בקשה להעברת כספים שנתפסו בחשבון חסכון של חייב

רובין הפנה לכך שהגיש בקשה בעיניין עיקול אוזן להורות על העברת הכסף לקופת בית המשפט, וניתנה החלטה ביום 25.6.2017.

עצם קיומו של עיקול זמני על כספים המופקדים בחשבון הבנק של החייב אין בה כדי למנוע מהזוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל לגביית החוב, והדבר תלוי בשיתוף הפעולה של החייב.

הכסף שתפס עיקול אוזן הוא רכיב מרכיבי החוב הפסוק שגרובר חויבו בו לפי פסק הדין.

הרשמת קבעה שהדברים ישימים לעניין שלפניה במובן זה שעורך דין שמייצג את עצמו "חוסך" העסקת עורך דין חצוני ובכל זאת זכאי לשכר טירחה, שקול לזוכה שנעזר ברעייתו כעורכת דין שמייצגת אותו.

(א) זוכה המיוצג על-ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימאלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על פי בקשה שהוגשה לו; ואולם בתיקי הוצאה לפועל של פסקי דין למזונות, לבצוע בעין לפי פרק ו' ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.

...

לאחר שהצדדים טענו, אמר בא כוחו של רובין: אני מקבל את המלצת ביהמ"ש לפיה יוחזר התיק לרשמת הוצל"פ, כפי שמבקש חברי, על מנת שתדון ותקבע האם תיק ההוצל"פ נפתח או לא נפתח כדין, האם נפתח בתום לב או בחוסר תום לב, וכן תדון בשאלת החיוב בשכ"ט עו"ד. הסכמנו כי הדיון בפני הרשמת יהיה על בסיס הבקשה לאיפוס החוב והתגובה שהגיש המשיב, והתשובה שהגיש המבקש וכן כל כתב טענות או מסמך אחר ונוסף אשר מי מהצדדים ימצא לנכון לצרף לדיון.

אבקש לציין כי במסגרת התגובה שהגשנו לבקשה לאיפוס החוב, התייחסנו לכל טענותיו של המבקש, לרבות לטענותיו לדבר העדר חוסר תום לב, ולרבות לעניין הייצוג והחיוב בשכ"ט. בית המשפט (כב' השופט העמית מ' סובל) נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים וקבע: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, אין כל ספק כי רשמת ההוצל"פ הנכבדה לא הכריעה, לפחות לא באופן מפורש, בטענות המבקש בדבר נסיבות פתיחת תיק ההוצל"פ ובעניין החיוב בשכ"ט עו"ד, הכל כמפורט בדברי ב"כ המבקש ובבקשה לאיפוס החוב.

אין עילה להתערב במסקנה שלא היה מקום לייחס נפקות לכך שרובין יוצג על ידי רעייתו, שהיא עורכת דין פעילה.

בהיעדר הסכמה מפורשת מצד גרובר לשלם את החוב עובר למועד פתיחת התיק (ואף לא לאחר מכן), לרבות בדרך של שיתוף פעולה עם מימוש העיקולים הזמניים, מתבקשת המסקנה שרובין פעל כדין כשפתח את תיק ההוצאה לפועל על סכום החוב כולו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשות לרשות ערעור נדחות.

עוד טוען המבקש כי ניכיון ההמחאות בוצע על ידי המשיבה חרף מצבה הכלכלי הקשה של חברת מויאל, שהיה ידוע לבנק.

עוד מצ"ב אישור על העברת פקדון על סך של 72,557 ₪ שהועבר לבנק מזרחי טפחות, על ידי המבקש, בשל עיקול שכבר הוטל על חשבונו של המבקש.

המבקש עותר לבית המשפט להורות על עיכוב הליכים נגדו ובטול העיקול בכפוף להפקדת ערובה נמוכה משמעותית לבית המשפט, וכן באם ידחה בית המשפט את הבקשה, לחייב את המשיב בהוצאות.

ולבסוף, טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בנסיבות בהן הבנק תפס כספים שנתפסו שיש בהם כדי לכסות את מלוא החוב- כספים אשר מצויים בתכנית חסכון בבנק.

...

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב הליכים שהוטלו בתיק, ותגובת המשיבה אני קובעת כי כל ההליכים בתיק יעוכבו כנגד הפקדת סך של 54,933.80 ₪ כערבון בקופת בית המשפט, ואלה נימוקיי: המבקש טען בבקשתו ל"כשלים מהותיים בהתנהלות הבנק בביצוע ניכיון החוב נשוא ההתנגדות", ובהתנהלותה מול חברת מויאל שהייתה על סף קריסה כלכלית.

ולטענתה, אין בהתנגדות כל הסבר לאיחור בקשתה, ודינה להידחות.

ולטענתה, יש לדחות את הבקשה וכמו כן את ההתנגדות לגופה.

אך על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש מלהשמיע התנגדותו נוכח טענותיו כי המשיבה אינה אוחזת בשיק כשורה, ונוכח הטענה בדבר היעדר תמורה וכישלון תמורה, שהן טענות הגנה הראויות להתברר, אני מורה כי כל הליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק יעוכבו בכפוף להפקדה כאמור לעיל בקופת בית משפט בתוך 30 יום.

לפיכך, הצדדים יעתרו במשותף לחילוט הרכוש המפורט והעברתו לאוצר המדינה, בהתאם להוראות סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ועל פי המנגנון שלהלן: סכום של 9,796,252.9 ₪, מתוך כלל סכומי הכסף של הנאשמים שנתפסו במסגרת חקירת התיק ומופקדים אצל יחידת החילוט במשרד המשפטים, ו/או שתפוסים במשטרת ישראל ו/או מוקפאים בחשבונות בנק ע"ש הנאשמים ושתפוסים ע"י המדינה, יועברו לאוצר המדינה ויחולטו, למעט הסכום המפורט בס"ק 2.

בו ביום, הגישה התובעת במסגרת ההליך הנוסף בקשה למתן צוי עיקול זמניים, במעמד צד אחד, על נכסי בוזגלו וביבי כבישים, ובהם גם עיקול על "כל הזכויות הקיימות והעתידיות, המוקנות ו/או שתהיינה מוקנות למשיבים לקבלת 1.5 מיליון ₪ במזומן, לרבות מי מטעמם ו/או בא כוחם, בהתאם להסדר הטיעון שנחתם ביום 31.5.21 בין מדינת ישראל (המאשימה) לבין המשיבים (הנאשמים) (להלן: "הסדר הטיעון") בת"פ 20520-02-19 מדינת ישראל נ' בוזגלו (להלן: "ההליך הפלילי"), לרבות אך מבלי לגרוע, חשבונות, משכורות, ניירות ערך, פקדונות, מט"ח, חיסכונות, קופות גמל, מניות, לרבות כל זכות בין שהגיע זמן פרעונה ובאין אם לאו, המגיעים למשיבים והמצויים או שיהיו מצויים בידי בנק לאומי בע"מ, סניף 607 ו/או כל מחזיק או גוף פינאנסי אחר.

לפיכך, עותרת התובעת להורות על אישורו של העיקול הזמני שהוטל במסגרת ההליך הנוסף וכן לחייב את המחזיק בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה. מנגד, טען המחזיק בכתב הגנתו, בין היתר, כי מעולם לא היו בידו כספים, נכסים או זכויות השייכים לבוזגלו או לביבי כבישים; כי מנגנון הנאמנות שנקבע בהסדר הטיעון לא יצא אל הפועל ולא ניפתח חשבון נאמנות על שמו, וזאת בתיאום ובהסכמת כל הצדדים הרלוואנטיים, ובטרם הוצא צו העיקול; כי כל המעורבים הסכימו כי 1.5 מיליון השקלים יועברו ישירות למחזיק על חשבון שכר טירחתו בהליך הפלילי; וכי הטענה שנטענה בהליך חידלות הפרעון היא שגויה והמחזיק אף העמיד את ב"כ בוזגלו וביבי כבישים באותו הליך על טעותו.

יתרה מכך, גם האמור בתשובת המחזיק לבקשה אינו עולה כדי מענה לשאלה זו, שכן המחזיק רק טען בכלליות (כפי שטען בכתב הגנתו) כי הצדדים הגיעו להסכמה להעביר את הכספים לחשבונו של המחזיק במקום לשמרם בחשבון נאמנות על שמו.

...

באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת והטיל עיקול זמני, לרבות על הכספים הנ"ל. לטענת התובעת, בשלב כלשהו נודע לה על ידי ב"כ פרקליטות המדינה כי הכספים התפוסים, שעליהם חל צו העיקול לפי סעיף 6ג'3 להסדר הטיעון, הועברו לידיו של המחזיק.

