במסגרת בירור שאלת האחריות העידו אמו של התובע; מומחה מטעם התובע, ד"ר ניסנקורן; רופאה שיעבדה במרפאה בה בוצע מעקב ההיריון, ד"ר שרה רוזנברג; אחות שיעבדה באותה מרפאה, גב' נעימה אבו ג'נאם; מומחה מטעם הנתבעת, פרופ' בליקשטיין; ומר דרור צליק, העובד במנהל מערך רשומות אצל הנתבעת.
בהמשך התצהיר הוסיפה האם ואמרה: "אני מבקשת להבהיר, שאילו ידעתי בשלב כלשהוא במהלך ההיריון הנידון, שאני נושאת ברחמי ילד נגוע בתסמונת דאון הייתי עושה כל דבר אפשרי על מנת למנוע לידתו של ילד זה. לצורך זה הייתי מוכנה לעבור כל בדיקה ופרוצדורה רפואית לקביעת האבחנה ולהפסקת ההיריון" (ס' 11 לתצהיר).
עם זאת היא מסרה, כי "בעיניין זה הריני להצהיר בבטחון מלא, כי במקרים בהם התקבלו תוצאות תבחין משולש גבוליות, היינו מפנים וממליצים בהיריון לבצע דיקור מי שפיר, בדיוק כפי שהמלצנו לנשים שתוצאות התבחין המשולש שלהן היו פתולוגיות".
ד"ר רוזנברג מסרה בתצהירה, כי "על רקע תוצאות התבחין המשולש הנ"ל וכן לאור גילה המתקדם, יחסית לאשה בהיריון, הומלץ לגב' מוג'אהד לבצע בדיקת דיקור מי שפיר..." (סעיף 5 לתצהיר).
...
יוצא אפוא, כי הרישומים היחידים הקשורים למעקב ההיריון מושא התביעה ואשר עומדים לפני בית המשפט הם אלה המופיעים בכרטיס האישה ההרה.
הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את טענת מומחה הנתבעת.
אני מחליט אפוא לדחות גם את טענתו זו של התובע.
סוף דבר
מהטעמים עליהם עמדתי החלטתי לדחות את התביעה.
