בקשה להעברת דיון לבית הדין לעבודה בתל אביב

לאחר מכן הוגשה בקשה להארכת מועד יחד עם בקשה להעביר את הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

...

לאור כלל האמור, הטעויות המשפטיות של הועדה בהתייחס למספר רופאים פסיכיאטרים שונים, ואי קיום פסק הדין המחזיר, הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב.

סוף דבר הערעור מתקבל כמפורט בפסקאות 29 עד 31 כולל לעיל.

בנסיבות העניין, וחרף האיחור בהגשת הערעור אך נוכח נימוקיו הנכונים ותוצאתו, וגילגולי ההליך, המשיב ישלם שכ"ט ב"כ המערערת בסך 2500 ש"ח תוך 30 יום.

הנתבעת הגישה בקשה להעברת מקום הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, וזאת בטענה כי כתובתה הרשומה היא ברחוב האורג 3 קדימה וכי העבודה בוצעה באיזור התעשייה ברקן.

...

כן נטען בתשובה כי "אין ממש חשיבות או רלוונטיות לשאלה היכן כתובתה הרשומה של הנתבעת, לצורך קביעת הסמכות המקומית", כי אין רלוונטיות לתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה, וכי התקנה הרלוונטית לענייננו היאה תקנה 5 לתקנות שכן במקרה זה אין מקום שיפוט מתאים "בהתאם לתקנות הנ"ל". דיון ומסקנות ובכן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי לכאורה, הסמכות המקומי לדון בתביעה זו, אכן נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

כן טענה המשיבה, כי בהתאם להוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 אין להעביר את ההליך פעם נוספת; כי בתגובתו של המבקש לבקשת המשיבה להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה בתל אביב לא היתייחס המבקש למקום השיפוט הספציפי מעבר להתנגדותו הכללית להעברת התיק או לדחיית התביעה; כי על פי הפסיקה, בעל דין שלא העלה טענת חוסר סמכות מסוג אחד, מנוע מהעלאת טענת חוסר סמכות מסוג אחר מחמת השתק; וכי יש לדחות את הבקשה גם משקולי יעילות ומדיניות שכן העברה נוספת של התיק תביא לבזבוז זמן שפוטי ומשאבים.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה המבקש מנוע מהעלאת הטענה משעה שלא העלה אותה מפורשות בתגובתו לבקשתה.

בענייננו, הוגשו כתבי טענות בלבד, ולכן אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה העברת התיק תביא לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, ומתוקף סמכותי הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אני מורה בזאת כי הדיון בתיק חב"ר 4466-09-22 יועבר מבית הדין האזורי לעבודה תל אביב לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

עם זאת צוין כי "למיטב ידיעתנו תובענות ייצוגיות המוגשות נגד המוסד לביטוח לאומי מתנהלות בבתי המשפט המינהליים", לשון עמדת היועמ"ש. לאחר הגשת עמדת היועמ"ש לתיק בית המשפט, ביום 23.8.2021 נימסרה הודעה מטעם המשיבים, שבה נטען כי עמדת היועמ"ש תומכת בעמדתם, וכי לעניין פרשנות חוק תובענות ייצוגיות, אין רלוואנטיות להבחנה בין קופות החולים (ככל שהן מוכרות כ"רשות"), לבין המל"ל. דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם, ומשהיטינו אוזן לטיעונים בעל-פה, אציע לחבריי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, לידון בה כבערעור ולקבלו באופן חלקי, כך שהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין הסמכות העניינית תבוטל, והדיון בבקשת האישור יועבר לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

...

בנקודה זו יובהר כי אין חולק שתביעתם האישית של המשיבים, אילו הייתה מוגשת ככזו, הייתה מצויה בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), ולצורך פישוט הדיון ייאמר כי סעיף זה מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעניינים הקשורים במל"ל. אך מכיוון שסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה איננו מנוי בפרט 10 לתוספת, הגיע בית המשפט למסקנה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתובענות ייצוגיות נגד המל"ל. לגישת בית המשפט, תובענה ייצוגית נגד המל"ל יכולה להיות מוגשת רק לפי פרט 11 לתוספת, והיא תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים.

כמצוין לעיל, נימוק נוסף לעמדתו מצא בית המשפט המחוזי ברשימת העילות המנויות בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אם תישמע דעתי, הבקשה למתן רשות ערעור תתקבל וכמוה גם הערעור, ככל שהוא נוגע לשאלת הסמכות העניינית.

אף על פי כן, כאשר נדרשת הכרעה, אף אני סבורה כי הכף אכן נוטה לעבר בית הדין לעבודה, שאל פתחו חוזרים ומגיעים גם עניינים רבים שבליבם שאלות מתחום המשפט המינהלי (באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 191-185 (2017)).

נוכח האמור לעיל, לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים כפי שהוצגו בפניי ושמעתי את טענותיהם כפי שהועלו בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.3.24, הגעתי לכדי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, ולהעביר את הדיון בבקשת שמעוני שבפניי לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב למותב בראשותה של כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר, בפניה נשמעות בקשת פנקס-ארד ובקשת גרנות – הבקשות הקודמות.

...

במצב עניינים זה, באתי לכדי מסקנה כי בבסיס שלושת הבקשות האמורות מתעוררות שאלות משותפות של עובדה ושל משפט, שהעיקרית בהן היא האם המשיבות נהגו באופן מפלה, תוך הפרת הדין, בכך שהן מונעות מגברים המשלמים פרמיה נוספת עבור תוכניות השב"ן לקבל החזרים להוצאות שהוציאו עבור הבאת ילדם לעולם והוצאות אחרות שהוציאו עבור התינוק שלהם.

מכאן וגם מן הטעם הזה, נוכח הוראותיו של סעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, סבורני כי יש להעביר את הדיון בבקשת שמעוני לפני השופטת הדנה בבקשות פנקס-ארד וגרנות.

אשר על כן, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה בזאת על העברת הדיון בבקשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב למותב בראשות כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר.