 2 ("המשיבה").

בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה הגישה המבקשת בקשה למתן צו עיקול זמני על הנכס מכוח סעיף 35(א) לחוק ההוצל"פ, הקובע את סמכותו של בית משפט לצוות על עיקול זמני של המקרקעין לגביהן הוגשה בקשה להצהרה על בעלות לפי סעיף 34(ב) לחוק.

טענת המשיבים לדחיית הבקשה על הסף, בהעדר הכרעה בהתנגדות שהגישו לבצוע השיקים טרם דיון במחלוקת גופה, אדרש לטענה מעין מקדמית שהעלו המשיבים, כי בנסיבות דנן אין תחולה לסעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ. המשיבים טוענים כי כל עוד לא הוכרעה ההיתנגדות שהגישו החייבים לבקשה לבצוע השיקים, המבקשת אינה יכולה להגיש עתירה מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, מאחר והיא אינה בגדר "זוכה" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ, משכך היא אינה רשאית לנקוט הליכי הוצל"פ, ומכאן שהיא גם אינה רשאית להגיש בקשה להצהרה על זכויות במקרקעין מכוח חוק ההוצל"פ, בקשה השמורה רק ל"זוכה" הרשאי לנקוט הליכי הוצאה לפועל.

...

לא שוכנעתי בנכונות הדברים מאחר וגרסת המשיב נטענה בעלמא, מחקירתו עלה כי הוא שלח לישראכרט מייל שלא הוצג, וכי קיימות הקלטות שהוא מתנגד להשמעתן בטענה כי אינן רלוונטיות.

התוצאה היא שהמבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות שאין כל טעם ענייני בהעברת הנכס למשיבה, והמסקנה ההגיונית שנותרה היא שרישום הנכס על שם המשיבה בא כדי להבריחו מנושים.

מכל האמור אני מקבלת את הבקשה ומצהירה כי המשיב הוא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס המצוי ברחוב צוקרמן 13 גדרה וידוע כגוש 3872 חלקה 43.

הסעד המבוקש בתובענה בסעיף 29 לתביעתו, ביקש התובע מבית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל ולהורות על ביטול רישום כל הערות האזהרה שנרשמו על החלקות נשוא התביעה דנן (החלקות מפורטות בסעיף 9 להלן) וכן ביקש להצהיר, כי הבעלות בחלקות אלו היא לנתבע 1.

משכך, סבורני כי בעניינינו לא חל כלל סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו במתן סעד לגבי מקרקעין ש"אינם רשומים על שם החייב" אך קיימת טענה כי "הם של החייב". השאלה הטעונה הכרעה היא , האם הערות האזהרה הנ"ל ועסקת המתנה העומדת בבסיסן הם פקטביים ונעשו במרמה? ככל שנתקיימה מרמה, חל על ענייננו סעיף 30 הנ"ל לחוק החוזים, המורה על בטלותם.

...

מכל הטעמים שפירטתי לעיל, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המיוחד הנדרש להוכחת תביעתו, המבוססת על טענת מירמה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ההליך בסכום כולל של 7500 ₪ (בהתחשב בכמות הדיונים ובמשך ההליך שהיה קצר יחסית).

השנייה (בסעיף 34 (ב)) והיא הרלוואנטית לענייננו, כאשר המקרקעין אינם רשומים על שם החייב, אזי הסמכות להטיל עיקול היא של בית המשפט המחוזי, וכך קובע סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". בפסיקה נקבע, כי נטל השיכנוע בהליכים לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, כי מקרקעין הרשומים על שם פלוני שייכים למעשה לאלמוני מוטל על מבקש ההצהרה (על הטוען כנגד הרישום) וכי מדובר בנטל כבד (ע"א 8128/06 יצחק לוינזון נ' נתנאל ארנון (03.02.2009)).

הסתמכות על דבריו של המשיב בבקשתה טענה המבקשת, כי המשיב סיפר לה שבבעלותו מחצית מהמקרקעין, וכי הוא מוכן ליתן לה 500 מ"ר מזכויותיו בקרקע בתמורה לחוב המזונות ולסגירת תיק ההוצאה לפועל.

...

לאמור האמור לעיל, הרי שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח, כי מחצית מהמקרקעין, או חלק כלשהוא אחר מהם הינם בבעלות המשיב, ומשכך אני דוחה את התביעה.

סוף דבר: התובענה נדחית.

המבקשת תשלם לליבוביץ הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובע, מדינת ישראל – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "התובע"), הגיש תביעה, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר, כי הנתבע 1 הוא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה, אשר כיום מלוא הזכויות בה רשומות על שם הנתבעת 2.

בין היתר, מסתמך התובע על סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").

סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ קובע: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". המחלוקת בין הצדדים היא האם על התובע, המסתמך על סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, להקדים ולפתוח בהליכי הוצל"פ טרם הגשת תביעה כאמור או שמא אין צורך לנקוט, כתנאי מקדים, בהליכי הוצל"פ. הנתבעות מסתמכות על דבריו של כב' השופט טירקל בע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה פ"ד נג(5) 689 (להלן: "עניין פולק").

...

משכך, המסקנה היא שהתובע רשאי היה להגיש את התביעה.

אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף – נדחית.

הנאמנת מסבירה כי הגיעה למסקנתה זו שלפיה המקרקעין של המנוחה הועברו לחייב מתוך עיון במסמכים שהגיש החייב בנוגע לעיסקת מכר של דירות במקרקעין.

האפשרות של נושה להניח ידו על מקרקעי החייב, גם אם אלה אינם רשומים על שמו, מצויה לדוגמה בהוראת סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, המורה כי: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם", ואפשר להקישה לענייננו.

בפרט, אם ובפי הנאמנת טענה כי בוצעה הברחת נכסים באמצעות בני מישפחה, נידרש רף הוכחה אף גבוה יותר מהליך אזרחי רגיל, הדומה לרף הנידרש בהוכחת טענת מירמה וזאת בהתבסס על הילכת ברקול שנידונה במסגרת ע"א 1680-03 חנה לוי נ' אלי ברקול, פ"ד נח(6) 841 (2004)) בהתייחס לסעיף 34 (ב) לעיל לחוק ההוצאה לפועל, ושם נאמר כי: "נטל השיכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית-המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מרמה. באלה ייכללו למשל חידלות-פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד". (עמ' 948).

...

בנסיבות אלו ולנוכח כל המתואר לעיל, הבקשה להצהיר על זכויות החייב כבעל זכויות במקרקעין נדחית.

יוצא כי דין בקשת מס' 66 להידחות על שני רבדיה.

אני מחייב את הנאמנת בתשלום הוצאות למשיב ולחייב בסך 5000 ₪ (כל אחד) כולל מע"מ. המזכירות תמציא עותק החלטתי לצדדים.