בקשה להפקדת ערובה להוצאות בשל מצב כלכלי רעוע וסיכויי תביעה נמוכים

בשלבים השני והשלישי נידרש בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבע לקניין, בדומה לאיזון אשר נעשה בעת החלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין (ראו; עניין אור בנמל) בנוגע לשלב הבדיקה השני בבחינת בקשה לחיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, נקבע בעיניין ל.ה. הנדסה ממוחשבת כי ככלל, אין זה ראוי להכנס במסגרת זו לניתוח סוגיית סכויי ההליך וניתן להזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד כשבכל שלבי הבדיקה, ניצבות ברקע זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע, שאף להן יש ליתן להן את המשקל הראוי.

בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים לעניין זה ובתי המשפט נוהגים לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מקום בו סכויי התביעה קלושים במיוחד, קיים קושי "טכני" בגבייה עתידית של הוצאות ההליך - אם מקום מושבו של התובע הוא בחו"ל או משלא צוין מענו העדכני - או שנוצר שילוב חריג ויוצא דופן בין סכויי תביעה נמוכים למצב כלכלי רעוע במיוחד של התובע, מידת מורכבות ההליך והשהוי בנקיטתו ומידת תום ליבו של התובע, תוך שנקבע כי יש ליישם שיקולים אלה בזהירות ובנסיבות חריגות (ראו; רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (23.3.2011); רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11.2013) (להלן: "עניין אבו סעלוק"); דברי כב' השופט הנדל בעיניין רע"א 4381-17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (2.10.2017)).

בנסיבות אלה, אינני סבורה כי יש להציב לפני הנתבעים את הקושי להפרע מהתובע מקום שעל החברה התובעת להפקיד ערובה שנועדה להבטיח פרעון חוב בגין הוצאות שיפסקו לטובת הנתבעים בצורה קלה ובטוחה (ת"א 36333-05-13 י.ר.א.ם הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (21.11.2013)).

...

קרי, האם לאור מצבה הפיננסי יש להיעתר לבקשה אם לא, כאשר על כתפי התובעת, חברה זרה שהתאגדה בהונג קונג, רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ולא על כתפי הנתבעים.

בנסיבות אלה ובמערך הנתונים שבפניי, לאור הכלל ולפיו ברירת המחדל היא כי תובע יחיד אינו נדרש להפקיד ערובה להוצאות נתבע, באיזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכויות הנתבעים, משלא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי התביעה נגד הנתבעים קלושים במיוחד ולא שוכנעתי שמקום מושבו של התובע כיום אינו בישראל, הכף נוטה שאין לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

בנוגע לגובה הערובה שעל התובעת להפקיד; בנסיבות שלפניי, בשים לב לסכום התביעה (671,338 ₪) מהות טענות הצדדים והיקף הברור הנדרש - בהינתן שמדובר בחברה זרה ובאירועים ופעולות הקשורים לסין עניין המשיק על הוצאות ניהול ההליך ומורכבות הברור בנוגע לטענות נגד נתבעים 2-3 מצד, ותוך איזון מידתי בין זכויות הצדדים מצד, הגעתי לכלל דעה לחייב את התובעת 2 בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מנתבעים 2 ו-3 המיוצגים על ידי בא כוח אחד .

הפסיקה התרכזה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה, והם: תושבות חוץ, אי  ציון מען עדכני בכתב התביעה, סיכוי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע.

כאשר סיכוי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה (ראו רע"א 4037/12 סופר – סייג נ' ארז איתן עו"ד מנהל מיוחד (מיום 18.10.12)).

בקשתה של הועדה כלל אינה מלמדת על מצב כלכלי רעוע שאינו מאפשר את תשלום הוצאות משפט היה ואלה יושתו עליהם.

...

אציין, כי ביום 16.2.20 ניתנה על ידי החלטה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה אף היא ע"י הוועדה ועניינה של התובענה הובא בגדרי ההחלטה הנ"ל. אף ברע"א 2026/20 על החלטתי הנ"ל הובא על ידי בית המשפט עליון עניינה של התובענה.

על החלטתי הנ"ל הגישה הוועדה בקשת רע"א 2026/20 שנדחתה.

לסיכום: דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך כולל של 3000 ש"ח המזכירות תמציא לצדדים.

ביום 4.9.2020 התיר כב' השופט כהן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, את ניהול ההליך דנן תוך שהוא קובע, בין היתר, כי "קופת הכנוס לא תצא בהוצאות ההליך". הנתבעת הגישה בקשה להפקדת ערובה בטענה כי התובע הוא פושט רגל אשר קיבל בדיעבד אישור לנהל את התביעה, תוך הבהרה כי קופת הכנוס לא תישא בכל הוצאה בגין הליך זה ומכאן חששה העקרי של הנתבעת באשר ליכולתה להפרע מהתובע.

