בקשה להפחתת שכר בורר לפי סעיף 32(א) לחוק הבוררות

מונחת לפניי בקשה להפחתת שכר בורר מכוח סעיף 32(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), שהגישו המבקשים, מר דורון אברהמי וחברת אס. די. אל (להלן – המבקשים) נגד הבורר, השופט בדימוס משה רביד (להלן – המשיב).

בית המשפט הפנה להוראת סעיף 8 לחוק הבוררות הקובע כי במצבים בהם לא התמנה בורר על פי הסכמת הצדדים, רשאי בית המשפט על פי בקשת בעל דין למנות את הבורר.

...

סיכומו של דבר: בכל הנוגע לטענת המבקש בדבר שכר "מוגזם" של המשיב, לא מצאתי לקבלה.

סיכומו של דבר המבקש לא הראה כי מתקיימים התנאים המצדיקים את הפחתת שכר הבורר מכוח סעיף 32(א) לחוק הבוררות, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

כאמור, הבקשה נדחית.

[footnoteRef:4] [4: ראו נספח יז וכן ס' 9 ג לתגובת הבורר מיום 27.7.2020 לפיה הבוררות החלה להתדיין לפניו בחודש ינואר 2016] בחודש יולי 2017, הסתיימה הגשת הסיכומים לבורר.

הבקשה להפחתת שכר טירחת הבורר בהתאם לסעיף 32 לחוק הבוררות "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי-הדין, אם ראה שהשכר מוגזם, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לבורר לחשבון השכר, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות. (ב) לא ייזקק בית המשפט לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות או אחרי עבור התקופה האמורה בסעיף 27(א)." אין חולק כי בחודש נובמבר 2011 עו"ד ינאי הסכים לכהן כבורר במחלוקת לפי שכ"ט של 1,000 ₪ + מע"מ לשעת עבודה.

...

בנסיבות אלו, לא מצאנו לנכון להתערב בהסכמת הצדדים לעניין קביעת שכר טרחת הבורר ולגבי התשלום שגבה הבורר בפועל.

סיכומו של דבר אנו דוחות את הבקשה לביטול פסק הבורר.

נוכח התרשמותנו כי הליך הבוררות לא היה פגום וכי אין חשש למשוא פנים מצד הבורר, ובשל העובדה כי הבורר הוא הגורם לפניו הונחו כלל כתבי הטענות, הראיות ועדויות הצדדים מצאנו כי השלמת פסק הבורר ע"י הבורר עצמו בנסיבות דנן, יביא לסיום ההליכים באופן היעיל ביותר.

בית המשפט דחה את הבקשה בו ביום, תוך קביעה כי על פי סעיף 32(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בקשה להפחתת שכר בורר תוכל להיות מוגשת רק לאחר פסק הבורר.

בהתאם להלכה הפסוקה שנפסקה לגבי סעיף 15(א) לחוק הבוררות ובהתאם לסעיף י' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, האפשרות כי הבורר ידון בהיעדר עדים או טענות מצד אחד הצדדים לבוררות, אמנם קיימת, אך זו האפשרות האחרונה, והיא מותנית בכך שהבורר יתרה בצד שלא הביא את עדיו או טיעוניו, כי אם לא יעשה כן, יפסוק בהיעדרם.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון, מוצא אני לקבל את טענות המשיבים בחלקן בלבד, כאשר אני סבור כי יש להשיב את התיק לבורר, בכפוף, להותרת העיקול הזמני שהוטל בתיק זה בעינו, וכן השארת הערובה שניתנה בתיק זה בעינה עד לסיום הליכי הבוררות, וחיוב המשיבים בהוצאות ההליך הנוכחי.

אמנם, אינני סבור כי המשיבים נהגו כראוי, ומקובלת עלי עמדת הבורר כי באשר לעדים, היו אמורים הבורר והמבקשים לפנות לבית המשפט כדי לאכוף התייצבות העדים, שלא התייצבו לישיבת הבוררות האחרונה, אך המשיבים לא עשו כן. לעניין זה אמנם לא ניתנו שמות העדים לבורר, אך זהותם היתה ברורה, נוכח העובדה כי ב"כ המשיבים הודיע בדואר האלקטרוני לבורר ביום 30.1.19 כי עסקינן "באותה רשימת עדים שהגשתי לבית המשפט". המשיבים גם ידעו על חובתם להגיש סיכומים, בהתאם להחלטות הבורר.

יחד עם זאת, סבור אני כי הבורר נחפז מדי בהחלטותיו.

התובענה שבכותרת הוגשה ע"י אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ, ועניינה בקשה להפחתת שכר בורר ולהשבת סכומים ששולמו על חשבון שכר טירחת הבורר מכוח סעיף 32 לחוק הבוררות, התשכ"-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

ביום 9.9.20 הגישה אורן בניה בביהמ"ש המחוזי בלוד ה.פ. 21512-09-20 "בקשה למינוי בורר שידון בעירעור המבקשת על פסק ביניים של הבורר בהתאם לסעיף 21א(א) לחוק הבוררות, ולחלופין בקשת רשות ערעור על פסק הביניים של הבורר בהתאם לסעיף 29ב לחוק הבוררות", בטענה שהבורר נתן סעד ביניים שהוא למעשה סעד עקרי כאשר הורה לאורן בניה להשיב לחב' הקבלנית את ערבות הבצוע שנתנה לה במסגרת הסכם הבניה.

