מהעובדות המוסכמות שהועברו למומחה עולה כי אין חולק בין הצדדים שהתובע עבד בחשיפה לרעש; המומחה הרפואי קבע כי כושר שמיעתו של התובע בתדרים הגבוהים פחת בשיעור של למעלה מ – 20 דציבל בשתי האוזניים; ולא נטען כי התביעה הוגשה שלא במועדים הקבועים בחוק.
טענת הנתבע לפיה קביעת המומחה אינה עולה בקנה אחד עם הידע הכלל עולמי בדבר הירידה בשמיעה כתוצאה מגיל, אף היא טענה שברפואה, וככזו דינה להתברר במסגרת שאלות הבהרה מול המומחה, ולא במסגרת הכרעה שיפוטית, על ידי בית הדין.
הנתבע לא ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלה בעיניין זה, ואף לא הפנה אותו לספרות רפואית רלבאנטית ממנה עולה כי ניתן לייחס את הירידה בשמיעתו של התובע לתהליך ההזדקנות הטבעי.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי על פי ההלכה הפסוקה, מינוי מומחה אחר ייעשה במשורה בלבד, אך במקרים בהם ישנו טעם ממשי לפסילה, כגון מקרים בהם נמצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; המומחה מיתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוואנטי; נפל פגם אישי במומחה; לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; נראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקילה יותר; או טעם מיוחד אחר שיירשם (ראו: עב"ל (ארצי) 51920-09-17 שמעון שושן – המוסד לביטוח לאומי (29.08.2018); עב"ל (ארצי) 156/09 יוסף חיון - המוסד לביטוח לאומי (27.1.10); עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (8.3.10); עב"ל (ארצי) 204/10 יעקב דיין - המוסד לביטוח לאומי (7.7.10); עב"ל (ארצי) 12472-03-13 יהודה גינסבר - המוסד לביטוח לאומי (15.10.15)).
...
"
הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי, ובהתאם להחלטה, במסגרתה נעתר בית הדין לבקשתו, השיב המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה בחוות דעת משלימה מיום 8.11.2018, כדלקמן:
לשאלה:
"האם תסכים כי ככל וליקוי השמיעה של התובע נגרם כתוצאה מחשיפה לרשע מזיק, הליקוי היה צפוי להתגלות כבר ב – 1993-1998, כעבור 10-15 שנה של עבודת התובע בתנאי רעש מזיק?"
השיב המומחה הרפואי:
"עיקר הליקוי המתגבש כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק אומנם מתגבש תוך 10 עד 15 שנים מתחילת החשיפה, אך הוא לא חייב להתגלות דווקא לאחר 15 שנים: אם הליקוי הראשוני הינו של 30 – 35 דציבל בתדר הגבוה 4000 הרץ הוא לא יתגלה אלא אם האדם ישים למשל שעון יד מכני ליד אוזנו, יארוך עוד מספר שנים עד שהליקוי יורגש ממש."
לשאלה:
"(1) האם תסכים כי עקומת השמיעה בשתי הבדיקות שנעשו לתובע בשנת 2015 עם הפרש של 4 חודשים ביניהן (אחת מיום 27.1.15 והשניה מיום 19.5.15) אינן זהות?
המומחה נתן דעתו לעניין זה וקבע, כי עיקר הליקוי מתגבש, אמנם, בחלוף 10-15 ממועד החשיפה לרעש מזיק, ואולם "הוא לא חייב להתגלות דווקא לאחר 15 שנים. אם הליקוי הראשוני הינו של 30-35 דציבל בתדר הגבוה 4000 הרץ הוא לא יתגלה אלא אם האדם ישים למשל שעון יד מכני ליד אוזנו, יארוך עוד מספר שנים עד שהליקוי יורגש ממש".
לבסוף, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולמנות תחתיו מומחה נוסף.
בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי כי מתקיים טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה חלופי- הבקשה למינוי מומחה חלופי - נדחית.
סוף דבר
על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת.