בקשה להפקדת ערובה בהליך תביעת זכויות עובד

כתב התביעה במסגרת התביעה נטען, בין היתר, כי בין הצדדים נחתם ביום 7.3.96 הסכם, במסגרתו מכרה המבקשת 1 (להלן: "האגודה" או "המושב") לתובעות את מלוא זכויותיה בשני שטחי מקרקעין, למטרת עיבוד חקלאי, בצומת לוד וליד מזכרת בתיה.

(בעיניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (11.8.1993), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.2007); רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (14.11.13)) שאלת סכויי התביעה או משקלו של נתון זה או אחר לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות.

גם הטענה לפיה משיבה 2 מחזיקה בזכויות תביעה כנגד הנתבעים בהקף של מיליוני ₪, אין בה די, מקום בו ההליך דנא מצוי בשלבים מקדמיים של בירור, כמו גם מתן הדעת לסוגיות הנוגעות לנטלי הוכחה.

...

במסגרת רע"א 4128/17 Lauderbaie vachts Ltd (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29.6.2017) קבע כב' השופט דנציגר כדלהלן: "על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג." גם מתוך החלטתו זו של כב' בית המשפט העליון עולה כי שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט נעשה תוך בחינת מכלול שלם של נתונים רלוונטיים.

מן הכלל אל הפרט; איתנות פיננסית כפי שהובהר לעיל, השאלה הראשונה אליה אני נדרשת היא שאלת יכולתן של המשיבות לשאת בהוצאות ההליך, אם וככל שיימצא כי דין טענותיהן להידחות.

סוף דבר: אני מורה כי המשיבות תפקדנה סך של 120,000 ₪ כערובה לתשלום הוצאות המבקשים (80,000 ₪ כערובה לתשלום הוצאות המושב וסך של 40,000 ₪ נוספים לתשלום הוצאות יתרת הנתבעים) וזאת בתוך 30 יום מהיום וכתנאי להמשך ניהול התביעה.

יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי (כב' השופט פוליאק) בהחלטה שניתנה בשבוע האחרון בנושא דומה עד מאוד (בר"ע (ארצי) 34065-01-22 מוחמד קבאגה נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (החלטה מיום 27.1.2022) (להלן: "עניין קבאגה"): "אוסיף ואציין, כי לא ניתן להלום את ההתנהלות הדיונית של המבקש ובא כוחו. אכן, מחיקת תביעה עקב אי הפקדת ערובה אינה מהוה מעשה בית הדין (תקנה 116א(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991). עם זאת, ההליך המשפטי אינו "תכנית כבקשתך" (השוו על דרך ההקש: ע"א 5400/18 מיר נ' מירון.

באיזון שבין זכות הגישה לערכאות העומדת לתובע, לבין זכותה של הנתבעת, נוכח קביעותיי לעיל לעניין קיומה של ראשית ראיה רק להוכחת שבריר מהסכום הנתבע, בהיתחשב בעובדה שהתובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך הקודם ובשל היתנהלותו הדיונית כמפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: ככל שהתובע עומד על תביעתו כנגד הנתבעת וכתנאי להמשך ניהול ההליך, יפקיד התובע ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 4,000 ₪, אשר יופקדו בקופת בית הדין בתוך 30 יום, שאם לא כן אמחק את התביעה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות בתיק וכן בכל כתבי הטענות והמסמכים בתיק הקודם, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

לאחר עיון בהליך הקודם, מצאתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעת בשל שתי עילות נוספות.

באיזון שבין זכות הגישה לערכאות העומדת לתובע, לבין זכותה של הנתבעת, נוכח קביעותיי לעיל לעניין קיומה של ראשית ראיה רק להוכחת שבריר מהסכום הנתבע, בהתחשב בעובדה שהתובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך הקודם ובשל התנהלותו הדיונית כמפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: ככל שהתובע עומד על תביעתו כנגד הנתבעת וכתנאי להמשך ניהול ההליך, יפקיד התובע ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 4,000 ₪, אשר יופקדו בקופת בית הדין בתוך 30 יום, שאם לא כן אמחק את התביעה.

