בקשה להעברת סמכות עניינית לבית משפט השלום בנצרת

לאחר העברת התיק לבית משפט השלום בעכו ביקש התובע להעביר את העניין לבית משפט השלום בנצרת.

כך למשל ברע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817 (2001) נפסק: "אנו סבורים שצו העברה שניתן לפי סעיף 79 לחוק מחמת העדר סמכות מכל סיבה שהיא מקנה לבית-המשפט את הסמכות לידון בתובענה. אם תרצה, הוא מהוה מעין השתק המונע בעל-דין שלא העלה בעיתה טענה של חוסר סמכות מסוג אחד מלעורר טענה של העדר סמכות מסוג אחר לפני בית-המשפט הנעבר"; ברע"א 8105/11 אבראהים ג'ולאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן (11.12.2011) נפסק: "משויתרו המבקשים על טענת חוסר הסמכות העניינית בעירעור בזכות אין הם רשאים להעלותה מחדש בבקשת רשות ערעור ב"גילגול שלישי". תום הלב הדיוני יוצר כלפי המבקשים השתק שפוטי בשלב זה"; ובעניין יקירה דקל הנ"ל נפסק: " גישה זו, השוללת העלאת טענת העידר סמכות עניינית באיחור, אינה מוגבלת לשיקולים מעשיים של יעילות מערכת השיפוט בלבד. שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות, שיסודה בחובת תום לב ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט של צד המשתמש בטענת העידר סמכות בדרך מניפולטיבית כאשר ההליך או ההכרעה אינם לשביעות רצונו..". מן הכלל אל הפרט כפי שהובהר לעיל, הן על התובע (הזוכה בתיק ההוצאה לפועל) והן על הנתבע (החייב התיק ההוצאה לפועל) לפרט את הטעמים, שלפיהם בית משפט כזה או אחר מוסמך מבחינת המקום לידון בהליך לאחר הגשת ההיתנגדות, כאשר זכות הבחירה נימצאת בידיו של התובע שכן מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים "נתונה בררת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פיתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ראו: ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ (31.12.1986); ת"ט (ת"א) 47927-01-19 משה לוי נ' מריה גולדשטיין (27.02.2019)).

סוף דבר: נמצא איפוא, כי התובע פירט בבקשת הבצוע את הטעם אשר מקנה לבית משפט השלום בנצרת סמכות מקומית לידון בעיניין, וכי במסגרת תגובתו לטענות הנתבע שעלו בהתנגדות התברר כי הנתבע העלה טענות דיוניות סותרות לעניין הסמכות המקומית בשני הליכים דומים והנתבע לא השיב לגופן של טענות התובע ביחס להליך הקודם, ולמעשה הספיקות שהעלה התובע ביחס למניעי הנתבע בעיניין זה נותרו ללא מענה.

...

חיזוק למסקנה זו ניתן להקיש מהוראת תקנה 28א לתקנות ההוצאה לפועל שכותרתה "הגשת כמה שטרות לביצוע" ולפיה "זוכה המבקש להוציא לפועל נגד חייב אחד כמה שטרות, יגישם לביצוע, ככל הניתן, במסגרת בקשת ביצוע אחת; ראה רשם ההוצאה לפועל כי הזוכה הגיש לביצוע בתיקים נפרדים כמה שטרות נגד חייב אחד, רשאי הוא להורות, מיוזמתו או על פי בקשת החייב, כי שכר טרחתו של בא כוח הזוכה בכל התיקים, לא יעלה על שכר הטרחה שהיה מגיע לו אילו הגיש את השטרות לביצוע בתיק אחד". הטעם החמישי, מבחינה פרגמטית יש להימנע ככל האפשר מלאפשר לבעלי-הדין "לטלטל" את ההליכים המתנהלים ביניהם מבית משפט אחד למשנהו ולאחר מכן שוב לבית משפט אחר (ראו עניין שור לעיל).

סוף דבר: נמצא אפוא, כי התובע פירט בבקשת הביצוע את הטעם אשר מקנה לבית משפט השלום בנצרת סמכות מקומית לדון בעניין, וכי במסגרת תגובתו לטענות הנתבע שעלו בהתנגדות התברר כי הנתבע העלה טענות דיוניות סותרות לעניין הסמכות המקומית בשני הליכים דומים והנתבע לא השיב לגופן של טענות התובע ביחס להליך הקודם, ולמעשה הספקות שהעלה התובע ביחס למניעי הנתבע בעניין זה נותרו ללא מענה.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת העניין לבית המשפט השלום במחוז צפון.

המבקשת טענה בבקשתה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית המקנה סמכות מקומית לבתי המשפט במחוז מרכז וכי לא היה מקום להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט זה. מאידך, טענו המשיבים בהתנגדותם, כי מקום יצירת ההיתחייבות הנו בכפר יאסיף וכי מקום עסקם הנו בכפר יאסיף (יצוין כי בהתנגדות נפלה כפי הנראה טעות סופר עת ציינו המשיבים גם את בית המשפט השלום בנצרת); ולפיכך עתרו להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט זה, בקשה לה נעתרה כב' רשמת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה: השאלה שבפנינו היא האם יש להעתר לבקשת המבקשת להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום במחוז מרכז, או שמא יש לשעות לטענת המשיבה לפיה הסמכות המקומית לידון בהתנגדות נתונה לביהמ"ש זה. כידוע ההלכה היא כי בנגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה.

...

בפני בקשה שהגישה המבקשת, התובעת בתיק דנן, להורות על העברת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר לביהמ"ש השלום בנתניה, מחמת העדר סמכות מקומית של ביהמ"ש זה לדון בה. אקדים את המאוחר, ואומר כבר עתה, כי יש לדחות את הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית, באשר המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), בדבר היותה של תניית השיפוט בגדר "תנאי מקפח" בחוזה אחיד.

דיון והכרעה: השאלה שבפנינו היא האם יש להיעתר לבקשת המבקשת להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום במחוז מרכז, או שמא יש לשעות לטענת המשיבה לפיה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לביהמ"ש זה. כידוע ההלכה היא כי בניגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה.

ר' החלטתי בת"ט (עכו) 2918-11-18 סלוסייל בע"מ נ' ביטון.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשתה של התובעת להעברת הדיון.

בית משפט השלום בנצרת ת"ט 50055-08-20 חצב סחר (1993) בע"מ נ' מלחם תיק חצוני: מספר בקשה:3 בפני כב' השופט הבכיר, יוסף סוהיל מבקשת/תובעת חצב סחר (1993) בע"מ משיבים/נתבעים 1. ס.ו.ס למסחר והשקעות בע"מ 2. עבדללה מלחם החלטה

פתח דבר בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") להעברת הדיון בתביעה לבית-משפט השלום – מחוז תל-אביב-יפו, מחוסר סמכות מקומית.

הכרעה הכלל שנקבע מקדמת דנא הוא, כי יש לנקוט גישה מקילה יותר בשאלות של סמכות מקומית מאשר בשאלות של סמכות עניינית, כאשר נקודת המוצא הנה ש"בנגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בלבה של סמכות השפיטה" (ראה: רע"א 188/02 מיפעל הפיס נ' כהן, פד נז(4) 473, 477 (2003); רע"א 1878/12 חלבי נ' ש.מ.פ. חברה לנאמנות והשקעות בע"מ (02.04.2012); רע"א 4257/17 שאול אמסטרדמסקי נ' אייל אייכל, נאמן (05.07.2017)).

...

אין בידי לקבל את טענות המשיבים לפיהן לא נכרת הסכם בין הצדדים, וכי לא ידעו לגבי תניית השיפוט ו/או מעולם לא הסכימו לתניית השיפוט המצויינת בתעודות המשלוח.

"   (ההדגשה שלי – ס"י) סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי תניית השיפוט הייחודי גוברת, וכי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום במחוז תל-אביב-יפו.

בית משפט השלום בנצרת ת"ט 28008-11-21 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' עלי עפיפי פיתוח והשקעות בע"מ תיק חצוני: 504511-10-21 מספר בקשה:2 בפני כבוד השופטת מיכל ברלינר לוי מבקשת/תובעת אקרשטיין תעשיות בע"מ משיבים/נתבעים עלי עפיפי פיתוח והשקעות בע"מ עלי עפיפי החלטה

ביום 15/11/21 הגישה המבקשת בקשתה להעברת מקום הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו, ולביטול הדיון שנקבע בתיק זה בבקשה לביטול עיקולים אשר הוטלו בטרם מסירת אזהרה.

סעיף 7 למסמך האישור וההרשאה קובע, כי: "הסמכות המקומית לידון בכל הקשור לשטר החוב ולכתב זה הינה אך ורק לבית המשפט המוסמך בת"א יפו בלבד שלו הסמכות העניינית." משכך טוענת המבקשת, כי לאור תניית השיפוט הייחודית הכלולה בשטר החוב, הסמכות הבלעדית לידון בתביעה נתונה לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.

...

לעניין זה יפים הדברים שנפסקו ב-ת"א (ת"א) 33582-05-20 אלין סולאר בע"מ נ' ארגון גג בהנהלת יעקב אילוז בע"מ (3/12/20), ס' 32 והמובא בגדרו: "מעבר לדרוש, אעיר, כי אף אם הייתי קובעת כי המדובר בחוזה אחיד, וכי תניית השיפוט מהווה תנאי מקפח נוכח סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, אזי לא היה מקום לקבל את בקשת המבקשים, עת לא שוכנעתי כי יהיה בניהול ההליכים בבית משפט זה כדי להרתיע את המבקשים מעמידה על זכויותיהם המשפטיות [ראו ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473, 480), וכן רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.2010)]. לעניין זה יש לציין שהמדובר בהתקשרות חוזית מסחרית, בין צדדים עיסקיים, כאשר המבקשת היא חברה, ולא מצאתי כי ההתקשרות היא בין צדדים אשר יש להגדיר אחד מהם כ"צד חלש" לעסקה.

סוף דבר אשר על כן, דין הבקשה להעברת התביעה לבית המשפט השלום במחוז תל אביב - להתקבל.

המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות בסך 1,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.

ההליך ניפתח בתחילה בבית משפט השלום בנצרת, אך לאחר מכן, כשהתברר כי המשיבה 2 עובדת כמזכירת ועדת השחרורים במנהלת מחוז צפון, הועבר ההליך ביום 15.6.2020, בהוראת נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון, השופט ד' פורת, לבית משפט השלום בבית שאן.

לחלופין, ביקשו המשיבים כי ההליך יוסיף להתברר בבית המשפט בבית שאן וזאת מכוח הכלל הקבוע בסעיף 79 לחוק, ולפיו בית המשפט שאליו הועבר הליך בשל חוסר סמכות עניינית או מקומית, "לא יעבירנו עוד". המבקשות בתגובתן, הודיעו כי הן עומדות על בקשתן שההליך יועבר למחוז חיפה וזאת על בסיס הטענות שהועלו בבקשה.

העברת מקום דיון בין בתי משפט המצויים באותו מחוז שיפוט צריכה להיות מוגשת לנשיא בתי משפט השלום לפי סעיף 49 לחוק ובמצבים כגון אלו, ככלל, אין מקום שבית המשפט העליון יפעיל את סמכותו להורות על העברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (ראו: בש"א 5378/18 הילבן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (22.7.2018); בש"א 2569/17 אוסטנין נ' עלון (22.3.2017)).

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשות כי תפקידה של המשיבה 2, כשלעצמו, מקים חשש למשוא פנים ביחס לכלל שופטי בית משפט השלום בבית שאן שאליו הועבר ההליך.

כך גם אין בידי להיעתר לבקשת המשיבים להורות על העברת ההליך מבית משפט השלום בבית שאן לבית משפט השלום בעפולה, שבאותו מחוז, מהסיבה שאין זו המסגרת הדיונית להעלותה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.