שאלה 11.2 לשאלון – "מדברייך עולה, כי הועבר לידיך סך של 1.5 מיליון ₪ , אולם הסכום הכולל אשר מופיע בחשבוניות שהפקת, נאמד בסך של 1,456,321 ₪ בלבד. מדוע ההפרש בסך של 43,679 ₪ לא הוכנס במי מהחשבוניות הנ"ל? ולחילופין, היכן מצוי ההפרש הנ"ל? נא פרט על כך בהרחבה" – על כך השיב המחזיק בתצהיר המענה לשאלון מטעמו: "השאלה קנטרנית וחורגת מגדי המחלוקת". טענות הצדדים בקשר עם שאלה זו זהות לטענות שנטענו בקשר עם שאלה 11.1 הנ"ל. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל, והכל מאותם הטעמים שפורטו לעיל ביחס לשאלה 11.1.

סוף דבר תוצאות הבקשה הן, אפוא, כפי שפורט לעיל והמחזיק ישיב לשאלות, כמפורט בהחלטה זו, בתצהיר ערוך כדין, עד יום 1.8.22 (למען הסר ספק, ימי הפגרה במניין הימים).

משהבקשה התקבלה בחלקה, והמחזיק השיב פעמים רבות בתשובות מתחמקות ומתחכמות ומנגד התובעת שאלה שאלות כפולות ללא סיבה, אני מחייב את המחזיק בהוצאות חלקיות בסך של 3,500 ₪.