בשלב זה של ההליך, ולצורך ההכרעה בבקשת הנתבעת 1 להפקדת ערובה, לא ניתן לשלול את האפשרות שבסופו של יום יקבע שיש לראות בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף או כמי שנושאת באחריות לתשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות של התובע וכי כפועל יוצא מכך יהיה התובע זכאי לסעדים הנתבעים על ידו או לחלקם, ממנה.

טעמים אלה משליכים לטעמי, בנסיבות הקונקרטיות של תביעה זו, שהיא תביעה לזכויות סוציאליות ושכר עבודה, על רף הראיות הנידרש מהתובע, ומטות את הכף לטובת פטירתו מהפקדת ערובה, בשל שלובם של ראשית ראייה, כאמור, והטעמים המיוחדים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקי.

נוכח כלל המפורט לעיל שוכנעתי כי דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

להשלמת התמונה, קיימת הוראה נוספת, שאותה יש לבחון בעת דיון בבקשת נתבע לחייב תובע בהפקדת ערובה, היא הוראת תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), שקובעת: "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". בכך נשמר ההסדר שנקבע בתקנה 519(א) לתקנות הישנות", הסדר שבו דנו בתי המשפט בשורה של פסקי דין וקבעו בין היתר כי על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות, אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה, לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מופסד באם תדחה התביעה נגדו (ראו למשל, רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר (15.07.2020)‏‏).

לפיכך, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובראי כל השיקולים שהובאו עד כה, לרבות סכום התביעה, הקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להשמע במסגרת בירור התביעה, ובאיזון הראוי במכלול הנסיבות בין זכות התובעת לגישה לערכאות אל מול זכות הנתבעת להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתה אם תידחה התביעה, אני מעמיד את שיעור הערובה שתדרש התובעת להפקיד להבטחת הוצאות הנתבעת בסוף ההליך, על סך כולל של 10,000 ₪.

...

בהמשך נמסר כי הצדדים לא הגיעו להסכמות, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים הנתבעת/המבקשת עותרת לחייב את התובעת/המשיבה בהפקדת ערובה (שלא תפחת מסך 50,000 ₪) להבטחת תשלום הוצאותיה, וזאת בשים לכך שענייננו בתובעת שהיא חברה בע"מ ולאור החזקה הקבועה בדין ובפסיקה הרלבנטית בדבר חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה.

בטרם חתימת החלטתי היום, התברר כי הנתבעת הגישה בקשה לצירוף מסמך נוסף, ובנסיבות העניין לא ראיתי להיעתר לבקשה, מה גם שהבקשה לא כללה עמדת הצד השני בשים לב להסדר הדיוני אליו הגיעו לעניין ההכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע תזכורת ליום 22.02.2023.

ביום 27.4.2020 הוגשה תובענה זו. ההליכים בתובענה דנן בד בבד עם הגשת התובענה דנן, הגישו התובעים בקשה למתן סעד זמני ביום 27.4.20 נגד הנתבעים 1-2, שעניינו איסור דיספוזיציה במניות החברה המחזיקה, וכן איסור על העברת פעילות העסק לכל גורם אחר.

הנתבעים הגישו בקשה להפקדת ערובה ביום 29.1.2021, לה נעתרתי לאחר שמצאתי, כי קיים חשש ממשי לאי־פרעון מצד התובעים, וכן בהיתחשב בסכויי התביעה כפי שהוערכו באותו מועד.

הוריתי על דחיית הבקשה לאחר שמצאתי שלתובעים עומדת עילת תביעה עצמאית, הנפרדת מזו של החברה, וכן שלחברת טופ עומדת הזכות להגשת תביעה.

...

דינה של טענת השיהוי להידחות.

מסיבה זו, אין להיעתר לבקשה בשלב בו מצוי ההליך כעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה , כך שהנתבעים 1 ו־2, ביחד ולחוד, מחויבים בתשלום לתובעים כאמור בפסקה 104, קרי סך 2,000,000 ₪.