בהתייחס לשיקול של מצב כלכלי דחוק נפסק בעיניין נעמאת, כי הכלל הוא כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד: "אף נקבע כי כאשר עסקינן בתובע שהוא תושב הארץ, מצבו הכלכלי לא צריך להוות שיקול בבחינת השאלה האם לחייבו בהפקדת ערובה. התפיסה היא שהימצאותו של אדם בארץ, אפילו אם מצבו הכלכלי ירוד, משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להפרע ממנה ברבות הימים (עניין אבו קבע, לעיל). לגישתי, שיקול זה מחייב את בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלתו. על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני כל מתדיין, עני כעשיר, אביון כאמיד, ואוי לנו אם ייוצר הרושם כי צדק הוא נחלתם הבלעדית של בעלי הממון. " בסיכומו של דבר, נקבע להלכה כי בררת המחדל היא כי תובע יחיד אינו נידרש להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, אלא אם סכויי התביעה קלושים במיוחד, או עת נוצר שילוב חריג ויוצא דופן בין סכויי תביעה נמוכים למצב כלכלי רעוע במיוחד של התובע.

ודוק: משמדובר בתושב ישראל, חיוב בהפקדה ערובה בהתאם לתקנות מהוה חריג לכלל השמור למקרי קיצון וכאמור לעיל, לא שוכנעתי, בשלב זה ועל סמך החומרים המצויים בתיק, כי מקרה זה ניכנס להגדרה זו. עוד יוסף, כי דוקא השלב המתקדם בו מצוי ההליך, בו כבר נהיר כי אין מדובר בתביעת סרק בכללותה, אף הוא צריך היה צריך להטיות את הכף לטובת התובע כפי שנקבע ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן[פורסם בנבו] (מיום 16.1.2013) כהאי לישנא : "כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מיתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו. האפשרות למנוע מצב של הליך שוא שנוקט תובע נגד נתבע אשר נגרר שלא בטובתו להליך יקר, שבסיומו עשוי הוא למצוא את עצמו חסר יכולת להפרע מן התובע, ממשית ומעשית יותר עת ניצבים אנו בתחילת הדרך, והתביעה מגלה על פניה, כי מדובר בהליך סרק שסכוייו להיתקבל נמוכים." אשר על כן, הבקשה להפקיד ערובה נדחית.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובחומר המצוי בתיק ובחנתי את הבקשה בהתאם למסגרת המשפטית כפי שהובאה לעיל, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ואפרט נימוקיי בקצרה.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי אין אני סבורה שהמדובר במקרה קיצון אשר ניתן להגדירו כ"הליך סרק מובהק".

ודוק: משמדובר בתושב ישראל, חיוב בהפקדה ערובה בהתאם לתקנות מהווה חריג לכלל השמור למקרי קיצון וכאמור לעיל, לא שוכנעתי, בשלב זה ועל סמך החומרים המצויים בתיק, כי מקרה זה נכנס להגדרה זו. עוד יוסף, כי דווקא השלב המתקדם בו מצוי ההליך, בו כבר נהיר כי אין מדובר בתביעת סרק בכללותה, אף הוא צריך היה צריך להטות את הכף לטובת התובע כפי שנקבע ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן[פורסם בנבו] (מיום 16.1.2013) כהאי לישנא : "כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו. האפשרות למנוע מצב של הליך שווא שנוקט תובע נגד נתבע אשר נגרר שלא בטובתו להליך יקר, שבסיומו עשוי הוא למצוא את עצמו חסר יכולת להיפרע מן התובע, ממשית ומעשית יותר עת ניצבים אנו בתחילת הדרך, והתביעה מגלה על פניה, כי מדובר בהליך סרק שסיכוייו להתקבל נמוכים." אשר על כן, הבקשה להפקיד ערובה נדחית.

ברע"א 544/89 אויקל תעשיות 1985 נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד(1) 647, 650, מיפרט השופט (כתוארו אז) שלמה לוין עקרונות יסוד אלה, באומרו: "הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם מישנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תדחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השמוש בשקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2)." (ההדגשות כאן ולהלן שלי.

"חרף כל זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להענות לבקשת הנתבעת-שכנגד ולחייב את התובעת-שכנגד בהפקדת ערובה להוצאותיה. הטעם לכך נעוץ במעמד המיוחד של תובע-שכנגד, שלא הוא זה שגרר את יריבו להליך השפוטי, אלא נגרר אחריו, והגיב על התביעה שהוגשה נגדו לא רק בכתב הגנה אלא גם בתביעה-שכנגד. מעמד מיוחד זה משנה את מערכת השיקולים החולשת על חיוב בערובה להוצאות, ומונע הטלת חיוב שכזה בלא קשר למצב הכלכלי של התובע-שכנגד ולטיב אישיותו המשפטית. עמד על כך ד"ר י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995) בעמ' 899:

