מהחומר שבפני עולה כי הבקשה הנ"ל הייתה מוסכמת על אימם של הקטינים ועל האפוטרופוס לדין שמונה להם (המשיבים 3-2 בעירעור), ובית המשפט נעתר לה. מאז ניתנו שורה של החלטות ופסקי דין, בין היתר, בכל הנוגע להארכת צוי ההוצאה ממשמורת ולהסדרי ההתראות בין ההורים לקטינים.
התיק היתנהל תחילה בפני השופט ע' שילה ולאחר מכן הועבר לטיפולו של המותב הנוכחי, הנשיא א' חן. בדיון שהתקיים לבקשת שירותי הרווחה ביום 16.2.2020 בעיניין הארכת צוי הנזקקות לקטינים הפנה המערער את בית המשפט לבקשת פסלות בכתב, שאותה הגיש בבוקר הדיון.
כך עשה המערער ביחס להחלטה מיום 29.12.2019, וניסיונותיו להביא להחלפת המותב שידון בעיניינו – בין באמצעות הגשת בקשה להעברת מקום דיון ובין באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור בעיניינה – בעיתוי בו עומדת על הפרק הארכת צוי הנזקקות של הקטינים גובלות בשימוש לרעה בהליכים משפטיים ואין לקבלה.
...
בית המשפט קבע כי הבקשה שהגיש המערער הוגשה בשיהוי ניכר של כשנתיים מעת שההליך נותב לטיפולו של המותב הנוכחי והדגיש כי טענת המערער ולפיה נמנע מהגשת בקשת פסלות בהזדמנות הראשונה לנוכח חששו כי בקשתו תדחה, והדבר ישליך על טיב היחס שיקבל מאת המותב, אין בה כדי לסייע לו בהקשר זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.
מכל מקום, מעורבותו של המותב בטיפול בתלונה נעשתה במסגרת תפקידו כנשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים ומקובלת עלי עמדת המותב כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות בנסיבות המקרה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
