בקשה להעברת תביעה לבית הדין לעבודה בגין פוליסת ביטוח פנסיוני

לבקשתה צרפה הנתבעת תצהיר של ראש צוות תביעות אבדן כושר עבודה באגף ביטוח החיים אצל הנתבעת, אשר אישרה כי התובע שותף, מנכ"ל ומבעלי השליטה בקבוצת מעוף (ע.י.) בע"מ כהצהרתו, כי התובע בוטח באמצעות מעסיקתו בפוליסה הראשונה ואף דמי הפרמיה בגין הפוליסה השנייה שולמו על ידי מעסיקתו.

התובע מיתנגד לבקשה בטענה כי אין מדובר בקופת גמל כמשמעותה בחוק בית הדין לעבודה, וכי לזהות משלם הפרמיה אין רלוואנטיות לעניין הגדרת חוזה הביטוח כ"קופת גמל", שכן הפוליסה היא זו אשר מגדירה אם היא מוכרת כ"קופת גמל" או לא. אשר לפוליסה הראשונה טוען התובע כי רשימת הפוליסה הראשונה, הכוללת רכיב של חיסכון ושיחרור מתשלום דמי ביטוח במקרה של אבדן כושר עבודה (שם צוין כי היא מאושרת כ"קופת גמל") לא הייתה בידיו במועד הגשת התביעה, ואילו הפוליסה השנייה הכוללת רכיב ביטוח למקרה מוות, נכות מתאונה ואבדן כושר עבודה אינה פוליסת "מנהלים", אין בה שום רכיב של חיסכון והיא אינה קופת גמל אלא פוליסה פרטית.

כך למשל, ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (להלן: "הילכת מנורה") נקבע כי: "יש ליתן פירוש רחב לסמכות בית הדין לעבודה בנושא בטחון סוצאלי, נוכח התמחותו בתחום זה, ולמעט חריגים בנסיבות מיוחדות מאוד, להעביר אליו את הטיפול בנושאי בטחון סוצאלי, כגון היתדיינות בין מבוטחי קופות גמל – למשל – לקופות. ההבחנה בין תביעות "ביטוחיות ומסחריות" לבין תביעות "פנסיוניות" שנעשתה בעבר אינה פשוטה ליישום, ועל כן – אם ניטול מקרה כמו ענייננו – עסקינן באותו מבט רחב, בזכויות סוציאליות מובהקות, אשר שכמותו צריך להמצא בחצרי בית הדין לעבודה".

...

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת להעברת הדיון, בתשובת התובע ובתגובת הנתבעת, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, ואנמק.

וכדברי כב' השופט רובינשטיין: "סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו." (ר' הלכת מנורה, פס' ל"ג לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, בנסיבות דנן ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה זו. משלא הותיר התובע הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, משהתנגד לבקשה וחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות להגשת תגובה – אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ללא קשר לתוצאות ההליך.

לפני בקשת הנתבעת 1, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") להורות על העברת התביעה כנגדה (מכוח פוליסה מספר )14827310 לבית הדין לעבודה וזאת בשים לב לרע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (2016) ולאור העובדה שמדובר בפוליסה שהנה ביטוח פנסיוני.

משכך יש להורות כי התביעה כנגד מגדל חברה לביטוח בכל קשור לביטוח החיים תועבר לדון בבית הדין לעבודה, וזאת במנותק מיתר רכיבי התביעה (תביעת הרשלנות המקצועית וכן התביעה לתגמולים בגין פוליסת חו"ל) אשר צריכים להשמע בבית משפט השלום.

...

הואיל ולצורך כך יש להפריד בין רכיבי התביעה השונים ועל מנת שהדבר ייעשה באופן ענייני ויעיל, הנני מורה כדלקמן: מורה על הפסקת התביעה, בדרך של מחיקה, כנגד הנתבעות 2 ו-3.

יודגש, לטעמי, אין מקום לסלק את התביעה על הסף, כפי שבקשו הנתבעות או להורות על סילוק התביעה נגד נתבעת 2, בשלב מקדמי זה. באשר לבקשה להעביר, למצער את התביעה לבית הדין האיזורי לעבודה, נראה כי לאור טענות התובע ובקשתו לתיקון כתב התביעה, הדרך הנכונה היא – מחיקה של כתב התביעה, וזאת על פני העברת ההליך, על כתבי הטענות הקיימים, במתכונתם.

עם זאת, יש ליתן את הדעת באשר לסמכות העניינית; סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, קובע את סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה לידון בתביעה של חבר נגד קופת גמל אם היא נובעת מחברתו בה. חשוב להתייחס לטענת התובע לפיה אין המדובר ב"קופת גמל", אלא בפוליסה ישנה; בהקשר זה, הנתבעות מפנות, לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), תשס"ה- 2005 (להלן: "חוק קופות הגמל") לפיו הפוליסה מוכרת כקופת גמל.

במסגרת הליך ע"ע (ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו, 17.09.09) (להלן: "הילכת אשבל"), אשר מאוזכר בסעיף 16 לבקשה, נקבע כי הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תבחן בהתאם ל"מהות העילה", ואם יש מספר עילות - יש לבחון מהו המרכיב הדומינאנטי המאפיין את המחלוקת.

ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (נבו, ‏21.3.2016) (להלן: "עניין מנורה מבטחים"), בית המשפט העליון תיאר את ההלכה שנהגה עד אותה עת בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שלפיה בכל תביעה יש לאתר את "מרכז הכובד" או "המרכיב הדומינאנטי" של המחלוקת, ולשקול האם ראוי שהסמכות העניינית תהא לבית הדין לעבודה לאור תכליתו של בית הדין (ראו פיסקה י"ז).

