בתגובתו האחרונה הביע היחיד היתנגדותו להעלאת צו התשלומים מ- 250 ₪ בחודש ל- 3,000 ₪ בחודש ובקש לקבוע תכנית שקום בת 36 חודשים, שבה יעמוד צו התשלומים על 800 ₪ לחודש (הגם שבתגובות קודמות הציע להעמיד את גובה התשלום החודשי על 1,000 ₪ בחודש).
נטען כי אין מקום לקבוע את התשלומים בהסתמך על אמות המידה שנקבעו על ידי הממונה על חידלות פרעון ביחס לדמי המחייה בכבוד, שכן בפועל ילדיו של היחיד מצויים אצלו חמישה מתוך שבעה ימים בשבוע בשל נסיבות שפורטו, אך לא הובאה להן אסמכתא, כי הוא ובת זוגו, וילדיהם נאלצים להצטופף בדירת שלושה חדרים, וכי יש ליחיד הוצאות חריגות בשל קשיים שונים שמהם סובלים ילדיו.
בתום הדיון הודיעו הצדדים על הסכמתם לכך שהבקשה תיתקבל, ואולם חלקו של היחיד בעזבון לא ימומש, אלא שאמו של היחיד תפדה את זכויותיו ותשלם לקופת הנשייה סך של 100,000 ₪ שישולמו ב-60 תשלומים חודשיים שוים ורצופים, והיחיד עצמו יוסיף סך של 50,000 ₪ במסגרת תכנית הפרעון ובנוסף לתשלומים החודשיים שייקבעו בתכנית.
הפרת תנאי תכנית הפרעון – במידה והיחיד יפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן:
הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים:
היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו;
היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים;
היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה;
היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון;
ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות –
מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו;
נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב;
מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין;
היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים;
ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.
...
חישוב זה מוביל למסקנה כי גם המלצת הנאמן וגם המלצת הממונה ביחס לגובה התשלום החודשי היא נמוכה, ואולם לא אחמיר עם היחיד מעבר להמלצתם.
