בקשה להעברת תיק מחמת חוסר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי בנצרת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אלעד טל) מיום 4.10.2016, במסגרתה הוחלט על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית.

יוצא כי שווי הזכויות לא היה נתון שעמד לנגד עיניי בית המשפט קמא בבואו לתת החלטתו, ומשכך אין מנוס אלא להורות על ביטול ההחלטה מיום 4.10.16, המורה להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי, להשיב את התיק לערכאה קמא, על מנת שלאחר קביעת שווי המקרקעין (אפשר באמצעות שמאי מטעם בית המשפט), תכריע בדבר הסמכות העניינית לידון בתיק זה. לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי לחייב את המשיב בתשלום הוצאות המבקש, באופן מדוד בלבד, בסך של 5,000 ₪, זאת בעיקר משום שגם המבקש לא טרח להביא בפני בית המשפט קמא ראייה כלשהיא הנוגעת לשווי הזכויות.

...

לאור כל האמור, ובהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, הורה בית המשפט קמא על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת.

דיון והכרעה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, זאת משעה שדחיית הדיון בטענה זו לשלב הערעור על פסק הדין אשר יינתן בתום ההליך, עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר (ראו רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.15)).

יוצא כי שווי הזכויות לא היה נתון שעמד לנגד עיניי בית המשפט קמא בבואו לתת החלטתו, ומשכך אין מנוס אלא להורות על ביטול ההחלטה מיום 4.10.16, המורה להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי, להשיב את התיק לערכאה קמא, על מנת שלאחר קביעת שווי המקרקעין (אפשר באמצעות שמאי מטעם בית המשפט), תכריע בדבר הסמכות העניינית לדון בתיק זה. לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי לחייב את המשיב בתשלום הוצאות המבקש, באופן מדוד בלבד, בסך של 5,000 ₪, זאת בעיקר משום שגם המבקש לא טרח להביא בפני בית המשפט קמא ראייה כלשהי הנוגעת לשווי הזכויות.

לפני בקשת הנתבע להעברת הדיון בתיק בשל חוסר סמכות עניינית ומקומית.

לטענת הנתבע בתצהיר אשר צורף בתמיכה לבקשה: "בעיניין הסמכות העניינית, אני אטען, וכפי שעולה מכתב התביעה, כי אומנם אני לא הייתי נשוי למשיבה, ואין ולא נערך הסכם נישואין ביננו, אך וכפי שעולה מכתב התביעה, בטרם נפרדנו אנחנו הנו חיים כבני זוג, וזאת במשך כארבעה חודשים בבית מושכר בעיר מגדל העמק שבצפון, כאשר וכפי שעולה מכתב התביעה, אני והמשיבה נהלנו ביחד משק בית משותף, ולאור כך, עפ"י יעוץ משפטי שקיבלתי, הסמכות עניינית לידון בתובענה זו, מוקנית לבית משפט לעינייני מישפחה בנצרת או לאחד מבתי המשפט שבאיזור הצפון, ולא לבית משפט זה" (סעיף 2 לתצהיר).

התיק יובא בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון לשם קביעת בית המשפט שידון בה. 31בנסיבות העניין, משקיבלתי את הבקשה בעיניין הסמכות המקומית אולם דחיתי את הבקשה בכל הנוגע לסמכות העניינית, אינני עושה צו להוצאות.

...

על כן, הנתבע לא הוכיח כי הצדדים היו "ידועים בציבור" כהגדרתם בפסיקה, והבקשה בעניין העדר סמכות עניינית, נדחית.

סוף דבר אני מורה על העברת התובענה לבתי משפט השלום במחוז צפון.

פתח דבר בפני בקשת הנתבע/התובע שכנגד, להעברת דיון לבית המשפט המחוזי, מחמת העידר סמכות עניינית, הואיל ונושא התביעה קשור לנאמנות.

חזוק לעמדה זו נמצא בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, ב- רע"א 67910-01-19, שניתנה ב- 18/3/2019, לפיה נתקבלה, באופן חלקי אמנם, בקשת רשות העירעור שהוגשה ע"י הנתבע על החלטתי מ- 14/01/2019 לפיה נדחתה בקשתו להורות על צירוף נתבעים נוספים לתביעתו בהיותם נהנים מהנאמנות.