להלן יובאו החלטות אלה: בהחלטה מיום 2.1.2020, נקבע כי "החייב יחדש בקשתו אליה יצרף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף רכוז יתרות עדכני. בשלב זה הנני מורה על ביטול עיקול חשבון עו"ד המצוי ביתרת חובה בלבד". בהחלטה מיום 5.1.2020 נקבע כי "ביום 2.1.2020 הגיש החייב בקשה לביטול עיקול עו"ש של המבקשת בבנק מזרחי טפחות... וכן ביטול כלל העיקולים אשר הוטלו על כספים. החייב ... טוען כי הוטלו עיקולים על כספים השייכים לחייב אצל צדדי ג' 'ובנגוד לכל דין החלטה או ובהיעדר סמכות'. באשר לבקשה לביטול עיקול חשבון עו"ד, יש לצרף עותק קריא של תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים, שכן המסמך שצורף אינו קריא במלואו. כמו כן, מנתוני התיק עולה כי לחייב פק"מ ובו כ-107,000 ₪. החייב יבהיר מדוע לא אורה על מימוש הכספים לשתם תשלום בחוב, וזאת על אף שהחייב עומד לכאורה בצו התשלומים. ככל שלטענת החייב יש עיקול שלא כדין, יוכל להגיש בקשה לציין בה את מספר העיקול, מועד הטלתו, זהות המעקל ותוצאות העיקול. ואף יפנה להוראות הדין וסעיף החוק הקובע לכאורה כי הוטלו עיקולים בנגוד לדין. לאחר שיפעל החייב כאמור, תועבר הבקשה להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 12.1.2020 נקבע כי "אין בעמידה בצו התשלומים כדי למנוע פעולות כנגד רכוש החייב (לרבות כספים המוחזקים בחיסכון פק"מ), הגם החייב עומד כטענתו בצו התשלומים. טענות החייב כי חלק מהכספים המופקדים בפר"י שייכים לאישתו, נדחית... כמו כן, לא הוכח כי מופקדים כספים בסך 77,000 ₪ בגין הלוואה שנטל החייב בעבר... כבר עתה ניתן להורות על מימוש סך של 15,000 ₪ לכל הפחות, שעה שאין מחלוקת כי מדובר בכספי החייב, ושלא על חשבון צו התשלומים. בנוסף יבהיר החייב למי ביצע העברות של 200,000 ₪ ביום 11.11.2019 לרבות שם המוטב אליו הועברו כספים והעילה- בלווי אסמכתות. רק לאחר שיפעל החייב כאמור, ויפרוס מלוא המידע והמסמכים, תועבר בקשתו להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 21.1.2020 נקבע, בין היתר, לעניין "מימוש עיקול צד ג'", כי "גובה החוב בתיק בסך 245,900.72 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 23.2.2020 נקבע כי "כפי שהובהר לחייב, עמידה בצו התשלומים אינה מונעת מעיקול נכסיו ומימושם על פי דין. עתה נטען, כי הכספים עליהם הוטלו עיקולים במסגרת חשבון בנק החייב, שייכים לצד ג'. זאת, בנגוד לטענות קודמות כאילו חלק מהכספים שייכים לאשת החייב, וכי מדובר בהלוואה נטל החייב. היינו, לפניי שתי גרסאות סותרות... בנוסף, לא הוכח תעודתם של כספים בסך 200,000 ₪ בגין העברה מיום 11.11.19... בנוסף, לא צורף תצהיר צד ג' נטען... החייב ימציא עותק בקשותיו... וההחלטות על בקשות אלה לידי הזוכה והזוכה יגיש תגובתו...". בהחלטה מיום 8.4.2020 נקבע "לפניי בקשת המשך לביטול עיקול חשבון בנק (אשר נתפסו בו כספים בשיעור משמעותי) ואשר מיתנהלת מחודש ינואר 2020 וטרם הוכרעה. בעיניין זה על החייב לפעול תחילה בהתאם להוראות ההחלטה מיום 23.2.2020. לאור זה, לא ניתן להעתר לבקשה...". בהחלטה מיום 19.4.2020 נקבע כי "ביום 19.04.20 הוכר החייב (התובע) כחייב משלם בהתאם לחוק ההוצל"פ", הכרה אשר הובילה כאמור לעיכוב ההליך בכל הנוגע לעיקול על חשבון העו"ש. בהחלטה מיום 10.6.2020 נקבע כי "בהחלטה מיום 19.4.2020 בוטל עיקול חשבון בנק לאור מצב החרום המיוחד ששרר, וזאת עד חלוף 30 ימים לאחר חזרת המשק לשגרה... החייב חדל מתשלומיו בחודש מרץ 2020. על החייב להסיר את חוב הפיגורים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ניתן יהיה להורות על הטלת העיקול שבוטל בהחלטה מיום 19.04.20, וזאת לא יאוחר מיום 12.07.20". בהחלטה מיום 1.7.2020, בעיניין מימוש עיקול צד ג', נקבע כי "גובה החוב בתיק בסך 248,827.92 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 5.7.2020 נקבע כי "ראו החלטה מיום 10.6.2020... נראה כי החייב טרם סילק את חוב הפיגורים ולא המציא את המידע והמסמכים שנדרשו בהחלטות קודמות. בשלב זה אני מורה על ביטול עיקול חשבון בנק המצוי ביתרת חובה. בקשת המשך יש לתמוך במסמכים שנדרשו כאמור לעיל ותדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף רכוז יתרות עדכני". בהחלטה מיום 6.7.2020 נקבע כי "עתה צורף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים וכן דף רכוז יתרות עדכני. לחייב פק"מ בסכום של כ- 32,000 ₪ אשר הנו משועבד. יש לפעול בהתאם ליתר הוראות ההחלטה כאמור. לאחר שיתקבל מלוא המידע והמסמכים, ניתן יהיה ליתן החלטה לגופם של דברים". עוד טענו הנתבעים, כי אף אם מדובר היה בעיקולים שהוטלו בנגוד לדין, הרי שעיקול המוטל על חייב, אשר אכן חב כספים לזוכה (בשונה מעיקול המוטל על מי שאינו חייב כלל), אינו בגדר לשון הרע.

השאלה, האם נקיטת הליכי הוצאה לפועל, ובפרט הטלת עיקול, בנגוד לדין, על חשבונו של חייב, היא בגדר פירסום לשון הרע, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון (ת"א (מחוזי מרכז) 30783-01-18 עמנואל בן חיים נ' גיא גילבוע (נבו 03.02.2021), פסקה 55; רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם (פורסם בנבו, 11.06.2013)).

...

