בקשה להעברת מקום דיון בתביעות משמורת והסדרי ראייה

ביום 10.12.20 התקבלה בקשת הנתבע להעברת התביעה לפסים של תביעה בסדר דין מהיר, תוך הוראה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן מתאים (ללא צו להוצאות).

מפאת חשיבות הסכם שכה"ט ומאחר שהנו קצרצר, אביאו כאן כלשונו, ואבהיר תחילה: המקומות שבהם מופיע קו ריק הם מקומות שלא מולאו גם בהסכם המקורי והמקומות שבהם מופיעים סימני XX הם מקומות שמולאו ע"י הצדדים.

הפגישה במשרד עסקה רובה ככולה בעינייני משמורת והסדרי ראיה: לפנינו ראיה איכותית מאוד בדמות תמליל אותנטי וברור של הקלטת סתר (ע"י אחיו של התובע) מזמן אמת של משתתפי הפגישה במשרד, אותה פגישה שבסופה נחתם הסכם שכה"ט. קריאת התמליל מלמדת כי את התובע ואחיו העסיק, באופן בולט ודחוף, הנושא של המשמורת על בנותיו של התובע ושל הסדרי ראיית הבנות בין התובע לבין אישתו, ויתר הנושאים הקשורים ביחסי התובע ואישתו לא נדונו כימעט כלל (ודאי לא באופן מפורט וקונקרטי) ולא היו אקטואליים ורלוונטיים לאותו שלב, ובכלל.

כך, למשל, התובע לא צירף (לא לכתב התביעה שאליו חייב היה לצרף זאת עפ"י דיני סדר דין מהיר ולא בכלל) את מיסמכי כל ההליכים המשפטיים הרלוואנטיים שננקטו בעינייני המשמורת והסדרי הראייה, והתובע גם לא העיד את עורכת הדין החדשה שייצגה אותו לדבריו באותם הליכים, כאמור בסעיף 40 לכתב התביעה המתוקן (לאחר שהפסיק את ייצוגו ע"י הנתבע), על הידוע לה, ומן הסתם היא יודעת הרבה מאוד.

...

לא התרשמתי ממכלול הראיות כי הוכח שהנתבע פעל כעו"ד מייצג של התובע באופן בלתי ראוי או בלתי מקצועי.

התרשמתי גם כי התובע ובני משפחתו ומלוויו היו תחת הרושם הסובייקטיבי שסגנון דיבורו והתנהלותו של הנתבע אינו ראוי (למשל הדיבור הקולני שאחות התובע העידה עליו ונושא ההסעה של הנתבע שדובר עליו), אך לא הוכח שהדבר פגם באיכות הייצוג המקצועי של הנתבע את התובע, עדי כדי מסקנה שהנתבע הפר את הסכם שכה"ט ואת חובותיו המקצועיות או שהדבר היווה עילה מוצדקת להפסקת הייצוג.

סיכום התביעה נדחית.

בתאריך ד' אדר ב' תשע"ט (11/3/2019) פתח האב באמצעות ב"כ תביעה שכותרתה משמורת, הסדרי ראייה וכל הקשור בעיניינם.

בית הדין דן בתביעה וקיים מספר דיונים כמו כן ניתן צו לקבלת תסקיר מהרווחה על מנת לקבל דו"ח עדכני  של עו"ס והמלצות להסדרי ראייה ושהות.

אולי יש לה אחיזה במקומות אחרים, אבל בית הדין עוסק במהות וכאשר יש בקשות ודיונים הנוגעים בדיוק בנקודות האלה אין הצדקה לידרוש פתיחת תיק ולקבוע דיון לעוד כמה חודשים ובנתיים האם תמשיך ל"חגוג" על כספים שעל פניו לא מגיעים לה, והיא ממשיכה לגבות אותם שלא כדין.

עוד טוען האב, שהאם לא מקיימת עם הקטין זמני שהות כלשהם, ושעד למתן ההחלטה המורה על ביטול מזונות האב שילם בכפל, הן על הוצאותיו של הקטין באופן ישיר, והן על מזונות הקטין אותם העביר לאם, תוך כדי שהאם עושה שימוש בלעדי לעצמה במזונות הקטין.

...

שונה הדבר בתכלית מדין הפוסק לזון בת אשתו חמש שנים, ששם, זו התחייבות אינדיבידואלית של הנושא, אשה בהתאם לסיכום של מספר השנים אותו מבקשת האשה עמה הוא רוצה להינשא.

לסיכום: לשני הטעמים שהובאו בחכם צבי (בהגהתו על הט"ז) יש מקום לחלק בין התחייבות אב למזונות ילדים בהסכמי גירושין בימינו לבין דין הפוסק מזונות לבת אשתו.

נמצאנו למדים שהתחייבות לזון את חבירו או אפילו בת אשתו, יש בה אלמנט של חיוב כספי, אותו מתחייב הפוסק התחייבות זו. משא"כ במזונות ילדים לא יעלה על הדעת שחיוב זה יש בו אלמנט כספי כלפי האם, גם אם הוא מעוגן בהסכם גירושין.

מלכתחילה הוגשה התביעה למשמורתם של 3 הילדים, אך שני הילדים הגדולים (ילידי 02/2002 ו- 07/2003 שניהם בגירים לעת הזו) עברו בשעתו להתגורר עם האב ועל כן פסק דין זה דן בעיניינה של הבת הקטינה ילידת 2012 (להלן-הבת).

