לפני בקשה להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל חוסר סמכות מקומית.
המבקשת הוסיפה ואף ציטטה בין השאר מדברי ההסבר לתקנות בנוגע לתקנה 7(ב) הנ"ל, לפיהם:
"יש לזכור כי מטרת כללי הסמכות המקומית היא ליצור איזון בין הצדדים המתדיינים בנטייה להיתחשב במקום מושבו של הנתבע, בין היתר, כדי להקל על הדיון ולייעלו, ולמנוע, בין השאר, היתעמרות בבעל דין יריב באמצעות הגשת תביעות לבית משפט מרוחק..."
כן טענה המבקשת, כי העלאת טענות המשיב לנזק הנגרם בשל אי פירסום הצהרת נגישות כמו גם באשר לפרטי הנגישות בצורה כוללנית, רלוואנטית אם כבר לגולשים המצויים באיזור הדרום אשר מבקשים לרכוש דירות ומשתמשים בשרותי המבקשת בשל איזור עיסוקה.
סעיף 5(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, אשר מסדיר את נושא הסמכות העניינית והמקומית לידון בהליך של תובענה ייצוגית, קובע כך:
"בקשה לאישור תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות הענינית והמקומית לידון בתובענה הייצוגית אם תאושר, ולענין הסמכות הענינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור;"
כב' השופט גרוסקופף היתייחס בהחלטתו בת"צ 57574-12-13(מחוזי מרכז) כהן נ' מדיקל בע"מ ואח' (נבו 24.4.2014) (להלן: "עניין מדיקל") לסעיף 5(ב)(1) הנ"ל, וקבע כי המחוקק דחה את הגישה לפיה הסמכות המקומית לידון בתובענה ייצוגית נקבעת על פי עילת התביעה האישית.
...
מן האמור, אני סבורה כי אף אם יש ממש בטענה לקיומה של נטייה מסוימת להתחשב במקום מושבו של הנתבע לצורך קביעת הסמכות המקומית, גם בתביעות שעניינן פרסום או סחר ברשת האינטרנט (שחלות לגביהן הוראות תקנה 7(ב) לתקנות), הרי לא זה בהכרח המקרה המתאים לכך.
סיכום:
מן המקובץ לעיל , הבקשה להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נדחית.
המזכירת תשגר החלטתי זו, לב"כ הצדדים.