בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה הרפואי בתיק

ביום 17/6/21 התקבלה לתיק בית הדין חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר יעקב פעילן ביחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה בכפות ידיו של התובע לבין עבודתו.

הנתבע הגיש בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה הרפואי והתובע היתנגד.

...

על יסוד האמור, לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים בענין זה ועל מנת שלבית הדין תהיה התמונה הרפואית השלמה והמלאה בעניינו של התובע החלטתי להיעתר לבקשת התובע.

על רקע זה, קבע בית הדין הארצי כי "העירעור מתקבל כך שבית הדין יבהיר וידייק את התשתית העובדתית שתועבר למומחה הרפואי, ויתן החלטה מנומקת בעיניין זה, תוך היתייחסות לטענות הצדדים, ורק לאחר מכן יופנו שאלות הבהרה למומחה הרפואי, על יסוד התשתית העובדתית המדויקת. בית הדין האיזורי יקבע, לאחר שמיעת טענות הצדדים, אם יש לאפשר לצדדים להשלים טיעון טרם מתן ההחלטה. בית הדין האיזורי יקבע את התשתית העובדתית המדויקת על יסוד העדויות שהיו לפניו. ככל שמי מהצדדים יבקש להגיש ראיות נוספות, ישקול בית הדין אם יש מקום להעתר לבקשה זו לצורך דיוק התשתית העובדתית [ראו בעיניין זה עב"ל (ארצי) 18992-01-19 יעקב לרר - המוסד לביטוח לאומי (05.04.2020)]:בית הדין האיזורי ינמק את החלטתו, תוך היתייחסות לטענות הצדדים" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

מובהר לכב' המומחה, כי לאחר שנשמעו ראיות נוספות בתיק נמצא כי פעולת כיבוי השריפות עם הזרנוק בוצעה בממוצע כפעמיים בשבוע בלבד, 30 דקות בכל פעם וכי בשגרת העבודה, התובע היה מחזיק את הזרנוק בשתי ידיו מתחת לבית החזה.

...

נוכח קביעותנו לעיל, אנו סבורים כי יש ממש בטענת הנתבע כי מהראיות החדשות שנשמעו עולה, כי העובדות המפורטות בהחלטת כב' השופט (בדימוס) כהן אינן משקפות נכונה את אופי העבודה של התובע.

ואולם, עובדות אלה נקבעו על ידי כב' השופט (בדימוס) כהן רק בשל העובדה כי הם לא נסתרו על ידי הנתבע ושעה שהנתבע לא חקר לגביהן: "אמנם הנתבע טען כי עניין השימוש בזרנוק לא קיבל ביטוי משמעותי, אולם עיון בתצהירו של התובע מלמד כי התובע טען כי כיבוי השריפות נעשה כאשר זרנוק מלא במים בעל לחץ אטמוספרי הגורם לזעזוע ולרטט מונח על שתי כתפיו לסירוגין, תוך שהוא מכוונו כלפי מעלה, לטענת התובע פעולה זו ארכה מספר שעות בהתאם לכמות האירועים. טענת התובע בדבר תדירות הפעולה והזמן בה היא נמשכה, לא נסתרה. כמו כן, התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית על אופן אחיזת הזרנוק וגרסתו, כפי שנטענה בתצהירו, מקובלת עלינו. מדובר בזרנוקים אחד ושניים צול, כעולה מעדות התובע. באשר למשקל הזרנוק, לא הובאה כל עדות בנושא זה"[footnoteRef:25].

האם לאור כל האמור לעיל, חל שינוי בחוות דעתך?".

ביום 22.3.22 הגיש הנתבע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה (אשר אושרו כולן על ידי בית הדין), כדלקמן: ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק – הוא ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי דו צדדי סימטרי.

כבר ביום 27.10.22 התקבלו לתיק בית הדין תשובות המומחה לכל שאלות ההבהרה אשר נישאלו על ידי הנתבע, תוך הסבר של המומחה כי ארבע השאלות הנוספות לא הועברו אליו ועל כן ענה תחילה רק על שתי שאלות.

