בקשה להעברת דיון לבית המשפט לענייני משפחה בתביעת לשון הרע

עניינה של התביעה הנו בהליך של תביעת לשון הרע בגין פרסומים שונים.

הכרעה ודיון:   לאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להדחות.

 בית משפט לעינייני מישפחה יש סמכות ייחודית לידון בין היתר בתביעות שעניינן קבוע בסעיף 1(2) לחוק: "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו, שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". "בן מישפחה" בהתאם לסעיף ההגדרות בחוק הינו אחד מאלה: (א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובילבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.

אמנם ניתן למצוא מאפיינים של סיכסוך משפחתי לאור הרקע וההיסטוריה שקדמה לפרסומים לרבות הליכים משפטיים שננקטו בין מישפחות הצדדים ואולם בשים לב כי בעלי הדין אינם נכללים בהגדרה של בן מישפחה על כן איני סבור כי מתקיימים התנאים להעברת הדיון לבית משפט לעינייני מישפחה.

...

הכרעה ודיון:   לאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

הלכה למעשה, די באמור לעיל כדי לקבוע שדין הבקשה להידחות.

בהינתן הנקוב לעיל, בקשת הנתבעת - נדחית.

האחת, בקשת התובעים למתן צו עשה לחשיפת זהות מפרסמי התגוביות לכתבה שפורסמה באתר של וואלה; השניה, בקשתה של מיטל לדחיה או מחיקה על הסף של התביעה בשל העידר סמכות עניינית או בשל העדר יריבות, ולחלופין העברת הדיון לבית משפט לעינייני מישפחה, וזאת משום שלטענתה מדובר בחלק מסכסוך בין בני מישפחה.

טענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית מיטל ביקשה, כאמור, למחוק את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית, ולחלופין, להורות על העברת התביעה לבית משפט לעינייני מישפחה, וזאת בשל הקשר המשפחתי בין התובעים ובינה ולפי לשון החוק ותכליתו.

מכאן קבע בית המשפט, כי בתי המשפט הנדרשים לבקשה לחשוף זהות של מפרסם לשון הרע באנטרנט, פועלים ללא הסמיכה בדין.

...

סוף דבר לאור המסקנה שאליה הגעתי ביישום הלכת מור, והואיל והתובעים עצמם טענו, כי אין להם בשלב זה כל ראייה כי מיטל היא שפרסמה את התגוביות, על פני הדברים נראה, כי אין לתובעים עילת תביעה נגד מיטל, וממילא גם אין מקום להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

התובעים טרם הגיבו לבקשה זו. לפיכך, אני דוחה את בקשת התובעים למתן צו עשה לחשיפת פרטי כותבי התגוביות לכתבה.

התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪.

לא למותר לציין כי העובד אף לא הגיש בקשה להעברת הדיון בעיניין לשון הרע לבית משפט לעינייני מישפחה או למחיקת העילה מכתב התביעה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 14.10.13, ש' 30-31).

...

כל יתר העילות נדחות כמפורט לעיל.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

באשר לפסיקת הוצאות- כיוון שהתביעה שכנגד נדחתה במלואה והתביעה העיקרית נדחתה ברובה ככולה, אנו סבורים כי אין לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים.

המבקשים טוענים כי בית משפט השלום בכפר סבא נעדר זיקה מהותית לתביעה, ומירב הזיקות בתיק מטות את הכף להעברת הדיון לבית משפט השלום בנצרת.

כבר מתאור עניינים זה ניתן להסיק שבקרב הצדדים מירב הזיקות נוטות למחוז צפון, והדבר רק מתחזק כאשר לוקחים בחשבון את עיסוקיהם של המשיבים: המשיב 1 הוא מנהל המוסדות ביבנאל לפי צו קיום הצוואה שניתן כאמור על ידי בית משפט לעינייני מישפחה בטבריה; המשיב 2, על פי כתב ההגנה, הוא יד ימינו של המשיב 1 ובמהלך האירועים מושא התביעה פעל ביבנאל וסביבתה; והמשיב 3 שימש בתפקיד ראש הקהל הוותיק של הקהילה ביבנאל.