בהקשר זה נפסק ב- רע"א 5462/14 ברזלי נ' ברזילי (11/09/2014) (להלן: "עניין ברזילי"): "אמנם, דרך המלך היא העלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית כבר בהזדמנות הראשונה, בסמוך לפתיחת ההליך והגשת כתבי הטענות לבית המשפט או במהלך הדיון הראשון בתיק. יחד עם זאת, גם אם לא נקט בעל דין דרך זו – אין בכך בהכרח כדי ליסתום את הגולל על האפשרות לקבל את טענתו בהמשך. בעניינינו, עד כה היתקיים דיון קדם משפט אחד בלבד. אמנם, מאז פתיחת ההליך הוגשו בקשות והודעות שונות, לרבות הבקשה לצרוף משיב 2 כנתבע, אך התיק עודנו מצוי בשלב מקדמי יחסית". בעניינינו, אומנם הבקשה הוגשה לאחר כשנתיים מהגשת התביעה, ומאז פתיחת ההליך הוגשו בקשות שונות, לרבות לגילוי ועיון במסמכים, וניתנו החלטות ביניים רבות, אולם עד לשלב זה היתקיים דיון קדם משפט אחד בלבד (8/05/2018); באשר לדיון שהתקיים ביום 13/03/2019, הרי היה מיועד במקור כישיבת הוכחות שהתבטלה מסיבות אחרות הקשורות בבאי כוח הצדדים.

...

חיזוק לעמדה זו נמצא בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, ב- רע"א 67910-01-19, שניתנה ב- 18/3/2019, לפיה נתקבלה, באופן חלקי אמנם, בקשת רשות הערעור שהוגשה ע"י הנתבע על החלטתי מ- 14/01/2019 לפיה נדחתה בקשתו להורות על צירוף נתבעים נוספים לתביעתו בהיותם נהנים מהנאמנות.

אין בידי לקבל טענות התובע לפיהן יש לדחות את הבקשה לחוסר סמכות עניינית מאחר והוגשה באיחור של שנתיים.

לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי כאן.

בית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 39836-08-18 רוה ואח' נ' ישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אילונה לינדנשטראוס התובעים 1. גדעון רוה 2. רחל רוה הנתבעים 1. רשות מקרקעי ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון 2. תמרה טל ע"י ב"כ עו"ד דוד דהאן 3. אבי בוחניק ע"י ב"כ עו"ד גיא אשכנזי פסק דין

בשל חוסר סמכות עניינית, הועברה התביעה ביום 24.07.11 לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביום 6.2.2012 דחתה הרשמת את בקשתם וקבעה כי לאור החלטת בית המשפט העליון והעובדה שלא ניתן לפצל בשלב זה את מכירת הנחלה מבית המגורים, יופקדו כספי המכר בתיק ההוצל"פ עד להחלטת בית המשפט המחוזי בתביעה שהוגשה.

...

טענות התובעים התובעים טוענים כי רישום הזכויות בנחלה על שם תמרה נעשה על ידי רמ"י בניגוד לדין ולנהלי רמ"י וזאת מכמה טעמים שיפורטו בתמצית להלן.

הכלל הקבוע בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הוא כי אין לפצל עילת תביעה אחת למספר תביעות וכי יש למצות את כל הסעדים בהליך אחד לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו. על כן, דין בקשה זו להידחות.

בתצהיר מטעם התובעים ובסיכומיהם, העלו התובעים טענות המהוות הרחבת חזית המריבה, לה מתנגדים הנתבעים, ומטעם זה דינן להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית משפט השלום בנצרת ת"פ 32375-05-23 מדינת ישראל נ' שטרית(עציר) תיק חצוני: 118342/2023 בפני כבוד השופטת רות שפילברג כהן מאשימה מדינת ישראל נאשם נבו שטרית (עציר) החלטה

בבקשה להעביר את התיק לבית המשפט לנוער בפני בקשת הנאשם להורות על העברת התיק בעיניינו להמשך דיון בבית המשפט לנוער, בשל חוסר סמכות עניינית, לפי סעיפים 5(א) ו – 5א(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול) תשל"א – 1971 (להלן: "חוק הנוער").

לבסוף, פרקליטת המחוז סבורה כי האנטרס הצבורי אכן מצדיק כתב אישום אחד לבית משפט רגיל, ואף חתמה על האישור הרלוואנטי, אשר נימסר לב"כ (הקודם) של הנאשם במעמד דיון בתיק המעצר מיום 24.5.23.

...

מקובלת עלי הגישה המובאת בהנחיית פרקליט המדינה, לפיה המבחן לשיקול דעת אם להעמיד לדין יחד קטין ובגיר, בבית משפט שאינו בית משפט לנוער, מתאים ונכון באותה מידה, ואף בבחינת קל וחומר, למצב כמו כאן, שבו נאשם אשר איננו קטין, מואשם גם בביצוע עבירות אשר בעת ביצוען היה עדיין קטין.

שוכנעתי כי שיקול דעתה של המאשימה הנו סביר במקרה זה, וכי הגשת כתב האישום לבית משפט השלום, שאיננו בית משפט לנוער עומדת בקריטריונים הנכונים והרלוונטיים שבהנחיית פרקליט המדינה.

סיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.