לעניין הטינטון מבהיר המומחה כי "במרבית ביקוריו של התובע אצל רופאי א.א.ג ישנה תלונה של טנטון וירידה בשמיעה". המומחה מרחיב על כך בתשובותיו לשאלות ההבהרה של הנתבע ומסביר כי "טנטון הוא תלונה סובייקטיבית קשה להוכחה. הבדיקה למאפייני טנטון עדיין איננה בדיקה אמינה ומקובלת ולכן מבחינה זו עדיף להסתמך על בדיקות השמיעה והאנמנזה הרפואית. ליקוי שמיעה עיצבי כפי שיש לתובע בסבירות גבוהה ילווה בטנטון טורדני.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה ולחילופין להורות על מינוי מומחה נוסף.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את חוות דעתו של המומחה, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

עוד משיב המומחה ש"יש מקרים שהליקוי גבוה או נמוך מהמספרים הנקובים" ושאינו מסכים לטענת הנתבע בשאלת הבהרה מס' 4 כי מבנה האופייני לליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק עם NOTCH סביב 4000 הרץ נשמר לאורך השנים -זאת מאחר, כך על פי עמדתו, "בליקוי שמיעה מושרה רעש לאחר שנים רבות השקע יכול להעלם". לסיכום הדברים, מצאתי כי חוות דעתו של המומחה נהירה ומנומקת היטב, אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

על רקע זה, קבע בית הדין הארצי כי "העירעור מתקבל כך שבית הדין יבהיר וידייק את התשתית העובדתית שתועבר למומחה הרפואי, ויתן החלטה מנומקת בעיניין זה, תוך היתייחסות לטענות הצדדים, ורק לאחר מכן יופנו שאלות הבהרה למומחה הרפואי, על יסוד התשתית העובדתית המדויקת. בית הדין האיזורי יקבע, לאחר שמיעת טענות הצדדים, אם יש לאפשר לצדדים להשלים טיעון טרם מתן ההחלטה. בית הדין האיזורי יקבע את התשתית העובדתית המדויקת על יסוד העדויות שהיו לפניו. ככל שמי מהצדדים יבקש להגיש ראיות נוספות, ישקול בית הדין אם יש מקום להעתר לבקשה זו לצורך דיוק התשתית העובדתית [ראו בעיניין זה עב"ל (ארצי) 18992-01-19 יעקב לרר - המוסד לביטוח לאומי (05.04.2020)]:בית הדין האיזורי ינמק את החלטתו, תוך היתייחסות לטענות הצדדים" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

לאמור לעיל נוסיף, כי המומחה הראשון שמונה בתיק, ד"ר עידו ציון, הסביר בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה כי בשים לב לכך שבדיקת ה-U.S שביצע התובע בחודש מרץ 1998, 14 שנים לאחר תחילת עבודתו ו-3 שנים לפני סיומה[footnoteRef:10], יצאה תקינה; וכי רק בשנת 2010 בדיקת U.S. כתף שמאל הדגימה הסתיידויות נרחבות ללא קרע, הרי שיש לקבוע כי השפעת העבודה על התפתחות הליקוי אינה משמעותית ואינה עולה על 20%.

...

