בקשה להעברת מידע לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי

לפני בקשה להעברת מידע, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הנאשם, לתגובת המאשימה, להוראות החוק ולהלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי בשלב זה של ההליך, דין הבקשה להידחות.

במצב דברים זה אני סבורה כי סדר הדברים הנכון צריך להיות כזה שהראיות הנוגעות לנסיבות המקרה תישמענה תחילה.

מפני כל אלה ומאחר שהנאשם אינו טוען כי לא מוגשים כתבי אישום כנגד מי שכרתו כ- 50 עצים ללא רשיון (בדומה למה שנטען כלפיו), סברתי כי נכון לעת הזו, דין הבקשה להידחות.

במקביל להגשת המענה ולהעלאת הטענות המקדמיות ביחס לכתב האישום, הנאשמת הגישה בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: חסד"פ), הבקשה נשוא החלטה זו. בבקשה מבקשת הנאשמת להורות למאשימה להמציא לה את המסמכים הבאים : הקלטה של ועדת משנה לתיכנון ובניה עומר, שדנה בבקשתה לאישור תוכנית מפורטת, מיום 27.4.21.

בעפ"א (ארצי) 16393-12-12 מדינת ישראל – משרד הכלכלה נ' אלירן דואב (פורסם בנבו, ניתן ביום 9.9.15, להלן: "עניין דואב"), בית הדין הארצי לעבודה קבע כי כדי להענות לבקשה על פי סעיף 108 לחסד"פ, על הנאשם להוכיח תחילה תשתית ראייתית ברמה שתספיק להעברת נטל הראיה אל כתפי המאשימה.

עוד נפסק כי הדרך הנכונה לקבל מידע להוכחת טענה להגנה מן הצדק היא באמצעות פנייה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ – טענה של הגנה מן הצדק, שבמסגרתה רשאי בית המשפט להשתמש גם בסמכותו להורות על המצאת חומר בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ – " מקום מיצוי זכויותיו בהליך הפלילי הוא ההליך הפלילי. המסלול המוצע לפי סעיפים 149(10) ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי עשוי וצריך לענות על צרכי ההגנה". לטענת הנאשמת, פסק דין וייס הרחיב את זכותם של נאשמים לקבל מידע לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, כך שזו תחול אף ללא הצגת ראשית ראיה להתנהלות פגומה של הרשות ואינה טעונה היתמודדות עם חזקת תקינות המנהל.

...

משלא הונחה תשתית ראייתית לבקשה, אף לא ראשונית, הבקשה במתכונתה הנוכחית - נדחית.

בשלב זה אני קובעת כי המאשימה יוצאת ידי חובת הגילוי עם מתן האפשרות לנאשמת להאזין להקלטה ולהקליט אותה בעצמה.

סוף דבר הבקשה לקבלת מידע אודות כל כתבי האישום, צווי הפסקת עבודה וצווי כניסה למקרקעין מכח סעיף 108 לחסד"פ – נדחית.

הבקשה ותגובת המשיבה: לפניי בקשה למתן צו להמצאת נתונים סטטיסטיים בדבר הגשת כתבי אישום, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982.

הוסיפה המשיבה כי המבקש כלל לא הרים את הנטל הראשוני הנידרש לצורך קבלת מידע על נתונים סטטיסטיים לפי סעיף 108 לחסד"פ, לצורך ביסוס טענה בדבר אכיפה בררנית.

במקרה בו עסקינן, וכפי שעולה מכתב האישום, הנאשם חדר לטלפון הנייד של המתלוננת, ואף העביר התכתבויות ותמונות אינטימיות לבא כוחו לשם שימוש בהן בהליך משפטי, על פניו תוך פגיעה ממשית בפרטיותה, אם אכן יוכח כך. טענת ב"כ המבקש לפיה בחיפוש שערך לא אותרו מקרים דומים בהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירה שעניינה העתקת תוכן ממכשיר טלפון, אף דינה להדחות.

...

