בין המומחה לב"כ המשיבה נערכו שיחות טלפוניות טרם מינויו, זאת על רקע תיכתובות שצורפו על ידי המשיבה והמעלות "טונים של פמיליריות בין הצדדים". עוד טעה ביהמ"ש בקובעו, כי המבקשת המתינה עד קבלת תוצאות חוות הדעת, שכן עשתה כן בסמוך להודעת המומחה על הצורך בתשלום שכר טירחתו.
באשר למצבה הכלכלי טענה המבקשת כי עומדת היא במלוא התחייבויותיה הכספיות כלפי צדדים שלישיים ולא מיתנהל כנגדה כל הליך משפטי שהוא, תוך שאף לפי הדוחות הכספיים שלה, מצויה היא ברווח, ולעניין זה שגה אף ביהמ"ש בהבנת משמעות רווח ללא פחת.
אציין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי בעניינינו כי שגה בית המשפט קמא: כידוע הכלל הוא חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, זאת מכח החזקה הקמה בעיניין כנגדה (סעיף 353א א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (תיקון מס' 3) תשס"ה-2005), אלא אם הובאו טעמים לסתור, או בשל נסיבות שבשלן סבור ביהמ"ש בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו, כי אין מקום להורות כן (ר' למשל רע"א 1747/09 למיט יבוא ויצוא בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ (23.3.09).
בעניינינו סבור היה ביהמ"ש קמא סבור היה כי מצבה של המבקשת מצדיק את חיובה בהפקדת ערובה ולא מצאתי טעם להתערב במסקנתו זו. יוער, כי העובדה שהבקשה הוגשה רק בחלוף 3 שנים מהגשת התביעה אין בה רבותא, שכן במועד זה, לאחר שהומצאה חוות דעת מומחה בית המשפט ובעקבות אופי והתנהלות ההליכים עד לאותו מועד, השתנה, כך לדעתם של המשיבים, האיזון הנידרש לבחינת סכויי התביעה וההוצאות הנדרשות לניהולה.
...
תמצית טיעוניה של המבקשת ביחס לחיובה בהוצאות היא, כי דין הבקשה היה להידחות וזאת נוכח שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש בעניין זה, והמתינות הנדרשת ממנו בנושא זה. עוד מזכירה המבקשת כי הבקשה הוגשה בחלוף 3 שנים מהגשתה, דבר המלמד על העדר חשש של ממש מצדם ומכל מקום מושתקים הן מלטעון זאת.
בנסיבות אלה, אין יסוד גם לטענותיה של המבקשת במישור זה.
סוף דבר, לא מצאתי כי נפלה שגגה כלשהי מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבותי.
הבקשה נדחית איפוא על שני חלקיה.