כאן יש מקום לאתנחתא לצורך היתייחסות לדיון האחרון שהתקיים לפני ביום 23/6/21 האב שב על חוסר האמון שלו גם כלפי בית המשפט והתריס "מאיזה סיבה הילדה צריכה

המשמורת תהיה אצל האם אבל עדיין היא מאפשרת הסדרי ראייה, אבל צריך להחזיר אותה.

אני כל פעם שזה קורה אגיש בקשה לבית המשפט? אם אתה לא תתחייב שתחזיר את הילדה לא יהיו הסדרי ראייה.

לדוגמא האב סיפר לילדה שהיא תעבור לגור איתו, תעזוב את אילת ותתגורר האם מבקשת להיות מעורבת בשיחות המתינהלות בין האב והילדה וזאת על מנת .

...

ניסיון זה לא צלח והאב עזב את העיר ושב ל המחלוקת מושא פסק דין זה היא האם להיעתר לדרישת האב לקבוע שטובת הבת במשמורתו תוך ניתוקה מהאם או להשאירה XXX ולאפשר על כן לבת לעבור ולהתגורר עמו בעיר במשמורתה של האם ולהורות על המשך מגוריה בעיר אילת עם האם.

אחרית דבר: לאחר ששמעתי את הצדדים וכשכל החומר לנגד עיני, על מנת לסיים את אי הוודאות בחייה של הבת אשר מטלטלים כספינה בסערה בין מעבר להישארות ועל מנת לתת יציבות לחייה אני מורה על משמורתה אצל האם והמשך מגורים בעיר אילת.

משמורת הקטינה תהיה בידי האם והסדרי הראייה יקבעו בשלב זה על ידי פקה"ס על פי הסמכויות שינתנו לה על ידי בית המשפט לתקופה של שנתיים מהיום.

המומחה קבע בהמלצותיו כי בפועל מתקיימת משמורת משותפת, כי אין מקום להעביר את המשמורת לאב, אין מקום לשנות את זמני השהות כפי שהם מתקיימים במועד מתן חוות הדעת.

האם הפניתה לחוות דעת המומחה שהוגשה במסגרת תביעת המשמורת, וכן לדו"ח המטפלת בקטינה ואף בדיון שהתקיים ביום 6.12.18 שם צוין כי האב אינו מקיים את מלוא זמני השהות שנקבעו לו, אינו לוקח את הקטינה לא בחגים ולא בחופשות, ולעיתים מודיע לקטינה שאינו מגיע לאסוף אותה.

ובראייה זו, שוב אין מקום להתערב לטובת המבקש מעבר למידת ההתערבות של בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם.

נבהיר את הדברים ביחס לנדון – בנדון אנו סבורים כי סביר יהא להעריך סך שכירות חודשי הראוי למגורי הקטינות בעלות של 5,000 ₪, אשר חלקן של שתי הקטינות בדמי שכירות אלו עומד על 40% ע"פ הפסיקה הנוהגת )וראו, כדוגמה - עמ )תל - אביב - 35 יפו( 1162/03 - ד' ע' נ' ר' ע' ) 2005 ( ובסה"כ 2,000 ₪.

(₪ מכאן שעל בית המשפט לעדכן את חיובו של האב במדור, ואני קובעת כי החל ממועד מתן 26 פסק דין, דהיינו החל מחודש 11/20 חיובו של האב במדור הקטינה יעמוד על סך של ₪ לחודש.

הוא טען כי החייב הציג מיסמך בכתב ידו נושא כותרת "הסכם" (המרכאות במקור) מהתאריך 15.10.2002 במסגרתו ניסחו החייב והמשיבה את הסכמותיהם באשר לתשלומי מזונות, הסדרי ראייה, משמורת והעברת זכויותיו בנכס לטובת ילדיו.

בהחלטת כב' השופטת גרוסמן שניתנה באותו יום, היא הורתה לנאמן להגיש תסקיר מפורט בדבר מצבת החובות של החייב, תביעות החוב שאושרו, מצבת הנשיה וצפי לעתיד וכי רק לאחר מכן תדרש לבקשה.

יחד עם זאת, צודק הנאמן כי הואיל וההסכם שותק ביחס ליתר נכסיהם באותה העת לרבות החובות שנוצרו בעקבות מעשיו של החייב, הרי שככלל ניתן להחיל את ההסדר השיורי הקבוע בחוק יחסי ממון ביחס ליתר הנכסים והחובות, ולפיכך סבור הכנ"ר כי ככל וימצא הנאמן נכסים אחרים, יהיה מקום לשקול הגשת בקשה ביחס אליהם".

משנדחתה בקשתו של הנאמן ליתן לו הוראות למימוש זכויות החייב והמשיבה בנכס, אין מקום לאפשר לו לפתוח את הדיון מחדש והנו מנוע מלפעול למימוש חלקו של החייב בנכס הספציפי שאינו עוד של החייב.

...

התגובה האחרונה הייתה של הכנ"ר. בתגובתה מיום 27.7.2017 טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת הנאמן להורות של מימוש הנכס אשר לדבריה הנו בבעלותה ובבעלות ארבעת ילדיה ומשמש להם מזה עשרות שנים כדירת מגורים יחידה.

אני מורה כי הנאמן יגיש בקשה מסודרת תוך 30 יום.

סוף דבר, אין מקום לאפשר לנאמן לפתוח לדיון מחדש נושא זה של מימוש הנכס.

אשר על כן, בקשת הנאמן ליתן הנחיות למימוש זכויות החייב בנכס נדחית.