בנוגע לנטל הראשוני שעל הנאשם לעמוד בו, ניתן לראות כי ככל שהבקשה להמצאת הנתונים גורפת וכללית, כאשר היא מתבססת על טענה בדבר מיעוט נתונים במאגרי המידע המשפטיים, כמו גם בקשות בעלמא שלא מבוססות ולו על בדל ראיה, כמו במקרה בו עסקינן, הדבר יקשה על בית המשפט להיעתר למתן הצו המבוקש (ראו לעניין זה, ת"פ (שלום חי') 34097-06-18 מדינת ישראל נ' עלי סוואעד (22.12.2019), וכן ת"פ (שלום נת') 16810-01-18 פלונית נ' מדינת ישראל (17.12.2019)).

לכן, סבורני כי יש להותיר בחינת סוגייה מעין זו למקרים חריגים, ולהימנע מכך במקרה זה. לא התרשמתי כי במקרה דנן עסקינן בהחלטה שרירותית של המשיבה המבוססת על מניע פסול או שיקולים זרים, ולכן אף בשל כך אין הצדקה להעברת הנתונים המבוקשים לעיון המבקש.

כאן המקום לציין כי טענת המבקש לפיה מדובר באירוע יחיד שאינו מצדיק הגשת כתב אישום והטענה לפיה הליכי גירושין מלווים בדין ודברים ומחלוקות ולכן יש להכשיר ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, אינה רלוונטית לשלב דיוני זה. לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בפניי בקשת הנאשם לקבלת נתונים, מידע, מסמכים ומוצגים בהתאם לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

ביהמ"ש העליון נידרש לסוגיה גם בבש"פ פלוני, שם נקבע מפי כבוד השופט מלצר: "הכללים בנושא זה גובשו לאחרונה ב- עע"מ 2668/15 ‏מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' פרופ' הלל וייס [פורסם בנבו] (‏18.11.2015) (להלן: עניין וייס)). במסגרת זו נפסק כי נאשם הטוען להגנה מן הצדק (לרבות טענה בדבר אכיפה בררנית), רשאי לבקש מסמכים שהוא סבור שיבססו את טענתו הנ"ל, ועל בית המשפט להכריע בשאלת הגילוי בגדרי ההליך הפלילי בלבד, ולא בגדר בקשה המוגשת במסלול מכוחו של חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. בעיניין וייס צוין עוד כי דומה שבגדר ההליך הפלילי עצמו – הדרך הטבעית לבקש מסירה חומר כזה (המחייב, לעתים, שעות עבודה רבות של הכנה וליקוט) נטועה בסעיף 149(10) לחסד"פ, יחד עם סעיף 108 לחסד"פ, שעניינו המצאת מסמכים ומוצגים (ראו: עניין וייס, בפיסקאות ד' ו-ח')". בהקשר זה מצאתי להפנות גם לקביעות כב' השופט סגל בעיניין מטר לעיל: "אכן, קיים קושי ראייתי בהוכחת טענת האפליה. לעתים, גם שעה שיצביע נאשם על אחרים שביצעו את אותה עבירה ולא הועמדו לדין, אפשר שבכך לא סגי להוכחתה כדבעי. בקשר לטענת האפליה נדמה, כי מן הראוי ליתן לנאשם גישה למאגר נתונים סטטיסטיים של הרשות אודות מספר החקירות שהיא מנהלת בפרק זמן נתון ביחס לעבירות מן הסוג המיוחס לו ומספר כתבי האישום המוגשים בעקבות חקירות אלו. לא-זו-אף-זו, לו תונח בפני בית המשפט תשתית ראייתית ראשונית לאפליית הנאשם, יהא הדבר ראוי לחייב הרשות, אשר לה, להבדיל ממנו, נגישות לעובדות שבכוחן לבסס טענתו, להביא חומר רלבאנטי נוסף. עוד יצוין, כי אין להתנות פסלות האפליה אך ורק בהוכחת היותה מכוונת וזדונית, שכן אז יידרש מהנאשם לעמוד בנטל ראייתי מוגבר שקשה עד מאוד להשגה, מה גם שיתכן שפעולת הרשות – בתום לב יסודה". בנסיבות העניין, ולאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בטענות הצדדים ובמידע החלקי שהועבר לנאשם, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי הנאשם להניח בסיס ראייתי ראשוני או לכאורי לביסוס טענתו בדבר אכיפה בררנית (עתפ"ב 58471-08-19 (מחוזי נצרת) חן נגד ועדה מקומית לתיכנון אצבע הגליל (06.07.2020)), והחלטתי להעתר לבקשה באופן חלקי.

אותה תשתית מספיקה בשלב זה להיעתרות לבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ. אמנם נקבע זה מכבר כי אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפת בררנית (ראה: עניין פולדי פרץ) יחד עם זאת, הפרטים הספציפיים שצוינו בבקשת הנאשם ובדיון הנ"ל, לצד המידע החלקי שנימסר על ידי המאשימה מלמדים על ביסוס הרף הראייתי הראשוני הנידרש, ואשר מצדיק העתרות חלקית לבקשה.

...

אותה תשתית מספיקה בשלב זה להיעתרות לבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ. אמנם נקבע זה מכבר כי אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפת בררנית (ראה: עניין פולדי פרץ) יחד עם זאת, הפרטים הספציפיים שצוינו בבקשת הנאשם ובדיון הנ"ל, לצד המידע החלקי שנמסר על ידי המאשימה מלמדים על ביסוס הרף הראייתי הראשוני הנדרש, ואשר מצדיק היעתרות חלקית לבקשה.

יחד עם זאת, לא אוכל להיעתר לבקשה במתכונתה הנוכחית ולהורות על העברת מידע לגבי תיקי הפיקוח ומספר התלונות שהוגשו החל משנת 2015, בפילוחים הנדרשים, שכן הדבר ייצור הכבדה רבה ולא מוצדקת על עבודתה של המאשימה בהקצאת כוח אדם, משאבים וזמן, ולא בטוח, שכל המידע הנדרש (כגון מי חבר ועד הישוב או מי חבר אגודה שיתופית וכו') נמצא בהכרח בידי המאשימה.

סוף דבר המאשימה תעביר לידי הנאשם את המידע הבא: מספר ופירוט תיקי הפיקוח שנפתחו בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת כתב האישום בתיק זה, בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר בשטחים ציבוריים ובגין ביצוע שימוש ללא היתר ו/או בסטייה מתוכנית/היתר בשטחים ציבוריים ביישוב אור הגנוז, תוך התייחסות לשאלה אם הטיפול בתיק הפיקוח הסתיים, ואם הוגש כתב אישום, האם הוכרע וכיצד.

אשר לבקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי – הרי שבקשת ההגנה באה על סיפוקה עם העברת המסמכים המבוקשים לעיון המבקשת [כתבי האישום שהוגשו בעיניינם של שני המוכרים, וכן הנחיית המשנה לפרקליט המדינה מיום 12.10.20].

הטעם לכך, כמבואר בבג"צ 4922/19 בעיניין נוה הנ"ל, הוא כי הבקשה למסור מידע לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי מצריכה שמיעת טענות ובירור גדרי המחלוקת בטענת נאשם ל'אכיפה בררנית', התחומה בין הטענות המקדמיות (תחת טענות 'הגנה מן הצדק') לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (ההדגשה אינה במקור): "השורה התחתונה היא, שהנטל הראשוני לצורך קבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם. אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי הגילוי והעיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת "נעשה ונשמע" – נקבל את המידע והמסמכים מתוך תקווה כי מהם תיצמח התשתית הנדרשת להגנה מן הצדק.

...

מקובלת עלי טענת המאשימה, כי במסגרת שיקול דעתה, טרם הגשת כתב האישום נגד המבקשת – נתנה דעתה להנחיית המשנה לפרקליט המדינה בעניין 'קריטריונים להעמדה לדין של רוכשי סמים'.

משפעלה המאשימה באופן עקבי, ובהתבסס על הנחייה ברורה של הגורם המוסמך – הרי שהנטל המוטל על ההגנה הוא נטל מוגבר, ועל המבקשת להצביע על אינדיקציה להתנהלות של המאשימה שלא בהתאם להנחיה הנ"ל. ההגנה לא עשתה כן, ומשכך דין בקשתה להידחות.

הבקשה נדחית.