בקשה להעברת דיון משמעתי בשל חשש למשוא פנים

בסעיף 2 לנספח שכותרתו "נוהל טפול בעבירות משמעת" נקבע: " מנהל היחידה ישקול באם ניתן לטפל בהפרת המשמעת, ביעילות, במסגרת היחידה..." בסעיף ד.4 שכותרתו "תחולת הבירור" נקבע: "הנתבע והמתלונן רשאים להיתנגד להישתתפות חבר בוועדה על סמך נימוק שיש בו כדי להצדיק חשש למשוא פנים, אם אותו חבר ישב בדין. ועדת הבירור תידון בדבר ותחליט." סעיף ד.7 לנספח שכותרתו "ביצוע החלטות ועדת הבירור" קובע: "לא הגיעו הצדדים למסקנה משותפת במסגרת ועדת בירור פריטטית, יובא העניין להכרעה משותפת בפני ראש אגף המינהל ויו"ר ועד העובדים הנוגע". העברת התלונה לועדת הבירור מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה כי כנגד התובע הוגשו בשנים האחרונות לא מעט תלונות וכי בשנת 2013 הוגשו כנגדו מספר תלונות, הן נשוא ההליך שבפנינו (העתק מהתלונות צורפו כנספח 1 לכתב ההגנה).

מפרוטוקול ועדת הבירור מיום 29.9.13 עולה כי עוד טרם החלה הועדה את דיוניה העלה ב"כ התובע בקשה מקדמית לפסול את מר יורם סדן בשל חשש למשוא פנים וכי לאחר שהועלו טיעוניו בהרחבה ונשקלו החליטו חברי הועדה לדחות את הבקשה: "יורם: מבקש מחברי הועדה להתייחס ולקבל החלטה האם אני פסול מלשמש בועדה.

...

לטענתו, בתום הוועדה, הוציאו נציגי העובדים מכתב סיכום בו העלו התנגדותם להעברת התובע באופן חד צדדי לתפקיד אחר, כפי שביקשה קמ"ג. על פי הנטען, בהתאם להוראת סעיף 7(ד) להוראות ההסכם הקיבוצי, במידה והצדדים לא הגיעו למסקנה משותפת במסגרת הוועדה הפריטטית, יש להביא את העניין להכרעה בפני ראש המנהל ויו"ר ועד העובדים הנוגע בדבר.

החלטה זו תאמה למעשה את דרישת נציגות העובדים במכתב "סיכום דעת נציגי העובדים" מיום 27.11.13 (נספח ה' לבקשה) לפיה – המלצתם היא "למצוא לאבי מקום חלופי בהסכמה, מבלי שזכויותיו, הכנסתו ותנאי העבודה שלו יפגעו". אלא שאף אם סברנו כי בנסיבות שנוצרו, בהן ועדת הבירור הגיעה למסקנה כי התלונות שהוגשו כנגד התובע מוצדקות, ההחלטה להעביר את התובע ליחידה אחרת, מבלי שייפגעו תנאי העסקתו ושכרו חלף פיטוריו, הייתה סבירה, הרי שכאשר ההחלטה התקבלה מבלי שנתנה לתובע זכות הטיעון במלוא היקפה (ולמעשה כלל באופן פורמאלי), איננו יכולים לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטה.

מסקנה זו מתחזקת למעשה גם נוכח היעדר פרוטוקול והיעדר הנמקה : כל שהוצג בפנינו הוא סיכום החלטה לא מנומק של חצי עמוד, ללא הפרוטוקול שנערך, ככל שנערך.

סוף דבר התביעה מתקבלת, כאמור בסעיף 38 לעיל.

על פי החלטתו של השופט ג'ובראן מיום 16.9.2015 הועברה הבקשה לדיון בפני הרכב.