עוד נקבע כי "...במסגרת עבודת התובע כלוחם אש הוא לא נדרש במסגרת שגרת העבודה להעביר את הזרנוק מכתף לכתף בדרך של הרמת הידיים מעל לראש. כאמור, הנחת הזרנוק על הכתף לא הייתה האחיזה השגרתית; ועל כן, לא היה צורך להעביר את הזרנוק מכתף לכתף בזמן כיבוי" וכי "לא הוכחה תנועה חוזרת ונשנית של כיבוי שריפות באופן שנדרשה הרמת הידיים מעבר לגובה הכתף... אחיזת הזרנוק בשגרה הייתה מתחת לבית החזה כך שגם כאשר לוחם האש היטה את הזרנוק כלפי מעלה, לא מדובר בהרמת הידיים מעל לגובה הכתף... לוחם האש יכול לכוון את כיוון התזת המים לגובה, גם מבלי להרים את הזרנוק מעל לגובה הכתף... ככל שהיו מקרים בהם נדרש התובע להרים את הידיים מעל לגובה הכתף (בעת כיבוי שריפות בגובה (שגם אז לא תמיד נדרשה הרמה מעל לגובה הכתף)), הרי שאין המדובר בשגרת העבודה, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בתנועה חוזרת ונשנית". על רקע האמור, דחינו את טענת התובע שלפיה יש להוסיף לרשימת העובדות את העובדה כי העברת הזרנוק מכתף לכתף נעשתה בדרך של הרמת הידיים מעל הראש וקבענו, כי "אין להוסיף את העובדה כי כאשר התובע נדרש לכיבוי שריפה בגובה, הכיבוי מבוצע כאשר הידיים מוטות כלפי מעלה מעל גובה הכתפיים. כיבוי בגובה יכול להתבצע גם ללא הטיית הידיים מעל גובה הכתפיים, על אף שלפעמים הוא דורש את הטיית הידיים גם מעל גובה הכתף. ואולם, אין המדובר באופן הכיבוי השגרתי"[footnoteRef:4].

הטענה כי הראיה הטובה ביותר לגרסת התובע הייתה החלטתו של כב' השופט (בדימוס) כהן; ועל כן, התובע לא היה צריך להביא את האסמכתאות לגרסתו אינה מקובלת עלינו.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה.

על שאף שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי, בהתחשב בהיקף ההליך ובהתחשב בכך שגם הנתבע חויב בתשלום הוצאות בסכום של 4,000 ₪ לזכות התובע במסגרת הבר"ע שהוגשה (ראו החלטה מיום 11.1.2022- בר"ע 26118-02-21), התובע ישלם את הוצאות הנתבע בסכום של 4,000 ₪.

ביום 28.3.2022 התבקש המומחה לענות שוב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, כאשר הוא התבקש לענות על השאלות מבלי לייחס את המשמעות שהוא ייחס לאחד המסמכים שהופנו אליו.

הנתבע הגיש ביום 7.8.2022 בקשה להעברת שאלות הבהרה.

להלן השאלות ותשובות המומחה: נא התייחסותך לרישום הרפואי מיום 7.10.2018, היינו שלושה שבועות לאחר ארוע התקיפה, כאשר התובע נבדק על ידי כרורג ובבדיקתו נמצא "בטן רכה, ללא רגישות, הרחבת טבעת מפשעתית משמאל ללא בקע כעת". כמו כן התייחסותך לכך שהבקע אובחן על ידי אותו כרורג רק בביקור הרפואי הנוסף ביום 17.9.2018.

לאחר קבלת תגובת התובע, ביום 6.12.2022 החליט בית הדין להעתר לבקשה ומינה את הכירורג, פרופ' אריאל הלוי כמומחה נוסף בתיק.

...

נימוקים אלו הם נימוקים רפואיים גרידא, כל מומחה על פי ניסיונו הסיק מסקנה אחרת.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים והשווינו בין שתי חוות הדעת, אנו סבורים שמדובר בשתי חוות דעת שוות משקל ועל כן יש להעדיף את חוות הדעת שלטובת המבוטח.

מכל המפורט לעיל, היות וחוות דעתו של פרופ' אורדע מתבססת על אסכולה מקלה לעניין קיומו של בקע טראומטי, והיות ומדובר בחוות דעת שוות משקל, הרי שיש להעדיף את חוות הדעת שהיא לטובת המבוטח, ועל כן, אנו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' אורדע וקובעים כי יש קשר סיבתי בין האירוע לבין הבקע המפשעתי ממנו סובל התובע.