לטענת החברה הקבלנית, הסמכות העניינית נקבעת לפי גובה הסכומים שבמחלוקת בין הצדדים ולא לפי גובה שכ"ט הבורר, וזאת ביחס לכל עינייני הבוררות לרבות בקשה לפי סעיף 32 לחוק הבוררות.

...

יצויין שבמקביל להליך שלפניי, החברה הקבלנית הגישה ביום 22.12.21 תביעה בבימ"ש השלום בתל אביב (ת.א. 49066-12-21 לפני כב' השופט ליאור גלברד) בה עתרה לתשלום שכר טרחת הבורר שהיה על אורן בניה לשלם, ומאחר ואורן בניה לא שילמה סכום זה, ובסופו של דבר נאלצה החברה הקבלנית לשלמו.

לטענת החברה הקבלנית המסקנה המתבקשת היא שביהמ"ש המחוזי הוא המוסמך עניינית לדון בבקשה להפחתת שכ"ט הבורר בתובענה זו, כל שכן כאשר כל ההליכים שהתקיימו ב"ענייני הבוררות" נדונו לפניו ומן הראוי לקיים את כל ההליכים תחת אותה אכסניה.

דומה שלא בכדי אורן פניה לא פירטה את כל המסכת העובדתית והמשפטית בתובענה שבכותרת ולא מילאה חובתה בהתאם לתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפרט בכתב התביעה "דבר קיומו של הליך נוסף בביהמ"ש או בבית הדין בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד או היה צד לו". לאור כל האמור לעיל, נמחקת התביעה על הסף וזאת בהעדר סמכות עניינית של בימ"ש זה לדון בה. אורן בניה תשלום לבורר וכן לחברה הקבלנית, לכל אחד מהם, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪) תוך 30 יום.

מכל מקום, סעיף 31(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 מורה כי "בעלי-הדין חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן ביחד – השכר), בסכומים, בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות", וסעיפים 32(א) ו-32(ב) לחוק האמור מורים כי "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי-הדין, אם ראה שהשכר מוגזם...". אלא שסמכות ההפחתה מוגבלת למועד שלאחר מתן פסק בוררת, כפי ההוראה בסעיף לעיל לפיה "לא ייזקק בית המשפט לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות". לא לפני כן. וכפי שנפסק בעבר: "...חוק הבוררות מהוה חוק ספציפי (lex specialis) וכי הוראת סעיף 32 המחייבת צד לבוררות להמתין עם השגותיו בנושא שכ"ט הבורר עד לאחר מתן פסק הבוררות, שוללת אפשרות לפנות לבית המשפט, בעיניין שכרו של הבורר, בכל דרך אחרת ובכל מועד אחר, שאם לא נאמר כן, נרוקן את הסדר שכ"ט הבורר, אשר בחוק הבוררות מתוכנו. הסדר מיוחד זה עולה בקנה אחד עם מטרות חוק הבוררות, כפי שהובאו לעיל ועם שאר ההסדרים בחוק, הבאים לאפשר למוסד הבוררות לתפקד באופן יעיל ולפתור מחלוקות בדרך קצרה ועניינית" (ת"א (מח-חי') 1221/07 פרופ' ד' ביין-בורר נ' עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע"מ, פסקה 35, ניתן ב-20.01.2008; צוטט בהסכמה בהפ"ב (מח-ת"א) 51013-08-18 ירוק - טכנולוגיות בניה מתקדמות בע"מ נ' ירון כהן ניתן ב-19.11.2018).

...

בהחלטתה לההתפטר קבעה הבוררת כי היא "דוחה באופן מוחלט ומפורש את כל הטענות המופנות כלפיי בבקשה הנ"ל. יש לציין כי אין בטענות אלו כל אחיזה עובדתית או משפטית. עם זאת, אינני מוצאת לנכון להתנצח עם הנטען בבקשה... בנסיבות אלו ומתוך שיקולים של מראית פני הצדק ובהתחשב בכך שבוררות זו נמצאת עדיין בשלב המקדמי – החלטתי לפרוש מלשמש בוררת בהליך זה". ברקע - תביעת שכר טרחה שהגישו המבקשים נגד מצלאווי בגין שירותים משפטיים שניתנו על ידם לבעלי הדירות בפרויקט התחדשות עירונית שביצעה, שלטענתם התחייבה לשלם בגינו.

מסקנה אחת עולה מהם - המשיבה אינה חפצה לנהל את הבוררות והיא עושה ככל שביכולתה על מנת לדחות את הקץ.

אני דוחה את הבקשה לעיון נוסף.

המשיבה תשלם למבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.