...

אשר על כן, לאחר עיון בטענות הצדדים, ובנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה במתכונתה, מחיקה.

ביחס לטענת העדר היריבות; בהתחשב בתוצאה, לא ראיתי טעם של ממש להתייחס לטענה זו. סוף דבר לאור האמור, התביעה במתכונתה, נמחקת.

בנסיבות העניין, אני מורה על החזר האגרה, בהתאם לתקנות, באמצעות ב"כ. ניתנה היום, כ"ח תשרי תשפ"ב, 04 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

בבקשה טוענת הנתבעת, שיש להורות על העברת חלק התביעה, שעניינו הפוליסה נשוא הבקשה, לבית הדין לעבודה, שלטענתה לו הסמכות העניינית הייחודית לידון בתובענה.

נקבע, שיש להעביר לבית הדין לעבודה את כל התדיינויות בין מבוטחי קופות הגמל לקופות {רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (21.3.2016), פסקה יא לפסק הדין}.

לפי גישה זו, כאשר מדובר בפוליסה פרטית, שלא נעשתה על רקע יחסי עובד ומעביד ועל רקע קיומם של יחסי עבודה, הרי שעילת התביעה אינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (ר' למשל החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בסע"ש 49399-09-16 פלונית נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, החלטה מיום 4.2.17, וכן רע"א (מחוזי מרכז) 49111-03-19 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נ. י., החלטה מיום 2.4.19, רע"א (מחוזי מרכז) 15504-07-20 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' י.ו. , מיום 9.7.20, ת"א (מחוזי ת"א) 21937-11-17 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , מיום 20.5.19, ת"א (שלום בית שאן) 60062-11-18 הוך נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 18.2.21).

...

הנתבעת מפנה בבקשתה להלכת מנורה (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו, 21.3.2016] (להלן – "הלכת מנורה") לטענתה, מכוח הלכה זו, יש לקבל את הבקשה.

אשר לשאלת ההוצאות – מאחר שטרם הוגש כתב הגנה מטעמה של הנתבעת, ומאחר שהבקשה של הנתבעת להעברת ההליך לבית הדין לעבודה נדחתה, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

התובעת מצידה הודיעה שהיא מסכימה להעביר את התובענה לבית הדין לעבודה, אך היא ביקשה שייפסקו לטובתה הוצאות כיוון שהנתבעות לא העלו את בקשתן קודם לכן.

כך עולה מעיון במכתב בא כוח התובעת מיום 16.4.20 שצורף לכתב התביעה לפיו, בא כוחה של התובעת נשכר על ידה, מלכתחילה, כדי לסייע לה בהגשת תביעה – "בשנת 2014 מרשתי נדרשה לעבור ניתוח... בחודש דצמבר פניתי בטלפון לסוכנות הביטוח שלכם... בבקשה לבדוק מה נידרש ואיך מגישים תביעת אי כושר עבודה... ברם לאחר שניתוח זה נדחה ומרשתי שוחררה לביתה – היא כבר לא פנתה יותר ולא פניתי לסוכנות הביטוח בנושא זה. בחלוף כ-3 שנים מרשתי ביצעה את הניתוח... בחודש ינואר 2018 הגישה מרשתי מסמכים... התביעה אושרה אך הסכומים שמרשתי קיבלה מביטוח המנהלים וכן מקרן הפנסיה היו נמוכים... מרשתי פנתה למקום העבודה... מרשתי פנתה לסוכנת הביטוח במייל וקיבלה כל מיני תשובות שונות ומשונות... מהבדיקות שערכה מרשתי התברר לאחרונה שבחודשים ינואר-פברואר 2015, ללא כל בקשה או ידיעה או הרשאה של מרשתי, בוצע שינוי בהפקדות לשתי הפוליסות... למרשתי לא הייתה שום ידיעה על כך... השינוי האמור בוצע ללא רשות... בנסיבות אלה אבקשכם לאשר כי אכן זו הסיבה לשינוי סכומי ביטוח אי כושר העבודה של מרשתי וכי תעבירו למרשתי באמצעות משרדי את הפרישי התשלום – על מנת להמנע מהגשת תביעה כנגדכם בגין היתנהלות רשלנית של סוכנות הביטוח...". הקבלות שהגישה התובעת הן מיום 19.4.20 (5,850 ₪); 20.8.20 (4,547 ₪); 23.9.20 (8,355 ₪); 3.11.20 (1,445 ₪); 18.11.20 (4,225 ₪); 11.2.21 (824 ₪); 9.6.21 (9,360 ₪) – סה"כ 34,606 ₪.

...

הנתבעת 1 טענה מנגד שדין התביעה להימחק על הסף בהיותה מוקדמת, שכן התובעת הפסיקה להעביר לה מסמכים רפואיים עדכניים הנדרשים לשם ברור החבות.

ככל שהייצוג נדרש כשירות כדי להקל על התובעת, לטעמנו לא מדובר בהוצאה שהנתבעות צריכות לשאת בה. כפועל יוצא ובהינתן הדיון שלעיל, נדחית גם התביעה לפיצוי גם עבור עוגמת נפש.

סוף דבר התביעה נדחית.

נוכח חוסר הבהירות שנגרמה, בסופו של דבר, כתוצאה מאי תיעוד שיחת התובעת בשנת 2015, אף כי לא היה חובה בדין לערוך תיעוד כזה, אין צו להוצאות.