בקשה להפקדת סכום פשרה וערובה בהליך ביטול פסק דין

בית הדין האיזורי קבע כי ההליך המתאים הוא בקשה לביטול פסק דין וחייב את המשיב בהוצאות משפט בסכום של 2,500 ש"ח. משכך, הגיש המשיב תביעה שמהותה הוגדרה על ידו כ"ביטול הסכם פשרה", מושא ההליך שבפני, בה נטען כי באת כוח המבקש באותו הליך, שינתה על גבי קובץ וורד את המילה "נטו" ליד הסכום לתשלום למילה "ברוטו" חרף אי הסכמת בא כוח המבקש (להלן – התביעה השניה).

מעיון בתיק בית הדין האיזורי עולה, כי הטיפול בבקשה להפקדת ערובה מעוכב עד למתן ההחלטה בבקשת רשות העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את ההחלטה, בקשת רשות הערעור, תשובת המשיב וכלל חומר התיק החלטנו, בהסכמת הצדדים, לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.

משאין חולק כי המשיב זכאי לקבלת הסכומים בערכי נטו, שוב אין כל נפקות לסוגיה אם המשיב הוטעה אם לאו ומשכך אין כל תוחלת לתביעה השניה, שלא היתה כל הצדקה להגשתה לאחר קבלת ההמחאות לפיהן משולמים הפיצויים המוגדלים בערכי נטו, ואין מנוס מסילוקה על הסף.

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל.

לפנינו ערעור על החלטת כהרשמת רעות שמר בגס מיום 7.2.22 במסגרתה התקבלה בקשתה של שג'ראוי - ליבוביץ בניה בע"מ (להלן - המשיבה) לחייב את Habtermriam Kabab (להלן - המערער), נתין מדינת אריתריאה, להפקדת ערובה לכסוי הוצאותיה המשפטיות (להלן - ההחלטה) בסכום של 3,000 ₪.

הרשמת פירטה באריכות את הטעמים בגינם בחרה להשית ערובה על המערער, ו סמכה היא החלטתה על כך שהמערער לא פירט את הפעולות שנקט, אם בכלל, לאכיפת פסק הדין וכי ספק האם עומד הוא בתנאים שנקבעו בפסיקה לשם ביטול הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין.

המערער טען בעלמא במסגרת כתב התביעה כי "הסכום לא שולם, ועל כן התובע מבקש לבטל את פסק הדין." עם זאת, המערער מאן מלפרט (וכן לתמוך טענות מסוג זה בתצהיר) אודות הנסיבות שאפפו את הפרת ההסכם לטענתו.

עוד יש לומר, כי בעיניינו, לא רק שהמערער נימנע מהגשת תצהיר, אלא שבא כוח המערער אף הודיע כי: "אני אומר כבר עכשיו שאני לא אגיש תצהיר חדש. ועומד על כך שהתצהיר שהתובע הגיש בהליך קודם ושהתובע נחקר עליו ישאר בתיק." [סע"ש 41814-10-20, פרוטוקול מיום 26.12.21, ע"מ 3, שורות 32-31] אנו סבורים כי בדין קבעה הרשמת כי בנסיבות אלו ספק אם המערער עומד בתנאים שנקבעו זה מכבר בפסיקה בעיניין ביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין [ר' ע"ע (ארצי) 40752-06-13 עארף סואעד – חברת דואר ישראל בע"מ (16.7.14)], כאשר נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת לעשות כן, בפרט בחלוף הזמן הרב מאז ההפרה הנטענת ועד לבקשת הביטול וכן מנדרש דיון עובדתי משפטי בשאלה המתעוררת בנסיבות מקרה זה לאור הנפסק בעיניין ברע (ארצי) 24381-09-18‏ ‏ טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' בריאו ברקאת [פורסם בנבו], [21.1.2019].

...

לאור כל המקובץ, אנו סבורים כי יש מקום להטיל ערובה על המערער להבטחת הוצאות המשיבה במסגרת הליך זה, ואין כל בסיס להתערב בהחלטתה המנומקת של הרשמת אשר נשענת על מסמכי התיק, תוך התייחסות לטענות הצדדים ולאחר עריכת איזון הולם ונכון בין הזכויות המתנגשות.

אשר לגובה הערבות: בהתחשב בצורך להבטיח את זכות הגישה לערכאות מחד ומנגד זכותה של המשיבה שלא לצאת בחסרון כיס מנגד, וכן לאור ההוצאות הנפסקות בבית דין ובהתחשב בסכום התביעה, לא מצאנו להתערב בקביעת הרשמת באשר לגובה הערבות.

סוף דבר דין הערעור להידחות במלואו.

][ לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' ג'השאן) בת"א 29349-05-18 מיום 26.10.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד, מחמת העדר התייצבות מטעם המבקש במשך ניהול ההליך.

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המבקש זלזל בהליך, וכי לאור משך התקופה שבה היתנהל ההליך, המשאבים שהשקיעו הצדדים עד כה וסיום ההליך בפשרה, אין מקום לפתיחת גדר המחלוקת כולה מבראשית.

בבקשה נטען כי מיום מתן ההחלטה ניסה המבקש לגייס את הכספים הנדרשים לתשלום אגרה והפקדת ערובה בהליך, וכי אך מספר ימים לפני הגשת הבקשה עלה בידו לגייס את הסכומים האמורים מבני משפחתו וחברים.

...

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, כמפורט להלן.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי המבקש הצביע על טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וזאת בעיקר כאשר מנגד עומד אינטרס ההסתמכות של המשיבים על סופיות הדיון עם חלוף המועד האחרון לנקיטה בהליך ערעורי.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

טענות הצדדים והרקע לבקשה: ביום 29.11.2021 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת, שעניינה בקשה לביטול הסכם פשרה, אשר נחתם ביום 15.11.2021 בהליך קודם בין הצדדים, סע"ש 46639-04-19 (להלן: "ההליך הקודם") וקיבל תוקף של פסק דין.

אשר לטענת המשיבה, כי לא כל הסכומים מכח משפט העבודה שולמו לה על פי דין ומעבר, כי עליה להוכיח זאת בהליך העקרי ככל ובקשת המבקשת לסילוק על הסף תידחה הרי בשלב זה, אני סבורה שסכויי התביעה נמוכים עד כדי קבלת הבקשה להפקדת ערובה ובין היתר לאור סעיף 14 (ד) לחוק החוזים, היות וצד להסכם אינו יכול לחזור ולבטל את ההסכם, רק על סמך הטענה, כי ערך העסקה אינו כדאי לו. לא נעלם מעיני בית הדין זכות הגישה לערכאות משפטיות וללא מכשולים מיותרים אך שעה שעסקינן בסיכוי תביעה נמוכים מאוד, הרי יש טעם בבקשה להפקדת ערובה.

לא נעלם מעיני בית הדין טענות המשיבה לעושק מטעם המבקשת וכן לא נעלם מעיני בית הדין, בקשה ל"ערעור בנוגע לחתימה שלא בהסכמה" שהוגש סמוך לפסק הדין בהליך הקודם, אך מדובר בטענה ללא ראשית ביסוס ביחס לבקשה הנידונה לפני וביחס לעילת התביעה בהליך זה, היות ועל המשיבה להראות, כי המבקשת פעלה תוך כדי תרמית, טעות, עושק או כפייה שהובילו לחתימת המשיבה, על הסכם הפשרה ולא ב"כ. וכפי שפורט בהרחבה לעיל שוכנעתי בשלב זה, כי סכויי התביעה קלושים הן לאור ייצוג המשיבה בהליך הקודם, הן לאור דיון עינייני בהליך הקודם, הן לאור חתימה על הסכם פשרה באולם בית הדין לאחר הפסקת הצדדים לעריכת חישובים והן לאור היתנהגות המשיבה למימוש הסכם הפשרה על ידי פרעון ההמחאה שקבלה בהסכם הפשרה לצורך "סילוק סופי ומוחלט". יודגש, כי בחינת סכויי התביעה הנם לצורך הבקשה להפקדת ערובה וכפי העולה מחומר הראיות המונח כעת לפני בית הדין, ואיני קובעת מסמרות שכן, לא נידרש ניתוח מעמיק, אלא די באם בית הדין ישתכנע, כי עילת התביעה אינה מבוססת ו/או סכויי תביעה קלושים.

לפני סיום, אדגיש את חשיבות סופיות הדיון וכי, לא בנקל יש לרוקן מתוכן הסכמי פשרה שקבלו תוקף של פסק דין ובייחוד כאשר ניתנו במסגרת הליך משפטי ולאחר קיומו של דיון מוקדם לגיבוש המחלוקות בין הצדדים, רק היות ובדיעבד הסכם אינם תואם לציפיותיו של צד. אם כן, המסקנה העולה היא שהמבקשת עמדה בנטל ההוכחה הנידרש לצורך הטלת ערובה לשם חיוב הוצאותיה בתום ההליך.

...

במסגרת הסכם הפשרה בהליך הקודם נקבע, כי המבקשת תשלם למשיבה סך של 10,000 ₪ בהמחאה בגין הפרשי שכר הניתנת לפירעון עד ליום 10.12.2021 וכן מכתב לשחרור כספי פיצויים ותגמולים לרבות תדפיס יתרת הכספים הצבורים בגין רכיבים אלה.

לא נעלם מעיני בית הדין טענות המשיבה לעושק מטעם המבקשת וכן לא נעלם מעיני בית הדין, בקשה ל"ערעור בנוגע לחתימה שלא בהסכמה" שהוגש סמוך לפסק הדין בהליך הקודם, אך מדובר בטענה ללא ראשית ביסוס ביחס לבקשה הנידונה לפני וביחס לעילת התביעה בהליך זה, היות ועל המשיבה להראות, כי המבקשת פעלה תוך כדי תרמית, טעות, עושק או כפייה שהובילו לחתימת המשיבה, על הסכם הפשרה ולא ב"כ. וכפי שפורט בהרחבה לעיל שוכנעתי בשלב זה, כי סיכויי התביעה קלושים הן לאור ייצוג המשיבה בהליך הקודם, הן לאור דיון ענייני בהליך הקודם, הן לאור חתימה על הסכם פשרה באולם בית הדין לאחר הפסקת הצדדים לעריכת חישובים והן לאור התנהגות המשיבה למימוש הסכם הפשרה על ידי פירעון ההמחאה שקיבלה בהסכם הפשרה לצורך "סילוק סופי ומוחלט". יודגש, כי בחינת סיכויי התביעה הינם לצורך הבקשה להפקדת ערובה וכפי העולה מחומר הראיות המונח כעת לפני בית הדין, ואיני קובעת מסמרות שכן, לא נדרש ניתוח מעמיק, אלא די באם בית הדין ישתכנע, כי עילת התביעה אינה מבוססת ו/או סיכויי תביעה קלושים.

לפני סיום, אדגיש את חשיבות סופיות הדיון וכי, לא בנקל יש לרוקן מתוכן הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין ובייחוד כאשר ניתנו במסגרת הליך משפטי ולאחר קיומו של דיון מוקדם לגיבוש המחלוקות בין הצדדים, רק היות ובדיעבד הסכם אינם תואם לציפיותיו של צד. אם כן, המסקנה העולה היא שהמבקשת עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך הטלת ערובה לשם חיוב הוצאותיה בתום ההליך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

בפסק הדין הורה בית המשפט קמא על ביטול הליך חידלות הפרעון שהתנהל בעיניינו של המערער, לבקשתו, מכוח האמור בסעיף 183 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2019 (להלן: "החוק"), תוך שהוא קובע שהמערער ניצל לרעה את ההליך, לרבות ובמיוחד לא שילם מזונות שני ילדיו (משתי נשים שונות), העלים מידע בנוגע לקבלת טובות הנאה מנכסי עזבון, ואינו ממצה כושר הישתכרותו.