אמנם בפני בית משפט השלום בכפר סבא טענו המבקשים כי ההכרעה בדבר ההיתנגדות לצוו קיום הצוואה אינה רלוואנטית לתביעת לשון הרע הנדונה; ואולם, כעולה מכתב ההגנה שהגישו, המבקשים מתכוונים להכחיש חלק מהפרסומים המיוחסים להם, ולטעון לקיומה של הגנת האמת בפירסום לגבי חלק אחר מהפרסומים שאינם מוכחשים על ידם.

...

אקדים ואומר שמקובלת עליי טענתם של המבקשים שהדיון טרם החל.

מהמקובץ עולה בבירור שמירב זיקות הצדדים נוטות כאמור למחוז הצפון.

הנה כי כן, עולה מן המקובץ שמרבית הזיקות נוטות לקיום ההליך במחוז צפון, והתוצאה היא אפוא שהבקשה מתקבלת.

התובעת הצביעה על הזיקה בין עיקרון פומביות הדיון להליכים על פי חוק איסור לשון הרע, וטענה שאין לתת יד לכוונת קורסיה לאלץ אותה "לנהל את התביעה במחשכים". התובעת הפניתה לפסיקה התומכת בעמדתה, להבנתה, וחזרה על האמור לעיל באשר לעילת התביעה ולחשיבות פומביות הדיון בהליך זה. עוד נטען כי אין לקבל את הטענה כאילו לא ניתן יהיה להשתמש בראיות שהוגשו בבית המשפט לעינייני מישפחה (שכן עצם הגשתם שם לא הופכת אותם לחסויים), וציינה כי דבר קיומם של הנתבעים הנוספים מהוה עוד קריטריון לכך שבית המשפט לעינייני מישפחה נעדר סמכות עניינית לידון בהליך זה. קורסיה השיב לתגובת התובעת, וחזר על עמדתו כאילו מעצם טענות התובעת עולה כי היא קושרת בין הגשת התצהיר נשוא התביעה לבין הסיכסוך המשפחתי בבית המשפט לעינייני מישפחה (בשאלת העיתוי, נוכח הקשרם של הדברים ועוד).

לא מן הנמנע כי מהראיות שיוצגו ילמדו על שיקולים וטעמים הקשורים למערכת היחסים המשפחתית בין התובעת וקורסיה ולזיקה בינם ובין הנטען באשר לתצהיר שבלב התביעה – אולם עילת התביעה לא נובעת ממערכת יחסים זו. זאת, יחד עם הצורך בניהול ההליכים גם ביחס לויינרוט ולגב' ולדר (שלגביהם אין טענה כי בית המשפט לעינייני מישפחה הוא המוסמך), ובאופן שפיצול הדיון יהיה לא יעיל ועלול להוביל לתוצאות משפטיות לא רצויות – מביאים לכלל מסקנה כי דין הבקשה להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה להידחות.

...

בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (נבו 29.04.2012) ציין בית המשפט העליון כי על פי גישה אחת הרשימה שבס' 1(2) לחוק היא בבחינת הסדר שלילי, המונע את הרחבת מעגל בני המשפחה שעניינם ראוי להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, ועל פי גישה אחרת – הפרשנות התכליתית ולפיה בית המשפט לענייני משפחה נועד לרכז את מלוא המחלוקות המתגלעות בין בני משפחה מובילה למסקנה כי יש לתת להוראות החוק פרשנות מרחיבה.

לא מן הנמנע כי מהראיות שיוצגו ילמדו על שיקולים וטעמים הקשורים למערכת היחסים המשפחתית בין התובעת וקורסיה ולזיקה בינם ובין הנטען באשר לתצהיר שבלב התביעה – אולם עילת התביעה לא נובעת ממערכת יחסים זו. זאת, יחד עם הצורך בניהול ההליכים גם ביחס לויינרוט ולגב' ולדר (שלגביהם אין טענה כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך), ובאופן שפיצול הדיון יהיה לא יעיל ועלול להוביל לתוצאות משפטיות לא רצויות – מביאים לכלל מסקנה כי דין הבקשה להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה להדחות.

אני מורה, לפיכך, כי ההליכים בתובענה זו ימשיכו ויתבררו במסגרת ההליך שלפני.