לפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם לתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ולסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, במסגרתה מתבקש חיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים בשיעור של 4.5-5.5% מהסעדים הכספיים הנתבעים ("הבקשה").
...
לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בסכום התביעה (12,000,000 ₪), במורכבות ההליך, בהיקף ההתדיינות הצפויה, ובשיעור שכר הטרחה וההוצאות (ובכללן בגין חוות דעת מומחה אם תוגשנה), שעשויות להיפסק, הקושי שהציגו התובעים לפרט בשלב זה את אחריותו של כל אחד מהנתבעים מצד אחד, והחובה לא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעים מצד שני, מצאתי לנכון להעמיד את הערובה להוצאות על שיעור של 3% לתובעות ו-2% לתובע 1, בהיותו אדם פרטי.
סוף דבר
אני מורה לתובעות 2 ו-3, ביחד ולחוד, להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסכום של 270,000 ₪ ולתובע 1 להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסכום של 60,000 ₪.
לאור התוצאה, משהתובעים טענו במאוחד, וטענות הנתבעות התקבלו בעיקרן, אני מורה לתובעים לשלם יחד ולחוד, לנתבעים 7-1 הוצאות משפטיות בגין בקשה זו בסך 9,000 ₪.