בעיניין הררי (רע"ב 1293/14 הררי נ' שרות בתי הסוהר (9.6.2014) (להלן: עניין הררי)), דחיתי בקשה דומה לראיון מצולם של אסיר מהטעמים הבאים, היפים אף לענייננו: "הבקשה לאפשר הכנסת צוותי טלויזיה ולהערך לוגיסטית להפקת פרסומים מסוג זה קשורה קשר הדוק לניהולו של בית הסוהר ולפיכך ייטה בית המשפט להמנע מלהתערב בנושאים אלו. [...] קשה להלום כי כל אימת שיעלה רצון בידי אסיר להתראיין על ידי אמצעי תיקשורת, בית הסוהר יצטרך להתארגן לשם כך, על כל הכרוך בניהול התקין של בית הסוהר, הבטחון והסדר והמשמעת בבית הסוהר". לפיכך, מבלי שהוצגו בפנינו טעמים בולטים להתערבות בשקול דעתו של שירות בתי הסוהר או בקביעתו של בית המשפט קמא, לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטותיהם.

בנוסף, לא מצאנו ממש בטענת האפליה שהעלה המבקש, משלא הוכיח כי ההחלטה בעיניינו נבחנה על פי אמות מידה חריגות או תוך משוא פנים.

המשיב אף הניח דעתנו לגבי הנסיבות השונות של האסיר אליו מתייחס המבקש, ודי אם אציין כי בשעתו עלה חשש ממשי לחייו של אותו אסיר, שאושפז בבית חולים, ובקש לספר את גירסתו-שלו לגבי הפרשה בה הורשע.

...

לאחר ששמענו את טיעוני המבקש והמשיב, מצאנו כי אין מקום ליתן רשות ערעור וכי דין הבקשה להידחות.

בנוסף, לא מצאנו ממש בטענת האפליה שהעלה המבקש, משלא הוכיח כי ההחלטה בעניינו נבחנה על פי אמות מידה חריגות או תוך משוא פנים.

אשר לבקשה להעמיד לרשותו של המבקש "טלפון שמיש ללא חסימות", מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה מתן סעד למבקש ידרוש את החלפת מערכת הטלפוניה בשב"ס כולה, מבלי להבטיח שיפור במצב הקיים.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

(ב) כן יועבר לדיון בפני ועדה זו דינו של עובד שירצה לערער על החלטת ועדת הבירורים הנזכרת בס"ק (2)(א) דלעיל.

כלומר הבירור המשמעתי הוא בן שני שלבים: שלב א', הנידון בפני ועדת שניים שהרכבה של נציג הנהלה ונציג עובדים (מרמ"ד כ"א בנמלי/יחידה ומנציג ועד העובדים בנמל), ושלב ב' המתקיים במקרה שועדת השניים לא הגיעה להסכמה, נדון בפני ועדת של שלושה בהרכב של שני נציגי הנהלה ונציג עובדים - רמ"ח מינהל בנמל/יחידה, יו"ר הוועד היציג ומנהל הנמל או נציג שלישי אחר שימונה על ידי השניים הנ"ל. המבקש צירף גם את הועדה הפריטטית כמשיבה להליך.

בנוסף לכך טען המבקש כנגד אכיפה בררנית, לחשש למשוא פנים ולפגיעה בכללי הצדק הטבעי בכך שבישיבת ועדת הבירור נכח גם בא כוח המשיבה.

...

לטענת המבקש שב"כ המשיבה השתתף בהתייעצות פנימית של ועדת הבירור, לא מצאנו שיש מקום להכריע בסוגיה זו במסגרת ההליך הזמני.

אמנם, חברת הוועדה הצהירה כי החלטת הוועדה ניתנה באופן עצמאי ואף מפרוטוקול הוועדה עולה שב"כ המבקש אמר לחברת הוועדה שהיא יכולה להתייעץ בעורך הדין של החברה במתן ההחלטה, אולם כאמור אנו מצויים בהליך זמני ולא מצאנו בשלב זה של ההליך מקום להכריע בסוגיה זו. עם זאת, אין להקל ראש בטענה של המבקש כנגד התערבות בעבודת הוועדה מצד מי שאינו חבר בה. לגבי המפה שהמבקש עתר לקבל לידיו, מטיעוני המשיבה עולה שחברת ועדת המשמעת מטעם ההנהלה ביררה עם רב חובל מוריס מור, רב החובל שהכין את הדו"ח כי לאחר האירוע בגינו זומן המבקש אל הוועדה, צולמה המפה המקורית בה נעשה שימוש בזמן ההפלגה.

