הצדדים הגיעו להסכמה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין שיתייחס לשאלה האם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההיריון שניתן לתובעת, וזאת בהסתמך על העובדות הבאות:
התובעת ילידת שנת 1987.
לאחר הגשת חוות הדעת, התובעת ביקשה להעביר למומחית שאלות הבהרה מטעמה.
בהחלטת בית הדין מיום 21.2.23 הופנו למומחית שאלות הבהרה, ואלו נענו בחוות דעת משלימה מיום 18.3.23 (שהתקבלה ביום 29.3.23).
...
אכן, הניסוח בו בחרה המומחית לבטא את הסיכון לתובעת או לעוברה איננו מובהק, אך שוכנעתי כי חוות הדעת כמכלול מצביעה על סיכון.
שורת הסיכום של חוות הדעת תומכת במסקנה האמורה ולפיה: "לאור ההבנה כי הבעיה הקשתה על התנהלותה המלצתי בחוות דעתי המקורית על מתן שמירת הריון בחודש האחרון להריון, וזו המלצתי".
לאור האמור, בשים לב לאישור הרפואי מזמן אמת, ובשים לב לחוות דעתה של המומחית, לפסיקה לפיה אין צורך בסכנת חיים דווקא, בתחלואה קשה או בנזק בלתי הפיך, ולגדרי המחלוקת בין הצדדים לרבות התקופה שבמחלוקת– לא מצאתי הצדקה שלא לאמץ את המסקנה בחוות דעתה של המומחית.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה בהתאם לחוות דעת והמלצת המומחית, כך שהתובעת זכאית לגמלת שמירת היריון לתקופה של החודש שקדם ללידה (כאמור, התובעת ילדה ביום 4.2.20).