להלן יובאו החלטות אלה: בהחלטה מיום 2.1.2020, נקבע כי "החייב יחדש בקשתו אליה יצרף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. בשלב זה הנני מורה על ביטול עיקול חשבון עו"ד המצוי ביתרת חובה בלבד". בהחלטה מיום 5.1.2020 נקבע כי "ביום 2.1.2020 הגיש החייב בקשה לביטול עיקול עו"ש של המבקשת בבנק מזרחי טפחות... וכן ביטול כלל העיקולים אשר הוטלו על כספים. החייב ... טוען כי הוטלו עיקולים על כספים השייכים לחייב אצל צדדי ג' 'ובניגוד לכל דין החלטה או ובהעדר סמכות'. באשר לבקשה לביטול עיקול חשבון עו"ד, יש לצרף עותק קריא של תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים, שכן המסמך שצורף אינו קריא במלואו. כמו כן, מנתוני התיק עולה כי לחייב פק"מ ובו כ-107,000 ₪. החייב יבהיר מדוע לא אורה על מימוש הכספים לשתם תשלום בחוב, וזאת על אף שהחייב עומד לכאורה בצו התשלומים. ככל שלטענת החייב יש עיקול שלא כדין, יוכל להגיש בקשה לציין בה את מספר העיקול, מועד הטלתו, זהות המעקל ותוצאות העיקול. ואף יפנה להוראות הדין וסעיף החוק הקובע לכאורה כי הוטלו עיקולים בניגוד לדין. לאחר שיפעל החייב כאמור, תועבר הבקשה להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 12.1.2020 נקבע כי "אין בעמידה בצו התשלומים כדי למנוע פעולות כנגד רכוש החייב (לרבות כספים המוחזקים בחיסכון פק"מ), הגם החייב עומד כטענתו בצו התשלומים. טענות החייב כי חלק מהכספים המופקדים בפר"י שייכים לאשתו, נדחית... כמו כן, לא הוכח כי מופקדים כספים בסך 77,000 ₪ בגין הלוואה שנטל החייב בעבר... כבר עתה ניתן להורות על מימוש סך של 15,000 ₪ לכל הפחות, שעה שאין מחלוקת כי מדובר בכספי החייב, ושלא על חשבון צו התשלומים. בנוסף יבהיר החייב למי ביצע העברות של 200,000 ₪ ביום 11.11.2019 לרבות שם המוטב אליו הועברו כספים והעילה- בליווי אסמכתאות. רק לאחר שיפעל החייב כאמור, ויפרוס מלוא המידע והמסמכים, תועבר בקשתו להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 21.1.2020 נקבע, בין היתר, לעניין "מימוש עיקול צד ג'", כי "גובה החוב בתיק בסך 245,900.72 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 23.2.2020 נקבע כי "כפי שהובהר לחייב, עמידה בצו התשלומים אינה מונעת מעיקול נכסיו ומימושם על פי דין. עתה נטען, כי הכספים עליהם הוטלו עיקולים במסגרת חשבון בנק החייב, שייכים לצד ג'. זאת, בניגוד לטענות קודמות כאילו חלק מהכספים שייכים לאשת החייב, וכי מדובר בהלוואה נטל החייב. היינו, לפניי שתי גרסאות סותרות... בנוסף, לא הוכח תעודתם של כספים בסך 200,000 ₪ בגין העברה מיום 11.11.19... בנוסף, לא צורף תצהיר צד ג' נטען... החייב ימציא עותק בקשותיו... וההחלטות על בקשות אלה לידי הזוכה והזוכה יגיש תגובתו...". בהחלטה מיום 8.4.2020 נקבע "לפניי בקשת המשך לביטול עיקול חשבון בנק (אשר נתפסו בו כספים בשיעור משמעותי) ואשר מתנהלת מחודש ינואר 2020 וטרם הוכרעה. בעניין זה על החייב לפעול תחילה בהתאם להוראות ההחלטה מיום 23.2.2020. לאור זה, לא ניתן להיעתר לבקשה...". בהחלטה מיום 19.4.2020 נקבע כי "ביום 19.04.20 הוכר החייב (התובע) כחייב משלם בהתאם לחוק ההוצל"פ", הכרה אשר הובילה כאמור לעיכוב ההליך בכל הנוגע לעיקול על חשבון העו"ש. בהחלטה מיום 10.6.2020 נקבע כי "בהחלטה מיום 19.4.2020 בוטל עיקול חשבון בנק לאור מצב החירום המיוחד ששרר, וזאת עד חלוף 30 ימים לאחר חזרת המשק לשגרה... החייב חדל מתשלומיו בחודש מרץ 2020. על החייב להסיר את חוב הפיגורים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ניתן יהיה להורות על הטלת העיקול שבוטל בהחלטה מיום 19.04.20, וזאת לא יאוחר מיום 12.07.20". בהחלטה מיום 1.7.2020, בעניין מימוש עיקול צד ג', נקבע כי "גובה החוב בתיק בסך 248,827.92 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 5.7.2020 נקבע כי "ראו החלטה מיום 10.6.2020... נראה כי החייב טרם סילק את חוב הפיגורים ולא המציא את המידע והמסמכים שנדרשו בהחלטות קודמות. בשלב זה אני מורה על ביטול עיקול חשבון בנק המצוי ביתרת חובה. בקשת המשך יש לתמוך במסמכים שנדרשו כאמור לעיל ותדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני". בהחלטה מיום 6.7.2020 נקבע כי "עתה צורף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. לחייב פק"מ בסכום של כ- 32,000 ₪ אשר הינו משועבד. יש לפעול בהתאם ליתר הוראות ההחלטה כאמור. לאחר שיתקבל מלוא המידע והמסמכים, ניתן יהיה ליתן החלטה לגופם של דברים". עוד טענו הנתבעים, כי אף אם מדובר היה בעיקולים שהוטלו בניגוד לדין, הרי שעיקול המוטל על חייב, אשר אכן חב כספים לזוכה (בשונה מעיקול המוטל על מי שאינו חייב כלל), אינו בגדר לשון הרע.