בעקבות הגשת בקשה לעיון חוזר הוחלט ביום 27.6.2023 להעתר לבקשה, לאור הנימוקים שפורטו בבקשה לעיון חוזר, ואולם בהחלטה נאמר כי נרשמה עמדת הנאמנת, לפיה האמור בבקשה לעיון חוזר סותר את טיעוני המערער בעירעור עצמו, משום שבערעור מבקש המערער לקבוע בעיניינו צו שקום כלכלי, ואם אין למערער יכולת להפקיד סכום הערובה הנדרשת להליך כאן, כיצד יוכל לעמוד בצו שקום כלכלי, והעניין יידון במסגרת פסק הדין כאן.

בדיון דחו המשיבים אפשרות להשיג פשרה בין הצדדים, משום שסברו כי לאור היתנהלותו המתמשכת של המערער ומחדליו בהליך, ראוי להותיר את פסק הדין קמא על כנו ולא ראוי לחפש פתרון אחר שיותיר את המערער בהליך.

...

נימוקי הערעור ב"כ המערער טען כי דין הערעור להתקבל ודין פסק הדין להתבטל, בהתחשב בעובדה כי התנהלותו הקלוקלת של המערער נובעת מנסיבות מורכבות של חייו, ממגבלות בריאותיות ונפשיות, ולכן יש להתחשב בהן, לאפשר לו למצות הליכי חדלות פירעון, ולהבין שהמערער מתמודד בעודו בהליך עם אתגרים לא פשוטים.

בעקבות הגשת בקשה לעיון חוזר הוחלט ביום 27.6.2023 להיעתר לבקשה, לאור הנימוקים שפורטו בבקשה לעיון חוזר, ואולם בהחלטה נאמר כי נרשמה עמדת הנאמנת, לפיה האמור בבקשה לעיון חוזר סותר את טיעוני המערער בערעור עצמו, משום שבערעור מבקש המערער לקבוע בעניינו צו שיקום כלכלי, ואם אין למערער יכולת להפקיד סכום הערובה הנדרשת להליך כאן, כיצד יוכל לעמוד בצו שיקום כלכלי, והעניין יידון במסגרת פסק הדין כאן.

אני סבורה כי צודקים בעלי התפקיד שהמערער טוען טענות סותרות בהליך זה. מחד הוא מבקש לקבוע בעניינו צו שיקום כלכלי, על פי המוסכם בין הצדדים בדיון בבית משפט קמא, המטיל עליו תשלום חודשי בסך של 1,333 ₪ למשך 60 חודשים, בנוסף לתשלום מזונות חודשי בסך של 3,000 ₪ ובסך הכול תשלום חודשי בסך של 4,333 ₪ למשך 60 חודשים, ומנגד בבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 7.6.2023 כותב המערער כי הכנסתו החודשית היחידה היא 1,787 ₪, וכי הוא חסר כל ואינו כשיר לעבוד בשל מגבלות רפואיות.

משכך אינני סבורה שיש ממש בטענות המערער וכי הוא ראוי לחסדים ולהתחשבות שמבוקשים עתה במסגרת הליך זה. אני סבורה שבעניין זה צדק בית המשפט קמא, ואין מקום לשנות פסק דינו, משום שרצון החייב שיינתן לו צו שיקום סותר את התנהלותו וטענותיו, ובפועל אין לחייב יכולת לקיים את הוראות צו השיקום כפי שהוצע לו בבית משפט קמא.

סיכום לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

המערער ישלם הוצאות ההליך לגב' ענבל עיישה, לנאמנת ולב"כ הממונה בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהם, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל.