בקשה להעברת מקום דיון בתיק פלילי לאחר פסילת שופט

עבירות אלה בוצעו על ידי הנאשם בשטח השיפוט של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, אך הנאשם הגיש בקשה להעברת מקום הדיון, ולאחר שזו אושרה על ידי בית המשפט העליון, הודה במיוחס לו בפני ובהתאם לבקשת סניגורו נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים: "לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זילזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק......

ביחס לתקופת הפסילה, ולאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי נאשם זה ירצה מאסר בפועל כתוצאה מהעבירה אותה ביצע, ולאחר ששיקללתי לשיקולי את לקיחת אחריותו, ואת היותו נורמאטיבי מהפן הפלילי מצד אחד ואת עברו המכביד מנגד, הגעתי למסקנה לפיה פסילה בת 18 חודשים תשקף בצורה נכונה את משך הפסילה הראוי וההולם לנסיבות.

מורה על הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה שנגזרו על הנאשם בתיק 8504-05-15 בבית המשפט באשדוד ביום 8.8.14 לריצוי באופן בו 3 חודשים יהיו חופפים למאסר שנגזר בסעיף ה' לעיל ו- 3 חודשים יהיו מצטברים, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל כתוצאה מיגזר דין זה. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו בכלא באר-שבע ביום 4.7.21 בשעה 08:30.

...

בנסיבות אלה, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה עד בינונית, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה ינוע בפרשה זו בין מאסר מותנה ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.

בסוף ההודעה הנ"ל הציע ב"כ התובעים "שהבנק יבקש מכתב של הקונה מתי הוא מעביר את הכסף". לאחר מכן שלח ב"כ התובעים הודעה נוספת שבה המליץ לא להעלות דרישות בלתי סבירות בכתב, והציע "להפעיל את הבנק בזהירות ובעדינות, עדיף בעל פה". ברור מההתכתבות שחנוך ומי מטעמו רצו להפעיל לחץ על תומר ועל פישר באמצעות הבנק.

בהחלטה שניתנה בת"א 10205-12-19 מיום 28.2.2021 שאותה צטטו התובעים בסיכומיהם, היתייחס בית המשפט לכתב התביעה המתוקן שהגישה שח אור בהליך הנ"ל, שבו ביקשה צו הצהרתי לקיומו "מישכון שביושר", ונקבע כי מדובר בניסיון פסול "לבצע מקצה שיפורים להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז". הקביעה באותה החלטה כי על הנתבעים למצות את טענתם בעיניין המישכון בתביעה הכספית שלפניי, איננה מכשירה כשלעצמה הרחבה של חזית המחלוקת בתיק דנן, בשלב הסיכומים, ללא בקשה לתיקון כתב התביעה.

לפי סעיף 47 לפקודת השותפויות "מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על הפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם...". בסעיף 51 לפקודת השותפויות מפורטים הכללים ליישוב החשבונות בין השותפים לאחר פירוק השותפות.

התובעים לא הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה כדי לכלול בו טענות לגבי מסמכים נוספים שלדבריהם תומר עשה בהם שימוש, פרט לפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי.

בדיון ההוכחות העיד תומר שהיה נוכח בדיון שהתקיים בתיק הפלילי, וחנוך נתן לו את הפרוטוקול בתום הדיון או לאחר מכן במשרד (פרוטוקול: עמ' 341 ש' 12 עד 22 ועמ' 344 ש' 11-9).

ב"כ התובעים טענו כי ההקלטה החלה כמה דקות לפני הקטע שמופיע בתמליל, אך טענה זו לא הוכחה, והחלק שהוגש כראיה בהליכים אחרים אינו כולל דברים שנאמרו תוך כדי הדיון, למעט דברי פרידה של השופטת (עמ' 366 ש' 5-4 ועמ' 368 ש' 13-3).

...

על כן, יש לדחות את התביעה למתן צווים הנוגעים למסמכים של חנוך ושל קבוצת המשבב שנמצאים בידי תומר.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

לפיכך, אני מחייב את התובעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעים סך של 350,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בא כוח המבקש הפנה לפסיקה לעניין מראית פני הצדק ע"א 899/95 שמואל ברזל, עו"ד נ' כונס הנכסים הרישמי בתפקידו הוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, ע"פ 184/84 שרעבי נ" מ"י, ע"פ 717/84 אליעז נ' מ"י, ע"פ 599/87 יוסף חוברה נ' מ"י, בד"מ 3/88 שר המשפטים נ' השופט בן שחר חריפאי, לפיהם שיחה, שמנהל ביהמ"ש עם אחד הצדדים מבלי שהצד השני שותף לה, מהוה עילה עצמאית לפסילת שופט ויש להעביר את התיק לשופט אחר.

בא כוח המבקש ציין, כי בכל בתי המשפט בארץ, בהליכים פליליים, יש הבחנה בין שופטים המנהלים את ההליך עד כתב האישום ובקשה למעצר, לבין מי שמנהל את הדיונים במעצרי ימים ומתן צוים שהיו מקבילים להליך שהיה בהפ"מ 3763-09-22 בעיניינו בדיוק מסיבה זו. בא כוח המשיבה היתנגד לבקשה.

לטענתו, אין מקום להעביר את הדיון למותב אחר.

בע"פ 184/85 היתה קירבה חברית יתירה בין השופט לתובע, בע"פ 717/84 השופט נסע ברכב המשטרתי וב599/87 השופט נהג להסיע את התובעת ברכבו ובד"מ 3/88 השופט ניהל שיחה עם אביו של נאשם , יעץ לו כיצד לבטל פס"ד שאותו שופט נתן בהיעדר הנאשם ולאחר מכן דן בבקשה ונעתר לה. לא הוצגה בפני ולו החלטה אחת של בית המשפט העליון, שהצדיק פסילת שופט בנסיבות דומות.

...

לאחר שבחנתי הלכות בית המשפט העליון, אין אני סבורה שמתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

אור כל האמור לעיל,  אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לצדדים.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) להעברת מקום הדיון בת"פ (שלום ב"ש) 7615-12-21 (להלן: ההליך הפלילי), אשר ניפתח בבית משפט השלום בבאר שבע, לבית משפט במחוז שיפוט אחר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ולאחר מספר עבירות שעניינן גניבת רכבים משטח מדינת ישראל והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינאית.

לטענת המבקש המשך ניהול ההליך בבית משפט השלום בבאר שבע יפגע באפשרות "לקדם את התיק להבנות כלשהן בין הצדדים", וזאת בשל עניינו האישי של התובע המשטרתי בהליך הפלילי הנוסף שמתנהל נגדו.

עילה להעברת מקום דיון על רקע עילת פסלות המופנית כלפי כלל השופטים המכהנים במחוז שיפוט מסוים תקום במקרים חריגים בלבד (ראו, מני רבים: בש"פ 2294/22 אליהו נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.4.2022)).

...

בנסיבות העניין, ובשים לב לעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענות המבקש כי לתובע המשטרתי או לעמיתיו עניין אישי בניהול ההליך הפלילי באופן שמצדיק את העברת ההליך לבית משפט במחוז שיפוט אחר, אף הן דינן להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהחלטתי, ציינתי כי הדיון בתיק הסתיים לפני עיון המותב בבקשת הנאשם והבקשה הועברה לתגובת ב"כ הנאשם עד ליום 22.8.23.

בהחלטתה שניתנה בהמשך היום, קבע המותב שההחלטה בבקשה לפסלות תנתן בהקדם וכן כי הדיון בתיק ידחה ליום 23.10.23, תוך שביצוע גזר הדין ימשיך להיות מעוכב.

יצוין כי מתן ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון ניתנה בטרם ניתנה ההחלטה בבקשת הפסלות, לאור העובדה שהדיון בבקשה נקבע ליום 14.9.23, דהיינו יום לאחר מתן החלטת הדחיה ולנוכח פסיקת בית המשפט העליון ממנה ניתן ללמוד על האפשרות קבלת החלטות בעלות אופי טכני עובר לקבלת החלטה בבקשת פסלות (לעניין זה ראה למשל את ההחלטות שניתנו במסגרת עא 9218/18 ‏ ‏ דוד הדר נ' דוד גדסי (פורסם בנבו, 17.1.2019 וכן עא 5270/19 ‏  ‏ פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, ‏3.12.2019)).

דיון והחלטה הסעיף הרלוואנטי לבקשה הינו סעיף 77א (א) לחוק חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") הקובע:  "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט." דוגמא למקרה בו דן בית המשפט העליון בטענת פסלות שהתבססה, בין השאר, על טענה שנגעה ליחסי עו"ד לקוח, ניתן למצוא במסגרת עפ 160/21 ‏ ‏ נתנאל גבאי נ' מדינת ישראל - אגף המכס‏ (פורסם בנבו, 21.1.2021) (להלן: "עניין גבאי") "בתגובה לבקשת המשיבה להגיש לבית המשפט מיסמך מסוים, ציינה הסנגורית "אני לא יכולה להגיב" והוסיפה כי קיבלה מהמערער הודעות שאותן לא תציג לבית המשפט מפאת חיסיון עורך דין-לקוח.

" כן נפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעפ 473/12 ‏ ‏ מוחמד גאבר נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 17.1.2012) "כבר נקבע בפסיקתנו פעמים רבות, כי חשיפת בית המשפט להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי בית המשפט דן בעבר בעיניינו של נאשם, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות. רק חשש ממשי – בראייה אובייקטיבית – למשוא פנים, במובן זה שנפגעה יכולתו של בית המשפט לידון באופן הוגן בעיניין המובא לפניו, מקים עילה לפסילת שופט." פסיקה דומה של בית המשפט העליון ניתן למצוא גם באשר להיחשפות מותב לחומר ראיות בלתי קביל בהליך הפלילי וזאת במסגרת עפ 790/21   מוחמד צלאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.2.2021) בו הסתמך בית המשפט העליון גם על שנקבע בעיניין גבאי "עיינתי בעירעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להדחות. כידוע, המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק)).

כפי שנפסק, החשפות בית המשפט לחומר ראיות בלתי קביל אין די בה כשלעצמה כדי להביא לפסילתו, ורק במקרים חריגים בהם נחשף המותב ל"מסה קריטית" של ראיות שאינן קבילות יש מקום להורות על פסילתו מלשבת בדין (ע"פ 160/21 גבאי נ' מדינת ישראל – אגף המכס, פסקה 7 (21.1.2021)).

...

" כן נפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעפ 473/12 ‏ ‏ מוחמד גאבר נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 17.1.2012) "כבר נקבע בפסיקתנו פעמים רבות, כי חשיפת בית המשפט להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי בית המשפט דן בעבר בעניינו של נאשם, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות. רק חשש ממשי – בראייה אובייקטיבית – למשוא פנים, במובן זה שנפגעה יכולתו של בית המשפט לדון באופן הוגן בעניין המובא לפניו, מקים עילה לפסילת שופט." פסיקה דומה של בית המשפט העליון ניתן למצוא גם באשר להיחשפות מותב לחומר ראיות בלתי קביל בהליך הפלילי וזאת במסגרת עפ 790/21   מוחמד צלאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.2.2021) בו הסתמך בית המשפט העליון גם על שנקבע בעניין גבאי "עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק)).

לאור כל האמור לעיל, החלטתי שלא להיעתר לבקשה לפסילת המותב מלשבת בדין.

מובהר למבקש כי בהתאם לסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, זכאי הוא לערער על החלטתי זו לבית המשפט העליון ובהתאם לסעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, יודיע על כוונתו לערער לבית המשפט ויגיש את ערעורו בתוך חמישה ימים מיום קבלת החלטה זו. במידה ובכוונת המבקש להגיש ערעור, מוצע שיבחן האם וכיצד משפיעים מועדי ישראל על התקופה הנקובה להגשת הערעור.