בקשה להעברת מקום דיון בשלב מתקדם בהליך אזרחי

לשיטת המשיבה מהות הבקשה היא, הלכה למעשה, ניסיון לקבלת ולהגשת ראיות נוספות בשלב העירעור, ראיות שלא התבקשו בעת ניהול ההליך בערכאה הדיונית אף כי לא היתה מניעה לעשות כן. לפיכך סבורה המשיבה כי בקשות אלה הן חלק מן העירעור עצמו והדרך היחידה לידון בהן היא על ידי ההרכב הדן בערעורו, לפי סעיף 211 לחסד"פ ובהתאם למבחנים הנוהגים ביחס לבקשות להגשת ראיות חדשות בשלב העירעור.

באשר לבקשה להסרת חסיון טענה המשיבה כי לעיונו של המבקש הועברה פרפרזה ביחס לאמצעים המיוחדים שננקטו בחקירותיו, הכוללת פירוט האמצעים; כי הנהלים שהתבקשו אינם בבחינת חומר חקירה; וכן כי המבקש אינו מנמק מהו הפוטנציאל המזכה הטמון בהם לערעורו מעבר לפרפרזה שנמסרה לו אלא מעלה טענה כללית תוך ניסיון להשתמש בהליך הפלילי לשם בירור טענות מנהליות התוקפות את חוקיות נהלי השב"כ, טענה שנדונה והוכרעה בעיניין טביש, לאחר עיון בנהלים, ועמדתו של המבקש לפיה מדובר באימרת אגב או בהלכה מוטעית הנה חסרת בסיס ובקשה להסרת חסיון אינה האכסניה המתאימה לידון בה. במהלך הדיון לפני טענה באת-כוח המשיבה כי בהחלטתו בעיניין משפט הזוטא קבע בית המשפט קמא כי ההחלטה ביחס לחקירה היתה סבירה וכי היה קיים יעד סיכולי ראוי ולא ראה להכריע בשאלה האם עמד לחוקרים סייג הצורך.

כך, סעיף 74 לחסד"פ מצוי בפרק ד' לחוק שכותרתו "הליכים שלפני משפט", בסימן ג' לפרק ד' שכותרתו "עיון בראיות התביעה"; וכך סעיף 44(א) לפקודת הראיות מתייחס לעניינו של "נאשם" ולתועלת שיש לראיה להגנתו, ולאפשרות לשוב ולבחון את ההחלטה "עם היתקדמות ההליך העקרי", כאמור בסעיף 46(א2) לפקודה.

במצב הדברים הרגיל בקשות לגילוי חומר חקירה מוגשות בסמוך להגשת כתב האישום ולפני שמיעת הראיות בערכאה המבררת (ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 187 (2021); (להלן: עמית)).

לטעמי, ככלל בשלב דיוני זה המקום הראוי לבירור הטענות הוא המותב הדן בעירעור, כפי שנעשה בעניינים שנימנו לעיל (וראו גם: עמית, 198 ו-747), משום שלמעשה עניין לנו בטענות הנוגעות לבקשה להוספת ראיות חדשות בעירעור.

...

כאמור, לאחר שבחנתי את הבקשות לגופן, מצאתי לדחותן, מן הטעמים שיפורטו להלן.

אף אם בנסיבות אלה, לא ייזקף האיחור בבקשה לחובת המבקש, הרי שיש לדחות את בקשתו בעניין זה, לגופה.

סוף דבר, הבקשות נדחות.

בבית המשפט העליון ע"א 1819/21 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערער: ד"ר עופר קליין נ ג ד המשיבים: 1. פורמאלי אורן גרשוני 2. פורמאלי דליה גרשוני 3. רונית רז 4. אהוד רז 5. מיכל גילבוע - עו"ד 6. כונס נכסים רישמי בקשה מטעם המערער מיום 14.9.2021; תשובה מטעם המשיבים 4-3 מיום 29.9.2021; תגובת המערער לתשובת המשיבים 4-3 מיום 1.10.2021; תשובת המערער מיום 11.10.2021 ][]החלטה

] ההליך שבכותרת הועבר לטיפולי בהתאם להחלטתו של כבוד השופט נ' סולברג מיום 5.9.2021, על מנת שאבחן את טענת המשיבים 4-3 שהועלתה בתשובתם לערעור, לפיה העירעור הוגש באיחור.

עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 12.1.2021, עליה נסב העירעור שבכותרת, הומצאה לידי בא-כוח המערער ביום 13.1.2021 באמצעות "הודעה באתר" (באשר לאופן המצאה זה ראו: תקנה 161(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); בע"מ 4279/21 פלוני נ' פלוני, פיסקה 6 (28.6.2021); בע"מ 1880/21 פלוני נ' פלוני, פיסקאות 6-5 (6.5.2021)).

אף טענות אלה ראוי היה להעלות בהזדמנות הראשונה, וספק בעיני אם יש מקום לידון בהן בשלב מיתקדם זה של ההליך, לאחר שהוגשו הסיכומים וימים אחדים לפני הבאתו לדיון בפני הרכב.

...