לאור כל האמור, הבקשה לצו המניעה הזמני על שני ראשיה נדחית.

]השופטת י' וילנר: עתירה זו מכוונת נגד החלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול הדיין ב' לאו מיום 13.1.2020, במסגרתה נדחתה בקשת העותר להעביר את הדיון בהליכי הגירושין המתנהלים בין העותר לבין המשיבה 5 מבית הדין האיזורי בירושלים לבית דין אחר.

העותר לא הסתפק בפסילת הדיין, והגיש בקשה לנשיא בית הדין הרבני הגדול בה טען כי יש לפסול את כל דייני בית הדין הרבני האיזורי בירושלים מלדון בעיניינו, וזאת בטענה כי המשך בירור ההליכים המשפטיים בבית הדין בירושלים מקים חשש למשוא פנים.

העותר ביקש עוד כי בית משפט זה יורה על הפעלת הליכים משמעתיים כנגד הדיין, וכי עד לבירור הליכים משמעתיים אלה פסול הדיין מלשבת בדין.

...

אין לדבר סוף, והדברים ברורים.

אף דין טענת העותר לפיה קיימת היכרות בין נשיא בית הדין הגדול לבין הדיין, ועל כן היה צריך לפסול עצמו מלדון בבקשת העותר להעברת מקום דיון – להידחות, ולו בשל קיומו של סעד חלופי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

התיק הועבר להכרעת מותב זה לאחר שהוגשו סיכומים וביום 2.1.23 היתקיים דיון במסגרתו נעשה נסיון לסיים את הסיכסוך בדרכי פשרה אך הדבר לא צלח.

הרכב הועדה במקור היה שונה, כאשר מטעם ועד העובדים ישב מר משה סבג אשר כיהן כיו"ר איגוד קציני הים בנמל אשדוד, אך בעקבות בקשת התובע להחליפו בשל חשש למשוא פנים, הוא הוחלף ובמקומו מונה לוי.

בהליך זה, איגוד קציני הים יצא בין היתר נגד היתנהלות התובע ועובד נוסף בשם אופיר בר. במסגרת כתב התשובה שהגישה הנתבעת באותו עניין נאמר בין היתר (הציטוט הוא מפסק הדין של בית הדין הארצי שיידון בהמשך), שהתובע הפך "למוקצה מחמת מיאוס" בעיני האגוד, לאחר שמסר עדות בהליך משמעתי נגד עובד אחר; כי עדות זו "עלתה" לו "בחרם" של האגוד; כי כהן "הפך" ל-"'אויב העם' מבחינת האגוד", בעקבות ההליך משנת 2008, אשר במסגרתו ייוחס כזכור משוא פנים ליו"ר האגוד מר לוי וכי ניתן ללמוד על כל אלה מתוך "ההשתלחויות" שהשתלח האגוד בכהן במסגרת בקשת הצד בסכסוך קבוצי שהוגשה מטעמו בפרשת איגוד קציני הים" בשנת 2012 התובע ניגש למכרז נוסף, חמישי במספר, בפני ועדת מיכרז בה ישבו: עובדיה כהן (יו"ר הועדה) ווקסמן, ומטעם האגוד ישב מר אפרים מרקוביץ.

...

המסקנה היא שניתן בזה צו עשה למנות את התובע לחובל גוררת.

סוף דבר : ניתן בזאת צו המורה לנתבעת למנות את התובע כחובל גוררת בשורותיה.

לאור התוצאה והנסיבות הכלליות הקשות, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכר טרחה בסך 50,000 ₪.