השאלה היא: מהם איפוא הקריטריונים שלעניין? ומתי בכל זאת נחייב תובע שכנגד בערובה? לעניין זה מן הראוי להפנות לרע"א 1572-14 דוד עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.14, להלן: עניין עזר): "לא אחת, קבע בית משפט זה כי ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע לברר תביעתו לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בשל עוניו בלבד [ראו: רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות המופיעות שם (16.1.2013) (להלן: עניין אברהם); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)]. עיקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה [ראו: רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי [פורסם בנבו] (3.4.2013) (להלן: עניין גבעון)]. עם זאת, לצורך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, נקבע כי כשסכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה [ראו: רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז איתן עו"ד מנהל מיוחד [פורסם בנבו] פסקה 6 (18.10.2012); עניין אברהם, פסקה 5; גורן, בעמ' 750]. ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העידר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק היתעלמות מאנטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק [ראו: רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.11.2010)]." בהקשר זה אציין כי אני ער לנסיונו של ב"כ הנתבעת לאבחן בין ההחלטה בעיניין עזר לענייננו, אולם אין דעתי כדעתו: הקביעות העקרוניות שנקבעו בעיניין עזר עומדות על כנן, ובהקשר זה אין מקום לאבחן האם אלו ניתנו בתחילתו של ההליך או במהלכו.

משהנתבעת לא הוכיחה את חוסנה הכלכלי ואף העידה בעצמה על מצבה הכלכלי הרעוע, וחרף העובדה שענייננו בתביעה שכנגד, שעילתה נזיקית, ובשים לב לכך שגם תביעה שכנגד צריכה להישען על אדני החוק, ולא די בטענה כי היתנהלות התובעת גרמה לסחרור פינאנסי, הרי שבצירוף שני נתונים אלו עולה כי אין מנוס מלחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה.

...

משענייננו בתביעה שכנגד על סך של 164,350 ₪ ולאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, המשאבים הכספיים שיהא צורך בהשקעתם לצורך ניהול ההגנה, הוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, ועל מנת שלא לנעול את הדלת בפני הנתבעת (גם אם היא ענייה ומיוצגת ע"י הסיוע המשפטי), אני מחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה או ערבון כספי על סך של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת בתביעתה שכנגד כפי שיפורט להלן.

תוצאה אשר על כן אני מורה לשני הצדדים להפקיד את הערובות המפורטות לעיל בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית הצמודה למדד המחירים לצרכן עד ולא יאוחר מיום 2.11.22.

המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.

כב' השופט גרוסקופף בעיניין ערמון הביע עמדתו כי מתוקף המעמד החוקתי של זכות הגישה לערכאות בכלל, ומתוקף חשיבותה הייחודית במסגרת תובענות ייצוגיות בפרט, אזי התנאי שעניינו מצבו הרעוע של מגיש בקשת האישור הוא "תנאי סף", במובן זה "שאם תנאי זה אינו מיתקיים (דהיינו, מגיש הבקשה מצוי במצב כלכלי סביר, לכל הפחות), לא תהיה כל סיבה לחייבו בהפקדת ערובה לכתחילה. נמצאנו למדים, אם כך, כי מדובר, במקרה הרגיל, ב-"תנאי בלעדיו אין" לצורך חיוב מבקש בקשת אישור בהפקדת ערובה.

" לעומת השיקול שעניינו מצב כלכלי רעוע של מגיש בקשת האישור, אשר הוא בגדר "תנאי סף", הרי ששני השיקולים האחרים - שעניינם סכויים נמוכים להצלחת בקשת האישור והתנהלות דיונית בלתי ראויה של מגיש הבקשה - הם שיקולים שתכליתם לשקף את הסיכוי שיוטלו הוצאות על מגיש הבקשה לטובת הצד השני בסופו של ההליך.

...

כב' השופט גרוסקופף בעניין ערמון הביע עמדתו כי מתוקף המעמד החוקתי של זכות הגישה לערכאות בכלל, ומתוקף חשיבותה הייחודית במסגרת תובענות ייצוגיות בפרט, אזי התנאי שעניינו מצבו הרעוע של מגיש בקשת האישור הוא "תנאי סף", במובן זה "שאם תנאי זה אינו מתקיים (דהיינו, מגיש הבקשה מצוי במצב כלכלי סביר, לכל הפחות), לא תהיה כל סיבה לחייבו בהפקדת ערובה לכתחילה. נמצאנו למדים, אם כך, כי מדובר, במקרה הרגיל, ב-"תנאי בלעדיו אין" לצורך חיוב מבקש בקשת אישור בהפקדת ערובה.

סוף דבר לאחר שנתתי את דעתי למטרתה של הפקדת ערובה בהליך הייצוגי, וערכתי את האיזון בין התכלית הציבורית והדיונית שבבסיסו של ההליך הייצוגי לבין הרצון להבטיח את היכולת להיפרע ממגיש בקשת האישור בסופו של ההליך (כמפורט באריכות בעניין תועלת לציבור ובעניין ערמון), הגעתי למסקנה כי במקרה הנוכחי אין מקום לחיוב מגיש בקשת האישור בהפקדת ערובה.

אשר על כן, הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה- נדחית.