לעניין זה, אני סבור כי היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות, ולהימנע מהטלת עיקול על כלל נכסי התובע בבנק, כך שיתפסו גם את חשבון העו"ש, גם בהינתן קושי טכני אפשרי לייחד את העיקול, כך שיתפוס נכסים אחרים בלבד, ולא את חשבון העו"ש; או בהינתן מעין תקווה, כי האפשרות להטלת עיקול על חשבון העו"ש, תיחסם באופן "אוטומטי", ככל שקיים עיכוב הליכים לעניין זה. חרף האמור לעיל, הטלת העיקולים האמורים אינה מהווה, לטעמי בנסיבות המקרה, לשון הרע, כלפי התובע.

ואולם, מהחלטות הרשם עולה, כאמור, כי התובע לא עשה כן. סיכומו של דבר, משלא בוססה, חרף הטלת עיקולים על חשבון העו"ש המנוגדים להחלטות הרשם, פגיעה בשמו הטוב של התובע, ומשלא פעל התובע כנדרש על מנת לצמצם את הפגישה ואת נזקיו, ככל שהיו, התביעה נדחית.

הואיל והנתבעים, כפי שפורט לעיל, הטילו את העיקולים הספציפיים על חשבון העו"ש, בניגוד להחלטות הרשם, ובשים לב למנגנון הדיוני החסכוני שעליו הסכימו הצדדים, לרבות התובע, לבירור תביעה זו, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות.

היא מצדה מסרה לפלד כי תשמח להקדים החזקה כי היא צריכה לשפץ, והאחרונה השיבה לה שהמבקשים עושים מה שהיא (פלד) אומרת, ואז היא ביקשה מפלד מספר חשבון להעביר לשם הכסף.

וב 24.5.2023 עדיין חבה המבקשת 623,000 ₪ מסך התמורה, כך שלא היתה זכאית בכל מקרה לתפוס חזקה (יוער כי המבקש לעת עדותו התבלבל בתאריך ומסר מועד של 17.5.2023, אולם לא מדובר על מבחן זכרון, וכרגע הכף נוטה לכך שהדבר היה במועד הנזכר במסרונים מול עו"ד קובה – 24.5.2023).

השאלה כלום שיתפו המבקשים פעולה בהעברת חשבונות מים חשמל וארנונה על מנת לחסוך נזקים ועלויות, חשובה פחות כרגע.

...

אולם זאת בתנאי ולאחר שהמשיבה תשלם בפועל למבקשים את הסך של 50870 ₪, בבחינת מינימום נדרש.

להסרת ספק ינתן צו מניעה האוסר על הצדדים העברת הבעלות בדירה ע"ש המשיבה או השכרתה, ביטול הצו הזמני כמות שניתן, היה ותשלם המשיבה את הסך שנקבע כתנאי לדבר, משמעו אך זכותה להיכנס לדירה, להשלים השיפוץ ולהתגורר בה, עד להכרעה חלוטה בתביעה העיקרית, ובהתאם לתוצאות בה. אני מורה אפוא כי היה ותשלם המשיבה למבקשים את הסך של 50,870 ₪ , עד 17.8.2023, יבוטל בהחלטה נפרדת צו המניעה מיום 2.7.2023 , ויינתן במקומו צו זמני חלופי, המונע העברת בעלות בדירה ע"ש המשיבה או השכרתה לאחר, או עשיית דיספוזיציה בה, הכל עד להכרעה חלוטה בהליך העיקרי.

להסרת ספק בדבר קיום התשלום אני מורה שיופקד בקופת בית המשפט ויועבר אז למבקשים באמצעות בא כוחם.