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצויים בתיק, לא ראיתי להורות על מחיקת ההליך בשל איחור בהגשתו.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת הערעור, וזאת בשל משקלם המצטבר של השיקולים הבאים: ראשית, כבר נקבע כי טענה באשר לאיחור בהגשת הליך ערעורי יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכי העלאת טענה מעין זו בשיהוי עשויה להטות את הכף לעבר דחייתה (ראו לעניין זה החלטתו המקיפה של כב' הרשם ר' גולדשטיין בע"א 5608/18 שרעבי נ' ברנע (30.4.2019)).

אולם, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, אציין כי אני סבורה שעל פני הדברים אין בטענות אלה ממש.

ודוק, מקובלת עלי טענת המערער לפיה רק בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 12.1.2021 הוכרעה באופן סופי ואופרטיבי המחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לסימונה של חלקה ב' (בעוד שבהחלטה מיום 8.12.2020 נקבע הגוף לו נתונה הסמכות לסימון חלקה זו וכן הוראות לגבי המועדים להגשת סימון החלקה על גבי תשריט).

וכך נקבע על-ידי כבוד השופט (כתוארו אז) א' ריבלין בע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו (ט) 104, 109 (2002): "גם בהנחה שבהחלטה המקורית של בית-המשפט כלולות, בשאלות מסוימות, הכרעות ברורות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי עצם הקביעה הזו לא הטילה על המשיבה חובת תשלום מיידית. החובה עשויה לקום אך ורק אם בסופו של יום, לאחר שנפתרו כל המחלוקות ונערכו כל החישובים הדרושים, ונוכו כל הניכויים הרלוונטיים, מסתכם חשבון החובה והזכות ביתרה חיובית". לסיכום, לא ראיתי להורות על מחיקת ההליך שבכותרת בשל איחור בהגשתו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת שהצעת בית המשפט להסדרת המחלוקת על בסיס סעד כספי הוגבלה לחוות דעת מומחה בית המשפט; כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט משמטרתה להחליף את המותב ולהעביר את הדיון בהליך המצוי בשלבים מתקדמים, להידון בפני מותב אחר; הנתבעת טוענת שאין מניעה מבחינתה שהצו עשה לבצוע התיקונים בגין חיפויי החוץ יומר לסעד כספי עד לגבול סמכותו של בית משפט זה. דיון גישת בתי המשפט בנוגע לתיקון כתבי טענות לפני כניסת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2019 (להלן: "התקנות החדשות") הייתה גישה ליבראלית, כל זמן שאין מדובר בהוספת עילת תביעה חדשה וגרימת עוול לצד שכנגד, וכאשר הבקשה לתיקון מוגשת בשלב מוקדם של ההליך.

ניסיון התובעים להאחז בהצעת בית המשפט בדיון מיום 21.3.2022 להמרת התביעה כולה לסעד כספי, חלף צו עשה המבוקש לתיקון ליקויי חפוי אריחי החוץ של הבניין, אין לו מקום.

...

יישום המבחנים הנוהגים בבקשה לתיקון כתב תביעה, לאחר בחינת הבקשה והתשובה ובראי התקנות החדשות ותכליתן, אינו מצדיק להיעתר לבקשה.

כיום, באה המבקשת, ובחוסר תום לב, אגב שימוש בנימוקים שאינם נכונים לא עובדתית ולא משפטית, ואגב עשיית שימוש לרעה בהליך משפטי, מנסה להעביר את הדיון בתביעה אותה הגישה כנגדה המשיבה לבית המשפט המחוזי כדין, להמשך היתדיינות בפני בית המשפט הנכבד, וזאת, ללא כל בסיס שבדין, ובחוסר תום לב. טענה מרכזית נוספת בתגובתה של המשיבה 2 נוגעת לתנאים הקבועים בסעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995 והטענה כי במקרה דנן תנאי הסעיף אינם מתקיימים.

בכל הכבוד הראוי את התביעה האזרחית אשר על פניה הנה סיכסוך עסקי מסחרי לא ניתן לקרוא במנותק מההליך המתנהל בפניי מותב זה והטענות המועלות במסגרתו ובמסגרת בקשה זו. המבקשת בבקשתה הניחה לטעמי, תשתית לכאורית מספקת מכוחה יש לבסס את אותה זיקה שבין התובענה האזרחית להליך שבפניי ואשר מכוחה יש להעתר לבקשה לצרוף תובענה והכל כפי שפורט בהרחבה בבקשה ואשר יפורט להלן בתמצית: דרישת המשיב 1 לחתימת המבקשת על הסכם לחידוש ההלוואה בו ביום בו הסתיים הליך הגישור ביניהם בפני עוה"ד ------- וסמיכות המועדים בהם החלה המשיבה 2 לידרוש מהמבקשת את פירעון ההלוואה, מערכת היחסים הקרובה וארוכת השנים בין בעל המניות היחיד והדירקטור בחברת א' מר א' לבין אבי המשיב 1 כעולה מדברי המשיב 1 במסגרת ישיבת הדירקטוריון של חב' ר' מיום 9.2.2022, תנאי הסכם הלוואה וטענתה העיקרית של המבקשת כי התביעה האזרחית נועדה לרוקן את ר' מנכסיה ולסכל את תביעתה הרכושית תוך שתוף פעולה בין מר א' למשיב 1 וכשלעניין זה היא מפנה לפעולות הבאות: הודעת המשיב 1 מיום 9.9.2021 על הפסקת תשלום דמי הניהול שר' הייתה זכאית להם מחברות אחרות והמשך גבייתם שלא באמצעות חברת ר', הפסקת תשלומי ריבית חצי שנתית להם זכאית חב' ר' מחברות אחרות שבשליטת המשיב 1 ובני משפחתו, הפסקת תשלום החזר ההלוואה לחברת "כאל" המהוה לטענתה דפוס פעולה דומה, הצהרת המשיב 1 בישיבת הדירקטוריון של חברת ר' מיום 9.2.2022 ולפיה :"...זה רק שאלה של זמן עד שר' תפורק. זה לא ממש משנה לי אם א' יפרק או מישהו אחר יפרק אותה זה לא ממש איכפת לי". כך גם אין חולק כי כספי ההלוואה שנלקחו מהמשיבה 2 הועברו יחד עם כספים נוספים בסך של 5,900,000 ₪ לחברת ו' המצויה בבעלות המשיב 1 כהלוואה, כאשר תשלומי ריבית /קרן מעולם לא משולמים לר', סך של 530,000 $ מועברים מחברת ר' לחברת ו' כדי לקנות את החוב של ס', חברה הנמצאת בשליטת בני מישפחת המשיב 1 – כפי טענות המבקשת.

עוד יודגש לעניין כי על פי האמור בספרם של כב' השופט שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לעינייני מישפחה, קבלת הסכמת השופט שהחל לידון בה מתבקשת ונדרשת רק מקום בו הדיון נמצא בשלבים מתקדמים של בירור התובענה.

בבש"א (תל אביב-יפו) 20859-09 FINANCE LLC.REDSTAR נ' רחל לב [פורסם בנבו] (20.1.010) הורתה כב' השופטת ענת ברון על העברת התובענה לבית המשפט לעינייני מישפחה חרף השלב המתקדם בו היה מצוי התיק וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיף 5 להחלטה: "לאחר ששקלתי ובחנתי את הבקשה והתגובות לה, הגעתי כאמור לכלל דיעה כי יש להעתר לבקשה מן הבחינה העניינית.

...

מבלי לגרוע מהאמור לעיל והגם שכאמור לעיל לא נדרשת הסכמת כב' השופט יעקב שפסר ומכוח כלל כיבוד הערכאות הנני מורה לבאי כוח הצדדים להניח בפני כב' השופט יעקב שפסר את החלטתי זו לשם קבלת אישורו.

סיכום לאור כל האמור לעיל בקשת המבקשת לצירוף התובענה בת.א 12-21------ בבית המשפט המחוזי מרכז להליכים המתנהלים בפניי מתקבלת.

המזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.

לפניי בקשת התובע להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולתיקון סכום התביעה מעבר לסמכותו של בית משפט זה. הרקע לבקשה עסקינן בתביעה אשר הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אשר עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה ממעורבותו בת"ד מיום 6.8.2015.

דיון והכרעה תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, קובעת כי בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות בין היתר בהתנהלות מבקש התיקון, השלב בו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג.

בברע"א (מחוזי ת"א) 27075-02-20 מ.ג'.ל נ' שי אלבוכר (נבו 26.04.2020)‏‏ נקבע כי מקום שבית משפט ערך חישוב לעצמו של סכויי הפצוי והוסיף עליו (שמא הוא טועה או טרם יודע את העובדות במלואן) ועדיין הסכום אליו הגיע נמוך בהרבה מן הסכום של תיקרת בית המשפט השלום, יש לשקול אם לא מדובר בבקשה שהוגשה ממניעים שאינם תמי לב ובהתאם להכריע.

אומנם הבקשה הוגשה בשלבים מתקדמים של ההליך, לאחר שהוגשו תצהירים ולאחר שניתנה הצעה, ואולם לאור החמרה במצבו של התובע, אשר ניתנה לה ביטוי בחוות דעתו המשלימה של פרופ' קוטלר, והמלצת ד"ר לוינקופף בעיניין מינוי מומחה רפואי בתחום הכאב, נראה כי התצהירים הוגשו בטרם זמנם, ועל אף שחלפו כ-8 שנים מהתאונה נשוא התביעה, ייתכן כי נזקיו של התובע טרם התבררו במלואם.

...

עם זאת, נקבע כי לבית משפט השלום שיקול הדעת וככל שהוא סבור כי התיקון יכול להביא לשיבוש הליכים או לסיבוכם יכול שלא להיעתר לבקשה.

לאור האמור לעיל, נכותו הנוכחית של התובע, זו שעשויה להתקבל בסופו של ההליך, גילו, נתוני השתכרותו, הדין והפסיקה, לא ניתן למנוע מהתובע לנסות ולהוכיח את נזקיו בפני בית המשפט המחוזי, ולפיכך אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה וכפועל יוצא מכך מורה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.