בקשה להעברת עניין למקום אחר בעקבות הליך פלילי

לצד 31 העמודים עמוסי הפרטים הגיש הקובל כ – 200 עמודי נספחים הכוללים עשרות עמודי תמלילים, התכתבויות באפליקציות טלפוניות ומכתבים המהוים חומר ראיות אשר הקובל ביקש להעביר לעיונו של בית המשפט.

ביום 9.11.22 הגישו הנאשמים בקשה לביטול הקובלנה וכן ביטול דיון ההקראה אשר נקבע ליום 15.11.22 בהסתמך על שתי טענות: האחת - הקובלנה המתוקנת כוללת פגמים חמורים שעניינם בהכללת עובדות רבות בלתי רלוואנטיות ואינה כוללת תאור של העובדות המהוות את העבירה כמתחייב מסעיף 85(4) לחסד"פ. כמו כן, הכללת "רמיזות תמוהות ומעורפלות" והתייחסות לקובלנה הנוספת אשר אינה רלוואנטית כלל להליך זה, פוגעות ביכולתם של הנאשמים להיתגונן מפני הליך פלילי.

סעיף 70 לחסד"פ קובע – "הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי הענין; בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת". סעיף 149(4) לחסד"פ מתייחס לטענה מקדמית לפיה "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". מדובר בטענה מקדמית הנבחנת ביחד עם סעיף 85(4) לחסד"פ הקובע כי על כתב האישום להכיל את תאור העובדות המהוות את העבירה וזאת על מנת להציג בפני בית המשפט תמונה מפורטת של כתב האישום ביחס לכל אחד מהנאשמים וכן להביא את העובדות שבכוונת המאשים להוכיח כתשתית להרשעה וזאת על מנת להבטיח את יכולתם של הנאשמים לנהל את הגנתם.

הינה כי כן, על אף שהקובל קיבל היזדמנות לתקן את הקובלנה כך שתקיים את דרישות החוק ותגדיר כמתחייב את גבולות האישום הפלילי ועובדותיו, הקובלנה המתוקנת חורגת אף היא מהוראות החסד"פ ומאופיינת בעומס פרטים, עובדות שאינן רלוואנטיות להליך זה, טענות משפטיות ואמירות כלליות אשר אין מקומן בקובלנה פלילית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשות ותגובות הצדדים, אני מורה על ביטול הקובלנה.

וגישה זו אך מתחזקת בשים לב לכך שעסקינן בעבירות הנוגעות לחופש הביטוי אשר בהקשרן כתב כב' השופט הרמלין בק"פ 44355-02-21 שלמה אלבוים נ' רחל קאהן (2022) כך – "אכיפת עבירות פליליות הנוגעות לחופש הביטוי היא תחום רגיש במיוחד. זאת, לא רק משום העובדה שחופש הביטוי נחשב לאחת הזכויות היסודיות הבסיסיות ביותר במדינה דמוקרטית, והוא בעל חשיבות חברתית ופרטית כאחד ... אלא, בין היתר, כיוון שחופש הביטוי נוגע לכל התבטאות, לרבות לאלה שהחוק אינו מגן עליהן ...". לפיכך, אני מורה על ביטול הקובלנה המתוקנת.

לאור כל האמור, הקובלנה מבוטלת.

לעניין זה, הסמיך המחוקק את שופט בית משפט השלום הדן בהליך הפלילי להעבירו לבית משפט קהילתי הפועל באותו בית משפט, כמפורט בסעיף 220ג(א) לחוק: "שופט בית משפט שלום רשאי, בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, להורות כי עניינו של נאשם בעבירה כאמור בסעיף 220ז יהיה נידון בבית משפט קהילתי שהוסמך באותו בית משפט ושמקום מגוריו של הנאשם הוא באיזור שיפוטו או בסמוך אליו" עוד נקבע בסעיף 220ג(ב) לחוק: "על אף האמור בסעיף 49 לחוק בתי המשפט, שופט בית משפט שלום רשאי להורות כי עניינו של נאשם יהיה נידון בבית משפט שלום אחר באותו מחוז שיפוט שהוסמך כבית משפט קהילתי ושמקום מגוריו של הנאשם הוא באיזור שיפוטו או בסמוך אליו, ובילבד שקבל לכך את אישורו של נשיא בית משפט השלום שבאותו מחוז או של סגן נשיא בית משפט השלום שהוא הסמיך לכך" על פי הוראות אלה, עם התקיימות התנאים המהותיים המנויים בסעיף 220ד לחוק, מוסמך שופט בית משפט השלום להעביר הליך פלילי בעיניינו של נאשם לבית משפט קהילתי הפועל באותו בית משפט, או לבית משפט קהילתי הפועל באותו מחוז שיפוט (באישורו של נשיא בית משפט השלום או סגנו), ובילבד שמקום מגוריו של הנאשם נמצא באיזור שיפוטו של בית המשפט הקהילתי או בסמוך אליו.

מצב דברים זה, בו נידרש נאשם לפנות לבית משפט זה בבקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט – על אף שמבחינה מהותית בית משפט השלום כבר בחן את עניינו ומצא כי מתקיימים התנאים להעברת הדיון לבית המשפט הקהילתי שבאיזור מגוריו – מוביל לבזבוז משאבים שפוטיים, ואולם חשוב מכך, מוביל לעיכוב וסרבול ההליך המתנהל בעיניינו של הנאשם.

...

לאחר עיון, סבורני כי הפרשנות שהציע בא-כוח המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, ולפיכך אין מנוס מדחיית העמדה העקרונית שהציג.

אשר לעניינה הפרטני של המבקשת, דין בקשתה להתקבל, והכל כפי שיפורט להלן.

ראוי כי במסגרת בחינה זו ייתן המחוקק דעתו אף לסוגיה זו. אשר לעניינה הפרטני של המבקשת – לנוכח הסכמת הצדדים, ולעמדת השופט א' לרנר בהחלטתו מיום 4.5.2023, דין הבקשה להתקבל.

זאת ועוד; ענין לנו במבקש המשולל עבר פלילי, מפרנס את עצמו, עובד כמכונאי המספק שירותי חוץ לכלי הרכב של העסק המשפחתי בכל אתרי העבודה הפזורים ברחבי הצפון ומרכז הארץ.

זאת ועוד, המאשימה הביעה היתנגדות לבקשה בשל הליך פלילי חדש שניפתח (ביחס למעורבים אחרים שהמבקש אינו נימנה עליהם) בעקבות אותו סיכסוך.

לטעמי, ניתן להתגבר על הקושי המתואר לעיל, על ידי צימצום ותיחום המקומות אליהן יוכל המבקש להגיע ואף על ידי העברת מידע נחוץ מבעוד מועד, לגורמי האכיפה על מנת שיוכלו לפקח על פועלו של המבקש.

...

עם זאת, אין בכך כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני נעתר חלקית לבקשה ומורה על שילובו של המבקש במעגל העבודה בהתאם לתנאים הבאים: המבקש יוכל לצאת את מעצר הבית בו הוא נתון בימים א' עד ה' בין השעות 08:00 עד 17:00 אחה"צ, ובימי ו' בין השעות 08:00 עד 13:00, על פי קריאה (ורק אם הוא ייקרא לתקן כלי מיכני ו/או כלי חקלאי ו/או כלי רכב) וזאת לצורך הגעה לעבודה בשטח במקום אליו יתבקש ו/או ייקרא להגיע לצורך תיקון כלי-רכב ו/או כלים חקלאיים (להלן: "המקום הנייד").

מובהר בזאת כי אין שינוי בכתובת ובמקום מעצר הבית בו שוהה/שהה המבקש והוא ימשיך לשהות במעצר בית באותה כתובת כפי שהיתה ערב מתן החלטה זו. יתר התנאים שהיו קיימים ערב מתן החלטתי זו ימשיכו לחול בשינויים המחויבים.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באנטרס צבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

ברי כי בודאי שאין מקום להקשיח את הנטל האמור מקום בו ההיתדיינות המשפטית "האחרת" הנה הליך פלילי אשר במסגרתו קיים פער כוחות מובנה בין התביעה לנאשם.

" את אופן היישום של קביעת בית המשפט העליון בעיניין פלוני, ניתן ללמוד מהחלטתו של בית המשפט המחוזי במסגרת ת"פ 6145-10-21 מדינת ישראל נ' לוין (פורסם בנבו, 5.6.23) "אמנם המבקש לא הרחיב באשר לסוג הטענה של הגנה מן הצדק אותה הוא מבקש לבסס (אף שניתן לשער ממה שהסכים המבקש לפרט שטענתו מתייחסת למצב של אכיפה בררנית לשיטתו), אך סבורני כי די בכך שהמקרה בתיק המתנהל כנגדו דומה לתיק שבכותרת והמסמכים בו נדרשים לצורך הליך פלילי כאשר צד להליך הנו רשות ציבורית אחרת לקבוע קיומה של זיקה מספיקה של המבקש לתיק שבכותרת." במסגרת תו"ב 46604-04-21 עריית קרית שמונה נ' זויגי ואח' (פורסם בנבו, 21.6.23) (להלן: "עניין זויגי") שיצא מתחת ידו של בית משפט השלום בקריית שמונה, נדון עניינו של עו"ד "המייצג לקוחות מול עריית קריית שמונה, בנוגע להליכי תיכנון ובניה,  ובהקשר זה מבקש לעיין בתיק על כדי ללמוד על מדיניות הענישה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה קריית שמונה." בהחלטתו לקבל את הבקשה קבע בית משפט השלום: "מצאתי כי העיון המבוקש בתיק מוצדק, בשים לב לעובדה כי המבקש הוא  עורך דין המייצג לקוחות בתיקים דומים בהם הוגשו כתבי אישום על ידי המאשימה בתיק זה, והעיון נידרש בהקשר של בחינת רמת הענישה שנוקטת המאשימה, בהליך שלא נוהל  בדלתיים סגורות." הינה כי כן, דומה שהפסיקה הכירה בזכותם העקרונית של נאשמים או באי כוחם לעיין, אף אם בכפוף למיגבלות מסוימות, במסמכי הליכים פליליים אחרים, הרלוואנטיים לעניינם.

...

" סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע לעניין הליכים פליליים כי: "לא ישמש סניגור אלא מי שמוסמך לכך והנאשם הביע את רצונו בכתב שייצגנו או ייפה את כוחו לכך או שבית המשפט מינהו לכך לפי סעיף 15." מכל האמור לעיל עולה להבנתי כי ספק רב אם רשאי המבקש לפעול בשמו של בנו ובכלל זה להגיש את הבקשה הנדונה.

לאור כל האמור לעיל, הרי שלמיטב הבנתי, המבקש אינו גורם בעל עניין המצדיק את זכות העיון והוא לא עמד בנטל ההנמקה המצדיק את מתן הזכות האמורה.

לנוכח כל האמור, אין בידי להיענות לבקשה.

בית המשפט המחוזי בחיפה פר"ק 48903-11-22 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' שורשים נהריה (ע"ר) ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל בענין: חוק העמותות תש"ם – 1980 פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג - 1983 ובענין: שורשים נהריה (ע"ר מספר 580426427) ובענין: הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי ובענין: איתי פריימן, עו"ד – מפרק העמותה המשיב: מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר החלטה בבקשה 24

אינני רואה טעם לציין את טענותיו של המשיב בעיניין זה, שכן אין קשר בין נושא קזוז המע"מ, שהתעורר לפני תחילת ההליך הפלילי, לבין ההליך הפלילי המתנהל בגין עובדות נטענות אחרות.

בכתב ההגנה נטען שמדובר בניסיון היתקשרות שלא כדין על חשבון קופת המדינה, משום שהעמותה מבקשת שהמדינה תעביר לידיה את רכיב המע"מ כאילו היה רכיב בתמורה החוזית, ולא רכיב מיסויי שנקבע בחוזה לשם העברת מס ערך מוסף לרשויות המס.

מכל מקום, הסכום של 1,327,501 ₪ מבטא חישוב על ידי תוספת לתמורה הכוללת בסך 7,808,830 ₪, בעוד שהסכום 1,134,616 ₪ מבטא חישוב בהנחה שהתמורה הכוללת היא הסכום הכולל מע"מ. מכאן, שהמשיב קיבל את טענת העמותה הצודקת לפיה אם בכלל יש לקזז את המע"מ, הסכום הוא 1,134,616 ₪.

...

בהחלטתי מיום 19.9.2023, הוריתי למשיב להשיב לבקשה בתוך 30 יום, כולל טיעון או הסכמה בשאלה אם בקשה למתן הוראות היא ההליך המתאים להכרעה בשאלה זו. בסופו של דבר, ביום 6.2.2024 הוגשה תשובה לבקשה למתן הוראות, אם כי לא מטעם המשיב אלא מטעם "מדינת ישראל – משטרת ישראל". בהנחה שתוגש תשובה מטעם המשיב הזהה לתשובה זו, נקבע דיון בבקשה ליום 6.3.2024, ובסופו של דבר התקיים הדיון ביום 10.3.2024.

על פי כל האמור לעיל, אני קובע שלא הייתה למשיב זכות לקזז את הסכום השווה לשיעור המע"מ מתוך התמורה המוסכמת שהיה עליו לשלם לעמותה.

על כן, אני מורה למשיב להשיב לקופת העמותה את סכום הקיזוז שהוא 1,134,616 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.9.2019 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלם המשיב לקופת הפירוק הוצאות הבקשה בסך 46,800 ₪.